גוזל

[אלומת האור]

נקרעת מכאב

 

[ליידי באבא3]

תחזיקי מעמד

גם אני במצב קשה (חראגיל) ויש לי בחילה פיזית (לא רצונית - פסיכוסומטית ככל הנראה). וגם אני צריכה להזיז את עצמי לעשות עבודה שנפלה עלי. זה באמת לא פייר שיש ילדים שעוברים גיהנום ויש ילדים שמגינים עליהם ואוהבים אותם.

 

[אלומת האור]

תודה ממוש, תרגישי טוב.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

שולחת לך חיבוק גדול

מותק, גם לך יש גוזלים. החתולה שלך היא גם גוזל. אנשים שאת אוהבת ותומכת בהם הם גם סוג של גוזלים. זה תלוי איך את מסתכלת על זה.
ובנוגע לעבודות, לאט לאט, תנסי לעשות אותם בהדרגה, בלי לחץ, להתרכז באחת מהן בכל פעם ולחשוב פחות על היתר, בשביל לא להרגיש את המשקל שלהן עלייך.

הערות לא קשורות:
-אני מאוד אוהבת את ביאליק ושירה עברית בכלליות. שמתי לב שיש הרבה שירים שמשתמשים בהם במוטיב הציפור.
-עד הפיסקה השנייה, הייתי בטוחה שהתכוונת לגוזל של ציפור ולא הבנתי מה בדיוק הבעיה.

 

[אלומת האור]

אבל אני רוצה להיות הגוזל, אני!

לא רוצה גוזלים, אני רוצה להיות הגוזל, והגוזל שלה. זה לא ייתכן שכל הזמן ינטשו אותי (למרות שאף אחד לא באמת נוטש ואף אחד לא באמת מתכוון ואף אחד לא באמת חייב לי משהו, כמובן).

והחתולה - נקודה כואבת כל כך. יותר ויותר אני מתקשה לטפל בה. יש לה בעיות התנהגות, והיא מסרבת לאחרונה לקחת את התרופה, ואני משתגעת מהנידיות שלה ומהצומי שלה ואני צועקת עליה לפעמים בחוסר סבלנות, והיא מגיבה בתוקפנות כלפי עצמה וכלפי כל אדם שנמצא כאן. המצב כל כך החמיר שאני פשוט שוקלת מה לעשות בהמשך. אני פוחדת להתקשר לוט' כדי שהיא לא תגנה אותי שאני לא משקיעה בחתולה. אני בקושי משחקת איתה, בקושי מפנקת אותה, אין לי סבלנות. ואז אני תופסת את עצמי, מרגישה אשמה מאוד, ומשתדלת לפצות אותה, אבל החתולה קולטת לגמרי את המצב הנפשי שלי ופשוט מזדהה איתי. היא נראית לי עצובה ועצבנית ואני חסרת אונים מולה כמו שאימא שלי הייתה חסרת אונים מולי.

רע לי, אני אחרי התקפת בכי. העו"סית שכחה לבוא אליי אתמול, פשוט שכחה (לא פעם ראשונה). כואב לי בלב.

 

[על שביל ארוך]

 

[Lady Stark]

מותק אני שולחת לך חיבוק ענק

מפח הנפש שלך ילך ויתפזר. את תראי.
תזכירי לעצמך שאת כבר לא ילדה קטנה. את בוגרת ועצמאית ואחראית.
אני מאמינה בך, אלומונת.

 

[אלומת האור]

אני יודעת את זה, וזה מכאיב לי אפילו יותר

אני לא מסונכרנת עם הגיל הביולוגי שלי. אני רוצה כן להיות הילדה הקטנה שלה. מותר לי לרצות. דפקט בייצור, אבל כזאת אני, ואני סובלת. אני לא בוגרת ועצמאית ואחראית, אני קטנה. קטנה מאוד.

