גוזל

[אלומת האור]

זוועה. טריגר

בא לי למות. לא יכולה יותר. רע לי. ממש רע לי. נוסעת תכף לפגישה עם הפסיכולוגית הזונה שהעיפה אותי בלי לומר לי, ומקווה לתפוס גם את איילה שם.

 

[קופיפה טובעת]

הלוואי ותצליחי לפגוש את איילה!

ואני יודעת כמה קשה יהיה לך אבל באמת תסתכלי על הניתוק הזה באור חיובי.
לפעמים צריך לשחרר דברים והנ עכשיו יהיה קצת חופש מאיילה, אני בטוחה שזה יעשה רק טוב בסופו של דבר!
ואורלי תהיה שם בשבילך ללות אותך...

 

[Lady Stark]

תעדכני איך את

וגם איך אפשר לעזור לך, מותק.

 

[אלומת האור]

רק לעדכן שאני בסדר, בערך

נפגשתי עם הפסיכולוגית - בסוף היא לא זונה, הסבירה לי את הטעות שהייתה. אחר כך שוחחתי עם איילה פגישה ארוכה ומצוינת, הצלחתי אפילו לדבר אתה על אתמול והכול בסדר. אני קצת שמחה עכשיו. אמשיך מהבית בל"נ. יש עוד עדכונים, אבל אמשיך מהבית.

ואיך תוכלו לעזור לי? תהיו אתי ואל תעזבו. תבטיחו לי שלא תעזבו. כולם עוזבים בסוף

 

[Lady Stark]

אנחנו פה

ממליצה לך לפתוח שרשור חדש, מותק.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

בהחלט פה, ולא הולכים לשום מקום

שולחת חיבוק גדול ושמחה לשמוע שנפגשת עם איילה

 

[ליידי באבא3]

אני פה

 

[אלומת האור]

תודה רבה לכולן

אני לא יכולה להכיל את הכול. לא יכולה. ערבובייה של חרדה, דיכאון, ייאוש, תלות, אמונה, תקווה, שמחה, אופוריה, כעס, כאב, רצון לפגוע בעצמי, עייפות גדולה, געגוע, קריסה, והכול מתנקז לדה-פרסונליזציה וקהות רגשית. אני עייפה. אני הולכת לישון. בתכניות כשאקום:
סיכומים למבחן.
עבודה על הטקסט (אני אשכרה נהנית מזה! הלוואי שאני גם מצליחה).
שטיפת הר של כלים.
עדכון לכם על מה שעבר עליי היום (אולי באמת אפתח שרשור חדש).
אוהבת אתכם ממש וזקוקה לכם. תודה על הכול, ממש תודה.

 

[אלומת האור]

אה, וחשוב מאוד, NOTE TO SELF

לשלוח מייל למרצה שלי. שלא אשכח.

 

[Lady Stark]

את מוזמנת גם לשים פה רשימות מכולת

 

[אלומת האור]

ישנתי שעה, אולי שעה ורבע. התעוררתי מסויטת מחלום בלהות. שוב היא עוזבת. שוב היא מרימה עליי את הקול (זה קורה רק בחלומות, לא במציאות). שוב היא כועסת על משהו שעשיתי ועוזבת. ואני רואה אותה עוזבת ויודעת שזה לתמיד, הפעם זה לתמיד. רואה את השבילים שמובילים מחוץ למרפאה קודרים, השמים הופכים חשוכים, הלילה יורד, והיא נוסעת לדרכה. והיא לא תשוב לעולם. היא לא רוצה לראות אותי יותר שוב לעולם. היא כועסת, וכשכועסים עוזבים, זה מה שאני מכירה.

ואין לי כוח לכתוב לכם כמה בכיתי כשקמתי. ואין לי כוח לכתוב לכם כמה בכיתי בצהריים, וכמה סבלתי וכמה התפתלתי עד שהעזתי להוציא מהפה שלי מה הכאיב לי כל כך אתמול. ואין לי כוח לכתוב איך היא הגיבה ומה היא נתנה לי לפני שהלכתי ואיך זה נגמר (דווקא טוב, ואחר כך שוב בכי, בבית).

אין לי יותר כוח להיות בתוך העור של עצמי. הייתי רוצה שהיא תהיה אימא שלי. הייתי רוצה להפסיק לרצות. הייתי.

