אני לא חושבת שהן מתקיפות אותו
לרוב הדברים שכתבו יש טעם, הצורה אינה לטעמך (ולטעם אחרים).
פותח השרשור כתב את כל מה שכתב כדי לשאול שאלה "פשוטה": מה עושים??
ענו לו, נתנו לו כמה עצות לא רעות בכלל. הוא לא "רואה" אותן. אפשר להבין אותו, הוא נמצא בתוך בועה, מתבשל במיץ של עצמו ובהרגשת חוסר האונים.
הוא סיפר על גילויי השקרים של אשתו והוא כועס על כך ואפילו רותח על חוסר הכנות של אשתו, על ההרגשה שהיא מסבנת אותו. אממה, הוא עצמו לא כן איתה, הוא עצמו מסבן אותה. בסדר, הוא בלש אחריה. לגבי הדרך שבה בלש אחריה יש בין המשתתפים חוסר הסכמה ואפילו הגדירו זאת כאובססיה (שהובנה רק לאחר שגילה שכבר בגדה פעם), אבל לא ברור למען השם מדוע הוא לא היה מעוניין לספר לה מה הוא חש. מדוע הרגיש חוסר מוכנות לשבת ולדבר עם אשתו?
הוא חזר בשלל וריאציות על הטענה שבנקודת הזמן הנוכחית זה לא מתאים. אז מתי כן?? מהו מבחינתו המועד המתאים לשיחה? כשהוא יהיה מספיק "מלא" ושיחה ביניהם תראה כמו התפוצצות של הר געש? הרי, זו בדיוק המלחמה שלו על הקשר: לפתוח ה-כ-ל ולדבר בהקשבה ובהבנה (והכוונה להבין את הסיטואציה ואת המצב שהם נמצאים בו).
במהלך כל השרשור הוא מנסה להצטדק (הוא לא צריך להצטדק!) מה שמוביל למחשבה שהוא מונע מתוך פחד. הוא פחד לאבד את מערכת היחסים שלו, אך כעת יש תוספת של פלפל ומלח (פלפל חריף מאד), כי עתה יש גם כעס גדול ומחשבות לשבור הכל.
אז.. מה השיג בשתיקה הזו? שום תועלת. ועתה הוא גם מבין שהמטפל שלו (אם אפשר בכלל לקרוא לו מטפל לאחר שלא הקפיד על חיסיון מטפל מטופל) טעה ובענק.
כמו שכבר כתב לו מריוס, בעיניו, עמדו בפניו שתי אפשרויות: להתעמת איתה (אני לא אוהבת את המילה הזו כאשר מתייחסים לשיחה בין בני זוג) או לשתוק. את האפשרות השלישית, שגם שילה ונוסעת הציעו, בדרך הלא קונבנציונלית לדעתך, הוא סירב לקבל.
אולי, אם היה מתייעץ עם מישהו מקצועי כאשר אשתו עדיין אינה בסביבה, היה מקבל טיפים ועצות נכונות יותר. מאחלת לו מכל הלב בהצלחה. הוא זקוק לזה.
אולי מטפל זוגי טוב יוכל לעזור להם להציל את הנישואים שלהם.
לרוב הדברים שכתבו יש טעם, הצורה אינה לטעמך (ולטעם אחרים).
פותח השרשור כתב את כל מה שכתב כדי לשאול שאלה "פשוטה": מה עושים??
ענו לו, נתנו לו כמה עצות לא רעות בכלל. הוא לא "רואה" אותן. אפשר להבין אותו, הוא נמצא בתוך בועה, מתבשל במיץ של עצמו ובהרגשת חוסר האונים.
הוא סיפר על גילויי השקרים של אשתו והוא כועס על כך ואפילו רותח על חוסר הכנות של אשתו, על ההרגשה שהיא מסבנת אותו. אממה, הוא עצמו לא כן איתה, הוא עצמו מסבן אותה. בסדר, הוא בלש אחריה. לגבי הדרך שבה בלש אחריה יש בין המשתתפים חוסר הסכמה ואפילו הגדירו זאת כאובססיה (שהובנה רק לאחר שגילה שכבר בגדה פעם), אבל לא ברור למען השם מדוע הוא לא היה מעוניין לספר לה מה הוא חש. מדוע הרגיש חוסר מוכנות לשבת ולדבר עם אשתו?
הוא חזר בשלל וריאציות על הטענה שבנקודת הזמן הנוכחית זה לא מתאים. אז מתי כן?? מהו מבחינתו המועד המתאים לשיחה? כשהוא יהיה מספיק "מלא" ושיחה ביניהם תראה כמו התפוצצות של הר געש? הרי, זו בדיוק המלחמה שלו על הקשר: לפתוח ה-כ-ל ולדבר בהקשבה ובהבנה (והכוונה להבין את הסיטואציה ואת המצב שהם נמצאים בו).
במהלך כל השרשור הוא מנסה להצטדק (הוא לא צריך להצטדק!) מה שמוביל למחשבה שהוא מונע מתוך פחד. הוא פחד לאבד את מערכת היחסים שלו, אך כעת יש תוספת של פלפל ומלח (פלפל חריף מאד), כי עתה יש גם כעס גדול ומחשבות לשבור הכל.
אז.. מה השיג בשתיקה הזו? שום תועלת. ועתה הוא גם מבין שהמטפל שלו (אם אפשר בכלל לקרוא לו מטפל לאחר שלא הקפיד על חיסיון מטפל מטופל) טעה ובענק.
כמו שכבר כתב לו מריוס, בעיניו, עמדו בפניו שתי אפשרויות: להתעמת איתה (אני לא אוהבת את המילה הזו כאשר מתייחסים לשיחה בין בני זוג) או לשתוק. את האפשרות השלישית, שגם שילה ונוסעת הציעו, בדרך הלא קונבנציונלית לדעתך, הוא סירב לקבל.
אולי, אם היה מתייעץ עם מישהו מקצועי כאשר אשתו עדיין אינה בסביבה, היה מקבל טיפים ועצות נכונות יותר. מאחלת לו מכל הלב בהצלחה. הוא זקוק לזה.
אולי מטפל זוגי טוב יוכל לעזור להם להציל את הנישואים שלהם.