 

[Lady Stark]

מותק שלי

עם הבוגרת והעצמאית והאחראית את יכולה לא להסכים עד מחר אבל כל העובדות בשטח מראות אחרת. את מקיימת את עצמך, מטפלת בעצמך בכל אפשרות שעומדת מולך, לומדת ועובדת למרות הקשיים העצומים.
אין איך להתווכח עם זה, יקירתי.
ולגבי הגיל הרגשי, החלק הזה בך שרוצה להתערסל אצל אם אוהבת ומכילה, אוי כמה שאני מכירה את זה. בשנתיים הראשונות לדיכאון שלי זו היתה התחושה השלטת. הרי גם אני בלי אמא, ולצערי התחלתי להיפרד ממנה בגיל 13, בעקבות מחלה שהכתה בה ושינתה אותה מקצה לקצה. אמא זה ה-אישיו. טבעי לחלוטין להזדקק לישות אימהית.

העבודה שלך עכשיו היא לקלוט שאת הישות ההורית היום. קוראים לזה הורות מתקנת. לשיטה הטיפולית שבה את מתחברת לילדה שהיית ומתייחסת אליה כמו שהיו צריכים.

אבל כמו שאנחנו יודעות כבר, צריך לתת לעומס הרגשי להירגע קצת קודם. הזדמנות טובה בשבילך כבר עכשיו להתחיל להבין מי ומה את (ולא השקרים הנוראיים ששמעת על עצמך והאמנת להם) היא לתת לעצמך לנוח. להשקיט את המחשבות. לא יקרה כלום אם תתני לראש לנוח, מתוקה שלי.

 

[אלומת האור]

לא רוצה

אני לא רוצה לגדול. לא מסוגלת. אני מסממת את עצמי עם אוכל וכדורים כדי לא להרגיש. לא רוצה. ולא יכולה לנוח, בעוד פחות משבוע יש לי מבחן ורק עכשיו התחלתי לסכם. ויש לי עבודה בהיקף רחב. ולחפש שותפה. ואיילה יוצאת לחופש ואין לי מושג אם אפרד ממנה מחר או לא. ולא בא לי לראות את הפסיכולוגית הזונה שהעיפה אותי בלי להכין אותי ובלי להיפרד ממני. לא יודעת למה הסכמתי בכלל לבוא לפגישה איתה. ולא רוצה לשמוע את המילה גוזל. בשביל מה היא הייתה צריכה להגיד לי את זה בכלל???

 

[Lady Stark]

מותק

אני אהיה עכשיו קצת נוקשה ואגיד ש״לא רוצה לגדול״ זה כמו להגיד ״לא רוצה לטפל או להרגיש יותר טוב״. אל תתבצרי בעמדה, מותק. את כבר למודת קרבות מספיק כדי להבין מה נכון.
זה מרגיש לך כרגע קשה ובלתי אפשרי, ברור לגמרי. אבל זה זמני. ולכן אמרתי גם קודם שתתחילי מלהפחית בהדרגה את הדיונים הפנימיים הקשים האלה כלפייך.
תנסי להעסיק את עצמך בדברים אחרים, רצוי כאלה שיש בהם טעם.
ובינתיים אני שולחת חיבוק עצום.

 

[אלומת האור]

תודה.

 

[מילקי110]

כל כך מבינה אותך אלומה

מצטערת לשמוע , גם אני הייתי רוצה להיות הגוזל של הרופא , או הציפור שלו


אני מבינה אותך מאד זה כואב , הייתי רוצה שהוא יהיה אבא שלי . ואם לא אז את יודעת .. זה חולני , אבל שתביני שההיא היא מוצלחת מאד מאד וגם יש לה אותו

הייתי רוצה להיות משהו בישבילו . אפילו בתור מנותחת זה לא גרם לו להתייחס מי יודע מה ..

אין זה כמו אש אני מבינה את זה לפחות גם את זוכה לראות אותה , אני ... רק בתמונות לפעמים . אין מה להתבייש על הקנאה

זה ההורים שלנו אלומונת דפקו אותנו כך , את יתומה וגם אני מבינה ?

צר לי אלומה , בנאליה " שנרגיש טוב " כן בטח .....ארגיש טוב כאשר .. יהיה . ב.... שלי ....

 

[אלומת האור]

לא הבנתי את השורה האחרונה...

