גיל ההתבגרות

[Yaara77]

אולי התגובה המשוגעת תעזור...

באחד האמשים לפני תרפפ"ו שנים, בני הבכור בן 3 עשה לי סצנה, כבר לא זוכרת על מה ולמה - וזה גם לא חשוב שכב על השטיח, בכה בכי צווחני פולח שחקים, ודפק בידיו רגליו וראשו בשטיח... סוף העולם ביאושי וכלות כוחותי נשכבתי לידו, בכיתי בכי צווחני, ודפקתי בידי רגלי וראשי בשטיח... הזאטוט התיישב המום, נעמד פעור פה, והחל לצחוק... יותר סצינת השטיח לא חזרה. חיבוקים יערה

 

[ערבהאיןקץ]

../images/Emo24.gif

קודם כל הנה מילת עידוד : "יהיה טוב!" כמו שכתבת קודם - הכל עובר... ולא שזו נחמה גדולה, כי ילדות וילדים (הלוואי לפעמים עלינו) , אין להם פרספקטיבה של זמן... ואני מאמינה, שחשוב לתת לילדים שלנו לבחור, אבל לפעמים - חשוב גם לצמצם להם קצת את הבחירות, כי האחריות גדולה עליהם קצת... ומפחידה.

 

[דרורית דרור]

אנחנו תמיד ההורים המושלמים!

בזמן מתן עצות להורים אחרים.... ואנחנו עשינו את כל הדברים הנכונים... נתנו בחירה לילד. ולא משנה איזה אופציות ניתנו לו הוא תמיד רצה אופציה לא מהרשימה. ובישלנו לו מה שהוא רצה. ורדפנו אחריהם עם התפוח המקולף. ואמרנו להם לאכול הכל מהצלחת. וכשהם נכנסו ל-tantrum(איך בעיברית???) לפעמים עשינו יחד איתם. לפעמים צעקנו. וגם צווחנו. וכעסנו. והרצינו (מלשון הרצאה פולנית מלאה פאתוס). והבנו והשתתפנו. וכעסנו. ואיבדנו את הצפון. והרגשנו אשמים. הורים פיכסה. אשמים. ועד היום אנחנו הרבה יותר פיכסה מפוצי מוצי אבל קצת פחות מפעם. אמרתי הורים מושלמים?

 

[טוסברהינדא]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[ציבונה]

מילת המפתח

היא באמת עקביות. אני יכולה להגיד שאנחנו משתדלות.

 

[ניראות]

טוב לדעת

שיש עוד הורים "נורמליים" כמוני

 

[בייביגאפ]

אני גם

משתמשת בטריק הזה לעתים (אם כי משתדלת לא לשחוק אותו יותר מדי), וזה באמת מוציא קצת את העוקץ מהסיטואציה. וגם - בוקר טוב לכולן.

 

[ציבונה]

גיל ההתבגרות

תגידו יכול להיות שגיל ההתבגרות שנע פעם סביב 12-16 עבר לגיל 3 וחצי? נראה לי שציבונינה שלנו נמצאת עכשיו ממש בשלב הזה. היא מתמרדת היא רוצה לעשות הכל לבד (ומה לעשות לא הכל היא מסוגלת) היא משנה את דעתה על ימין ועל שמאל. היא יכולה לשגע פילים כשהיא רוצה וכשמשהו שאנחנו אומרות לא מוצא חן בעינה אז אנחנו מיד מגעילות ומעצבנות והיא זורקת אותנו לפח או רוצה אימהות אחרות. כמובן אחרי הקריז היא מבקשת סליחה מבטיחה לא לדבר ככה יותר ומחבקת ומנשקת ואומרת כמה שהיא אוהבת אבל מה זה הקריזים האלה? בגיל הזה? בהתחלה חשבנו שזה קשור להולדת זגרבון או אלינו אבל שאלנו מסביב ואצל כולם אותו דבר. כל הצוציקים האלה מתמרדים. ואיך זה אצלכם?

 

[דרורית דרור]

../images/Emo140.gif

 

[ערבהאיןקץ]

בקר טוב לכולך ../images/Emo13.gif

מה שלומכן?

