גיל ההתבגרות

[נועה רז]

עוף רקורד

חוץ מזה שאני קוראת את הסיפורים פה של כולם וחושבת לעצמי "אלוהים ישמור, מה עוד מחכה לי..." אני מקווה שאחרי כל העצבים עוד נשאר לכולם קצת כוח להסתכל על הקומיות שבעניין, אחרת אני באמת לא יודעת איך אתם שורדים את כל הברדק. ובכל מקרה, לפני כמה ימים הייתי בפגישה אצל לאה וחיפשתי אותך כדי להגיד שלום, אבל לא מצאתי

אז הרי לך שלום בדיעבד. נועה.

 

[אבא גאה]

שאלוהים ישמור על ילדי הגן

לא עלייך.... כי בסוף היום כשהאוצרות האלו מחבקים אותך ואומרים לך "אותך אני הכי אוהב והכי כיף לי שאתה אבא שלי" את נמסה כמו מרגרינה בטיול מכתשים באמצע אוגוסט....וכל מה שהיה במשך היום מתפוגג בבת אחת.

 

[ציבונה]

הי גם לך

זגרב באמת סיפרה שהיית בביקור אצלם ולא יצא לכם להתפגש. מה קורה? את עוברת לבניין שלהם? ג'וב חדש? מה?

 

[נועה רז]

לא, לא עוברת

היה סוג של תכנון כזה אבל בסוף, כפי שנאמר "אנחנו נשארים בארץ"

 

[ערבהאיןקץ]

יש לך אומץ...

אני תמיד שוקלת לערוך סצנה כזו, ולהתנהג כמוה... אבל נראה לי איכשהו שזה ישים אותנו באותו גבה מבחינת התנהגות.. ואז לא תהיה לי דרך החוצה משם. אז- עוד לא העזתי לנסות את זה. אני בד"כ מתעלמת ומחכה שיעבור, או שאני נוקטת בטקטיקת החמלה: מספרת לה כמה היא מיסכנה, וכמה אני מרחמת עליה, וכמה בטח קשה ועצוב לה... וכל זה נוגע כמובן לנסיכה... אולי זה בכלל עניין אסטרולוגי?

 

[אבא גאה]

את אמפטית באמת

או קצת "יורדת" עליה? אני חוטא בזה לפעמים ואומר בטון לעגני כזה "אוי מסכן, ממש כואב לי הלב" ומיד אח"כ אני כועס על עצמי. כי בעיניו אני בטוח שהוא באמת מסכן, הוא נורא רוצה סרט ואבא אומר "לא" כרגע זה דבר נוראי, איןל ו את הפרספקטיבה שלי על העיניין.

 

[ערבהאיןקץ]

לא באמת.. אבל גם לא בציניות..

קראתי פעם ספר של רוג'רס נדמה לי, על זה שלילד קל יותר לקבל דעה אחרת אם היא באה ממישהו שמבין אותו רגשית... אז באינטרפטציה שלי זה בא מתוך שאני באמת משתתפת בצערה על זה שהיא מבואסת.. אני לא לוקחת את הבעסה הזו נגדי. (כשמצליח לי...) בדיוק בגלל זה שיש שם איזו מסכנות אמיתית... גם אם לנו זה לא נראה ככה. וגם אם זה מסיבה שונה לגמרי מזו שנדמה להם. אחרי הכל - מי עוד בעולם יקבל אותם על כל מצבי הרוח שלהם - אם לא ההורים?

 

[ציבונה]

זגרב תענה לך באופן אישי

אבל בנתיים אני יכולה להגיד שהסצינה היא לא שקולה או מתוכננת. היא מתרחשת באופן טבעי לאור הנסיבות.

 

[זגרב]

החינוך הסנטימנטלי

אז ראשית, תודה למגיבים. שנית, אני מקווה שהבנתם שהאוכל הוא רק משל, הרעיון הוא לתזז אותנו, לבדוק, לשלוט ולשחק עם מה שאפשר לקבל ומה שלא. בעיקרון אני חושבת שאנחנו רכיכות שנותנות לה לבחור אפילו לאיזה סרט האמהות שלה יילכו (סתם, מי הולך לסרט?) אבל בכללי היסוד כשייסדנו את המדינה (מדינת הילדים) כתוב שלא צוחקים על הילדים גם אם הטרגדיות שלהם משעשעות ולפעמים הן משעשעות בגדול. אין ציניות. יש דרך להראות לה שזו לא טרגדיה כל-כך גדולה. או להסביר שאל ההחיים הדפוקים, ואי אפשר, כמו שאומר מיק ג'אגר, לקבל תמיד את מה שרוצים. אבל כשהג'ננה עולה לציבונינה לראש היא רוצה דווקא את מה שאין, ופה לפעמים כמו באותו שישי בערב, הפיוז נשרף, לא חינוך ולא בטיח, סתם נשבר לי מהתיזוזים והקריזות. ולטובת נועה: זה רק חלק מהזמן, בחלקים האחרים אנחנו מגדלות מלאכית אוהבת, נעימה, מלאת חוש הומור, שרואגת לנו בכנות ורואה בנו, בעיוורון של ילד אוהב, את הנשים היפות, החכמות והמוכשרות בתבל, ומי יכול על כל זה? חוצמזה, עכשיו היא מאוד חולה (סקרלטינה) אז כל קריזה מתקבלת בהמון אהבה והבנה, אבל אין לה כל-כך כוח לקריזות והיא כל הזמן מחבקת ואומרת כמה היא אוהבת, ומלאה בהכרת תודה על הטיפול והחום.