 

[מילקי110]

השורה האחרונה

התכוונתי שאגיד משהו בנאלי "שנרגיש טוב "ואז אמרתי כן בטח נרגיש טוב ממש ..

ואז אמרתי שארגיש טוב כאשר את יודעת מי יהיה במיטה שלי

ניסתי לחסוך את הגסויות אבל זאת האמת אני באמת ארגיש טוב מזה .

 

[אלומת האור]

קשה לי! (סוג של טריגר)

אני לא מתרכזת בלימודים ובעבודה... לפחות אני מתזזת בין שניהם ומספיקה קצת מזה וקצת מזה...
כואב לי נורא מהתרגיל המסריח שעשתה לי השותפה שלי (לא זוכרת אם סיפרתי על זה פה או לא: היא ניסתה להשתחרר מהחוזה בלי לשלם עד הסוף וניצלה את המצב הנפשי שלי כאילו זה התירוץ שלה למה היא לא יכולה להמשיך לגור פה... סיפור ארוך ומכוער, תאמינו לי, נפלתי בפח שלה. גועל נפש מה שהיא עשתה. מזל שיש לי את השכן-חבר-עורך דין שהעמיד אותה במקום ואילץ אותה לשלם לפחות את הרוב).
אחוזת חרדה שמא איילה לא תבוא מחר או שכן תבוא אבל לא תוכל לראות אותי ותמהר ל"גוזל" שלה

הנזקים שעשיתי לעצמי מחלימים יפה, ואני רוצה עוד. אני רוצה להכאיב, אני עושה לעצמי בולמוסים שמאלצים אותי לבלות את מרבית הזמן אחריהם בשירותים (ולא, אני לא בולמית, אני פשוט לא רוצה להרגיש בכאלה עוצמות). אני רוצה לגרום לעצמי נזק. אני מרגישה דחף. הבטחתי לכולם שאם זה יקרה אני אקח סרקוול, אבל לא מתחשק לי לקחת. אז אני אקח את הקוקטייל הרגיל שלי ואמשיך קצת עם הסיכומים למבחן, יש לי המון חומר. מזל שנפגשתי הערב עם המדריכה הצעירה שלי, זאת שעוזבת ושוברת לי את הלב, שהיא בחורה משכילה מאין כמוה, והיא הנחתה אותי כיצד לארגן את החומר למבחן. זה מבחן עם ספר פתוח, וצריך לסכם לתוכו איכשהו את כל החומר שלמדנו. וגם התחלתי לעבוד על הקובץ מההוצאה לאור. זה מרגש ומשמח אותי שאני ממש טובה בזה, זה בול מה שאני אוהבת לעשות: לתקן שגיאות של אחרים!

לפחות יצא משהו מהפרפקציוניזם, מהנוקדנות ומכישורי השפה והלימודים שלי... אני כל כך אוהבת מילים!!! אז גם לנתב את הנוקדנות ואת הביקורתיות שלי לאפיק חיובי וגם לקבל על זה כסף זה בכלל משמח.
והמון מחמאות שאני מקבלת על המראה שלי, על התספורת החדשה שבאמת יצאה מהממתתתתת.
ועל שתי החולצות החדשות שלא יכולתי להתאפק מלקנות, והכניסו המון צבע עליז לארון שלי. (גם עליז וגם ארון - לא נשמע טוב, אבל...