 

[בייביגאפ]

הי

שלומי היא מילה נזילה בימים אלה. אבל תודה על ההתעניינות ואני עוד חיבת לך מסר, לא שכחתי...אז הנה אני עוברת לשם...see ya

 

[זגרב]

וידוי אישי

בעניין מתן האפשרות לבחור, יש לי וידוי. כמו שכשהיא רוצה סנדלים ביום גשום בינואר, ואני אומרת לה לא בחורף, והיא מקבלת את זה (בינתיים). אני יכולה להגיד לה: שניצל ביום שלישי? אין שניצל ביום שלישי? או: עכשיו קלטת? עכשיו אף ילד על הפלנטה שלנו לא רואה קלטת. בקיצור אני עובדת עליה במין שובבות איומה, לפעמים היא תופסת שזה סתם, ולפעמים היא מקבלת את זה כטיעון הגיוני. סוף וידוי, באמת אמא מגעילה.

 

[ניראות]

הוכרז לא מזמן

שגיל ההתבגרות ירד לגיל 3 - בכותרת ראשית בעיתון הארץ

אז קחו נשימה עמוקה עד ל..................... שזגרבון יגיע לסוף הבגרות (אם יש כזה דבר) כדי יהיה מספיק אוויר לשרוד. יכולה רק לומר מניסיון שאכן גיל 3-4 פחות או יותר הוא הכנה לר רעה לגיל ההתבגרות. בהצלחה ו

 

[אבא גאה]

יא מגעילות

ככה? אתן מושלכות לפח ולא אומרות שלום לחברים וותיקים שמושלכים גם הם מידי פעם ככה לידכן..???

גם אנחנו "רעים" לפעמים ו"אני מחפש לי אבא אחר", ועוד המון כעסים כאלו שבדר"כ לא נמשכים מעבר לכמה דקות (30) ואני חושב שזה הגיל יש דברים שאני לא מרשה לו לעשות (להרביץ, לירוק ) ולא משנה כמה הוא כועס. אבל כשהוא כועס אני משתדל להבין את הכעס ולהגיד "אני יודע כמה זה מכעיס שאתה באמת רוצה משהו (מקדונלדס) ואבא לא מסכים". ואם הוא אומר "אני לא אוהב אותך יותר" אני מיד אומר "ואני אוהב אותך תמיד, גם כשאני כועס" ואם הוא אומר : "אני שונא אותך" אז אני אומר שמאוד עצוב לי ומעליב לי לשמוע כאלו מילים (למרות שאני לא עושה הצגות של נעלב) ולפעמים זה גם נורא מצחיק..... היום הוא רצה שנעצור את האוטו בכדי לשכור סרט בחנות הוידאו, לא הסכמנו והוא נורא כעס ואמר :"אני נורא כועס כי אתם רעים, כי אני רוצה לקחת סרט בויידאו ואתם רעים ולא מרשים ובגלל זה מעכשיו ולתמיד אני תמיד לא ארצה סרט, וזהו לכם. אף פעם אני לא אסכים יותר לראות סרטים" וככה כמעט נשברנו....

 

[זגרב]