 

[היי48]

מותק

תעשי דבר דבר. הייתי מתחילה מהעבודה על הטקסט, אם את נהנית מזה אז זה סבבה לגמרי, גם תסיימי מטלה וגם תהני

 

[אלומת האור]

העניין הוא שהמבחן הרבה יותר דחוף מהטקסט

החומר אליו רב ואני רק בהתחלת הסיכומים... יש עוד כל כך הרבה... אני חייבת לשים עכשיו את הדגש בלימודים, הטקסט הוא סוג של בריחה בשבילי כדי לא להתמודד עם הלימודים... אני ממש נהנית לעבוד עליו, וגם עושה את זה די מהר, אני במצב טוב מבחינת הזמן, אבל המבחן... אוי, המבחן

 

[היי48]

אם ככה

אז באמת תתמקדי במבחן.
בנושא של לימודים את יודעת שאת טובה מאוד, על זה אין שום ויכוח, ככה שאין מה לדאוג.
אני לא יודעת מהו בדיוק מבנה המבחן שלך, אבל במקום להסתכל על כל חומר המבחן כמכלול, תנסי אולי להסתכל על זה בחלקים. תתחילי קודם מהחלק שיש לו את המשקל הגדול ביותר במבחן. תסכמי אותו. אח"כ תסכמי את הנושא השני בחשיבותו במבחן, וכך הלאה. פשוט חלק חלק. כך לפחות אני עושה, כי נראה לי הגיוני להשקיע יותר זמן ולהתחיל בנושא שמהווה נגיד 50% מהמבחן מאשר בנושא שמהווה 20% מהמבחן. ואל תדאגי, אני בטוחה שתצליחי. תעשי לך מראש תוכנית פעולה מוגדרת, וככה לא תהיי צריכה לעצור ולתכנן מחדש כל כמה זמן ואז תחסכי לך זמן והתלבטויות. תחליטי שאת מתרכזת עכשיו בלסכם את הנושא החשוב ביותר במבחן, וכל דבר אחר בעולם פשוט לא קיים (טוב, אולי אני קצת נסחפת

אבל בגדול אני פשוט אומרת תתמקדי כמה שניתן בזה וכל שאר הדברים ימתינו לבינתיים).

 

[אלומת האור]

למזלי, המדריכה שלי ישבה אתי על זה אתמול

וגיבשנו תכנית פעולה. המבחן עם ספר פתוח, ואני צריכה לסכם לתוכו את כל מה שלמדנו בנקודות. היא הסבירה לי בדיוק איך לעשות את זה. הכי קשה לי זה לצמצם את הסיכומים כך שייכנסו לתוך הספר (אסור להכניס דפים מודפסים, חייב להיות בכתב יד ואין הרבה מקום). אני אוהבת מאוד את חומר הלימוד, אך הוא לוחץ לי על נקודות רגישות, כי הוא מאלץ אותי להיכנס ליחסי הורים-ילדים בגיל הרך, וזה בדיוק המקום שכואב לי כל כך, ושכאב לי אתמול בסצינת הגוזל של איילה. אני צריכה להתייחס לזה שוב ושוב בחומר וזה הורס אותי. אני משתדלת להתייחס לזה מבחינה מקצועית גרידא, אבל זה קשה לי כל כך בגלל השבריריות הנפשית שלי וחוסר היציבות. אין, היי, אני גמורה מהמצב הנפשי שלי, לא עומדת בנטל. יש לי עוד לעדכן אבל אין לי זמן להיכנס לזה עכשיו, אני קופצת לגיחות קצרצרות. יש לי טונה חומר להספיק. הטקסט של ההוצאה לאור קליל ונעים לי, זה ממש כמו עיסוק בשעות הפנאי בשבילי, כמו לפתור תשבץ. הלוואי שיתנו לי ביקורת טובה ושיזרימו לי עוד עבודה כי אני זקוקה לזה מאודדדדדדדד, בפרט כל עוד אין לי שותפה. אני ממש בת מזל שקיבלתי את העבודה הזאת. לא קל להיות פרילנס, אבל כשאני בתוך זה אני ממש נהנית. בפרט שהטקסט עצמו מעניין אותי - זה בכלל בונוס. הלוואי שאצליח.

 

[היי48]

מאחלת לך המון בהצלחה

וניתן לך לחזור ללימודים.

לילה טוב

 

[אלומת האור]

תודה, מתוקה

אני כל כך מודה לכולכם על העזרה, נפלאים שכמוכם.

 

[ליידי באבא3]

כמוני כמוך

גם אני קורסת מרוב לחץ.