)
ועצוב, עצוב, עצוב, ואני גם צוחקת כי אני צינית ואני רואה הומור בכל דבר, זה עוזר לי המון בחיים. אפילו מתוך הבכי שלי אני מצליחה להצחיק אנשים.
אני רק רוצה לראות את איילה מחר, להיפרד ממנה עד סוף החודש... שלושה שבועות בלי איילה... איך אני אחזיק מעמד? בינתיים אני אלך לאורלי (המחליפה שלה לתקופה זו מבחינתי), אבל עם כמה שאני ואורלי מחבבות זו את זו, איילה זה משהו אחר... ואולי דווקא יהיה לי טוב להתרחק ממנה מעט וזה ייתן לי מרחב נשימה...
אני רק רוצה חיבוק איילי כזה, שהיא תבטיח לי שיקרו דברים טובים ושהיא תמשיך לאהוב אותי למרות המאמצים הלא מודעים שלי להשניא את עצמי כדי להעמיד אותה בכל מיני מבחנים.
ושתפסיק להגיד גוזל.
ולדבר על הילדים שלה.
אני לא יכולה לסבול שהיא מזכירה אותם ולא יכולה לסבול שהם מתקשרים אליה לפלאפון כשאני אצלה ומיד טון הדיבור שלה נעשה רך אפילו יותר ממה שהוא כלפיי, ובא לי למות באותו רגע. למה לי אין??? למה לא שיחק לי המזל להיוולד לה???
אז זהו, אני מעט מבוסמת ממאכלים שאסור לי לאכול. הכיור מלא כלים שאין לי כוח וחשק לשטוף. אני אשטוף כבר מחר, ממילא ה"שותפה" לא פה. יאללה שתלך כבר. גועל נפש מה שהיא עשתה לי!!! איך היא ניצלה את המצוקה הנפשית שלי כדי לטעון שזה מה שגורם לה לרצות לעזוב קודם (וזה בולשיט, כי היא ממילא לא הייתה פה בחודש האחרון ולא ראתה שום דבר שקשור למצב הנפשי שלי, וכשהמצב שלי באמת היה חמור לפני כמה חודשים היא גרה כאן ולא ראתה כלום! כלום! ועכשיו היא תודרכה, כנראה ע"י אביה, להפיל אותי בפח וייתכן שגם הקליטה אותי כששאלה אותי אם המצב שלי החמיר ואמרתי לה שהוא לא משהו, והיא הציעה לי לחזור לאשפוז... איזו נבלה... היא ממש הובילה אותי באף לענות לה שכן, המצב החמיר, כדי שתטען אחר כך שבלתי נסבל לחיות פה. כאילו שראיתי אותה בזמן האחרון בכלל... וחוץ מזה היא כיבסה דווקא ביום שהיא יודעת היטב שזה היום שלי, מה שאילץ אותי להמתין שהכביסה שלה תתייבש [אין לי מייבש], להוריד בעצמי את הכביסה שלה, ולכבס ביום אחר ולתלות את שלי... ומכיוון שהיא יודעת היטב כמה לכלוך במקלחת מטריף אותי, היא מרחה משחת שיניים בכיור ולא ניקתה, והזדיינה בלי הפסקה עם החבר שלה במקלחון ותפסו לי ת'מקלחת ולא ניקו את הזוהמה אחריהם... וכשאזרתי אומץ לבקש ממנה לנקות, כי לא נעים לי, היא אמרה לי שזה בכלל השערות שלי. חוצפנית! למה כשהאינסטלטור פתח לי את הסתימה בג'ורה שלוש פעמים מאז שהיא עברה לפה זה היה רק בגלל השערות שלי? והיא לא השתתפה באגורה בתשלום... אז לפחות כשמעירים לה סוף סוף תנקה! כולה ביקשתי לאסוף את השערות... מה הקטע שערות שלי שערות שלך, מבקשים ממך לנקות - תנקי, ברור שזה שלך! אני מנקה אחריי... ולא מורידה את הזבל גם אם אני מכינה אותו ליד הדלת... פעם לא היה מצב כזה. בקיצור, חולירע).

זהו.

 

[אלומת האור]

תתפללו בשבילי שאיילה תקבל אותי מחר

אני חייבת להיפרד ממנה לפני החופשה שלה. לא מסוגלת להעלות על הדעת לא לראות אותה חודש!!
והכי חשוב לזכור לנסות להאמין שהכול לטובה, ולקוות בכל זאת שתוכל לקבלני.
חוזרת ללימודים.

 

[ינשוף מנוקד]

מחזיקה אצבעות שאיילה תהיה

 

[מחבקת עצים סדרתית]

מחזיקה אצבעות

ומקווה שישנת קצת בלילה, אלומונת

 

[Lady Stark]

אני בשוק ממה שאת מספרת

על השותפה הנהדרת הזאת.
אין לה בושה, הא? איך היא מסתכלת על עצמה במראה, אין לי מושג.

איך את הבוקר?