לובה: קשה קשה

במסגרת התפרצויות ההורמונים של המתבגרת, היא עסוקה בלשנות את התפריט באמצע הארוחה. אתמול התכוננתי להכין לארוחת ערב: שניצל, פירה וסלט. היא הוציאה קופסת ימורי חומוס (גרגירים) ואמרה שהיא רוצה את זה. אמרתי: בסדר. אחר-כך היא הודיעה שהיא לא רוצה שניצל. אמרתי בסדר, וטיגנתי את חזות העוף בחתיכות עם חמאה ובצל. ואז כשהתיישבנו בשולחן, היא הודיעה שהיא אוכלת רק פסטה ושנכין פסטה. אמרנו: לא. היא פרצה סצינה טרגית, בסיכום: אני אמא מגעילה. היא לא תוכל יותר כלום בחיים חוץ מפסטה. היא זרקה את הצלחת (פלסטיק) ופרצה בבכי הכולל 30 אלף פעם את המילה: פסטה. ואז התפרצתי: אני ממש צעקתי שנמאס לי, ושהיא לא תשגע אותנו ככה. ולפעמים לא מקבלים מה שרוצים, אחרי שלפני כן עשינו הצגה: ציבונה אמרה שהיא רוצה קוסקוס ואני אמרתי שאני רוצה אבטיח. עשיתי לה ממש סצינה רצינית. כהסצינה שלי נגמרה, התיישבנו לאכול. ציבונינה לא אכלה והיתה חמוצת פנים. אחרי שאיימנו בלאכול את האוכל שלה, היא הודיעה ששינתה את דעתה ושהיא כן אוהבת בשר כזה. בסוף היא אכלה את המזון הלא איכותי שהיה על צלחתה ואף ליקקה את האצבעות וביקשה סליחה. אבל מה שקורה זה שבסוף אני מתפרצת וצועקת ובוכה ועושה לה סצינות מאוד דומות לשלה. ואחר-כך כשהיא ביקשה משהו אמרתי לה: למה שאעשה את זה, אני הרי אמא מגעילה. קשה, קשה

 

[ניראות]

זה יחסית גיל

ההתבגרות הנוח. השלב הבא של גיל ההתבגרות זה גם לילות לבנים. תוסיפו לכל החוויות שאתן/ם חווים היום גם יציאת בילוי שמסתיימת מתי שהוא בלילה...

 

[אבא גאה]

באמת קשה ../images/Emo24.gif

ואני לגמרי מבין איך מאבדים את הסבלנות במקרה כזה אבל שווה לנסות שלא.

כי הרי מה שעבד בסופו של דבר הוא דווקא הסירוב שלכן להכין משהו אחר ואז היא התאימה את עצמה למצב הקיים ("אני כן אוהבת בשר כזה") אני מציע (בקטע של האוכל למשל) לפני שמכינים ארוחת ערב להציע מה את יכולה להכין ולתת לה לבחור (אני בדר"כ נותן לו לבחור בין 2-3 אופציות "פירה, צ'יפס או ספגטי"?) ומותר לו לשנות את דעתו עד הרגע שאני מתחיל לבשל..... אם היא עושה הצגות אח"כ אז פשוט לנסות להתעלם מההצגות ולענות בשלוות נפש "את עזרת לבחור וזה מה שאנחנו אוכלות היום, רוצה לאכול איתנו, תפדלי, לא רוצה? לא חייבת"..... אם זה יהיה עקבי אני מאמין שמהר ייגמר לה הסוס מהסצינות בנושא הזה. רוצה לתת עוד דוגמאות?

 

[ציבונה]

הי

האמת ברוב המקרים אנחנו נותנים לה יד חופשית כלןמר מציעים לה אופציות והיא צריכה לבחור רק שלפעמים היא מקריצה אופציה שלא ברשימה. למשל" עכשיו קלמרי. ואין קלמרי. מה לעשות. והיא פשוט נכנסת לקריז.. או עכשיו לראות חבר ומאוחר או שלחבר יש תוכניות אחרות. בקיצור זה בד"כ מקרים שלא אפשריים ולא כי אנחנו מנסות לכבול אותה או להכריח אותה להתנהג בצורה מסויימת. בקיצור לא קל. עכשיו למשל היא היתה עם חום גבוה ולא היתה מוכנה לקחת אקמול להורדת החום וממש רבנו על זה )למרות שבטח יהיו פה כאלה שיגידו לי שלא צריך אקמול) בקיצור הצלחנו לתת לה פעמיים היתה לנו דילמה האם לתת לה נר תוך כדי שינה (כשהיא ממש קדחה) והחלטנו לא. כי זה נראה לנו סוג של "אלימות" אם זה נעשה שלא בהסכמתה.

 

[אבא גאה]

נראה לי שהם אותו "מזל"

נובמבר?

 

[ציבונה]

לא מאי

זה דווקא המזל (ולדעתי גם היום) של הנסיכה של ערבה בכל מקרה כמו שאמרתי בדקתי מסביב 100% של הילדים בגיל הזה בגן או בשכונה יש להם את אותם תופעות בבית. אנחנו לא חריגות במקרה הזה.