 

[ערבהאיןקץ]

סקרלטינה?????

וי וי וי... מסכנה . אתן נזהרות? זה סטרפטוקוק מדבק למדי, ויכול להיות מסוכן לקטנטנים!!!

 

[ציבונה]

נזהרות?

אכן מסכנה. ממה שהבנתי אחרי היום הראשון של האנטיביוטיקה (שהיה אתמול) זה מפסיק להיות מדבק. מאד מקווה שאנחנו לא נדבקנו ובעיקר הקטנצ'יק לא. אבל מה שנקרא ימים יגידו. הקטנה מסכנה נוראאאאאאאאאאא מתגרדת נורא מנורבזת נורא מרגישה חרא נראית חרא בקיצור מחלה מאד מאד מאד לא נעימה.

 

[אבא גאה]

שני דברים ששכחתי

1. הצחיק אותי הקטע של ה"אני יותר לא אוכל כלום חוץ מפסטה" זה נשמע כמו ה"אני יותר בחיים לא אקח סרט"..... 2. צריך לנסות (ואני יודע שזה קשה) לא להעלב מהם, למרות שזה לעיתים מכפר (מוציא מהדעת) ההתנהגות הזו. אבל הם הרי מתים עלינו והדרך שלהם לכעוס היא לומר שאנחנו מגעילים....נסי בסוף העיניין כשהם כבר יורדים מהעץ הגבוה עליו טיפסו לא לחזור לזה ("ואחר-כך כשהיא ביקשה משהו אמרתי לה: למה שאעשה את זה, אני הרי אמא מגעילה") תני לה את המקום שאחרי שהיא התנצלה וקיבלה חיבוק והכל רגוע - הכל נשכח ונסלח ואין "טינה"..... המון אהבה....

 

[ערבהאיןקץ]

אצל האנתרופוסופים..

זה ממש עקרון חינוכי בסיסי: לא שומרים לילד את הכשלון שלו. תמיד , בכל רגע, אפשר לפתוח דף חדש.

 

[זגרב]

אצלנו האקלקטים

אצלנו בעדה לא שומרים לילד ת'כישלון כי אין לה כשלונות. אבל איזו מלה איומה האבל הזאת. היא התחילה באחטא, אשוב ושוב אחטא - כמו שאומרים הדתיים. יעני, את אמא מגעילה, אחר"כ סליחה, אחר"כ עוד פעם מגעילה וגו'. אז העניין היה: שקלי מילים. אם אני מגעילה, אז אולי אני אתנהג כמו מגעילה, והיא תוכל להבין קצת את המשמעות של הדברים שנאמרים בכעס. כי אם אנחנו לא הכי הכי מגעילות בעולם, אז למה להגיד לנו ככה? כי השפה שלה מוגבלת ובגן זאת מילה אינית יותר מחבל"ז? אצלנו האקלקטים מלמדים את הילד לברור מילים יותר בקפידה, גם אם הוא בשיא הקריז.

 

[ערבהאיןקץ]

האמת -

העניין של ברירת מילים בשעת ריתחה - נראה לי חשוב מאין כמותו. נקודה חשובה מאד, שאני חושבת שאם היא לא מוטבעת מבראשית - אח"כ כבר מאוחר מדי. צודקת.

 

[אבא גאה]

מה זה אקלקטים?

 

[ציבונה]

זה באמת יכול להוציא מהדעת

וברור שאנחנו לא שומרות לה "טינה" ברגע שהיא נרגעת אנחנו עוברים הלאה. לפעמים מדברים על זה שזה לא נעים לכל הצדדים הסצינות שלה אבל לא מעבר לזה. וברור שהיא מתה עלינו כמו שאנחנו משוגעות עליה מטורפות עליה מחרוקיות עליה היא הדבר הכי נפלא עלי האדמות היא הכי הכי ומה שאתה לא רוצה. אבל לפעמים לא קל.

 

[דרורית דרור]

ללובה. סליחה... לזגרב

איך בחרתן בשמות המדליקים שלכם?? (זה היה עוף פופיק...) ותמשיכי לכתוב ככה פה. זה משחרר לחצים נהדר. וניראה לי שכשתיקראי את זה בעוד כמה (חמש עשרה שנה give or take a few... עשרות שנים...) תוכלי ליצחוק על כל הסצנה. עכשיו עדיין לא. ואת אמא נורא מגעילה. כמוני. כמו המון המון אחרימות. סתם אנושיימות.

 

[פרח7]

לובהבלובה

שולחת לך קישור לאתר של התוכנית "ארץ נהדרת" תתחילי (אפשר לפתוח בלי להוריד למחשב) במערכונים של לובה בתחתית העמוד... תהני.

 

[דרורית דרור]

תודה, חמודה

ואיך פותחים בלי להוריד?