גיל ההתבגרות

[פרח7]

בכבוד...

כשעושים דבל קליק על המערכון נפתח חלון ואת יכולה לבחור אם לפתוח או להוריד... ו.....? סקרנית לשמוע מה דעתך על לובהההההההההההההההההה

 

[דרורית דרור]

היא מ ג נ י ב ה...

הכי צחקתי, בינתיים, מהמערכון עם הנקניקים והצמה של אהרוני. הייתי רואה עוד - אבל מפאת שעת הבוקר המוקדמת והנחירות שבוקעות מכל עבר אני מעדיפה לדחות את סיפוק הצחוקים לבוקר... אז המשך יפוא.

 

[ציבונה]

תגידי את רואה את המערכונים של לובה?

אנחנו משוגעות עליהם וציבונינה מצטטת אותם מדהים. יום אחד הלכנו איתה למסעדה וכשהמלצרית נגשה היאר אמרה: מה יש לכם לקינוחה? המלצרית היתה על הרצפה. והשמות שלנו זה סתם מאיזו תקופה בעברנו ונתקענו איתם. וזגרב לא ממש כותבת פה לצערי פעם ב.... היא גונבת לי את המחשב בבית ונתקעת לקרוא קצת ואז היא גם מגיבה.

 

[דרורית דרור]

ראיתי בפעם הראשונה

כשפרח שלחה לי לינק. מגניבה הלובה הזו. אני ממש יכולה לראות איך היא נכנסת ללקסיקון הישראלי בצ'יק... ואת הדברים (אנחנו קראנו להם חוכמות...) של הילדים - אתן רושמות איפהשהו? ממרום שנותי (פחחח) ממש כיף לקרוא את הפנינים שהפספוסים הוציאו מהפה לפני כל כך הרבה שנים. לא משנה מתי אנחנו קוראות - אנחנו תמיד מתגלגלות. (חבל שרק הגדול יכול להבין ממש. קטינא ודקויות בעברית זה לא דבר שהולך כל כך ביחד

 

[אמא של אייל ואלון]

חשבתם שאולי זה קשור לזה

שיש עוד תינוק בבית פתאום.

 

[ציבונה]

חשבנו

אבל האמת שזה התחיל עוד קודם ואז חשבנו שזה קשור לזה שהיא עוברת גן ואח"כ התינוק ואח"כ הגן החדש ואח"כ חילופי העונות ואח"כ מצב החסה בשטחים... האמת הכל יכול להיות. אנחנו בסה"כ משתדלות שיהיה לה טוב ונעים האמת שיכול להיות שקשה לה עם כל הדברים שאמרתי (בעיקר מצב החסה בשטחים...) והיא מוציאה את זה בתסכולים עלינו. בכל מקרה זה לא קל.

 

[ציבונה]

תודה על כל התגובות

קודם כל ציבונינה חולה בבית ביחד עם זגרב אז עכשיו כל מה שכתוב פה נראה פתאם לא רלבנטי כי היא פשוט כזו מסכנה.אין לה כוח אפילו לא לקורטוב של שטות והתעקשות. בכל מקרה אני בטוחה שזגרב תשמח לקרוא את התשובות ולהתייחס אני אגיד לה להיכנס ולקרוא. ואני אתייחס גם כשיהיה לי קצת יותר זמן.

 

[דרורית דרור]

נכון שהם הכי הכי הכי

מתוקים כשהם ישנים או חולים? (אוי זה נשמע נורא...) יאללה שתהיה בריאה!

 

[Yaara77]

ילדים הם מתוקים כשהם סחוטי כוח

ולכן צריך להעיף את כל הצעצועים הקלילים מפלסטיק ולחזור לאלו מעץ וברזל, אולי עופרת, מינימום חצי קילו כ"א למשל: לבנות מגדל מקופסאות שימורים (רעיון של חותנתי לשעבר) או - לשחק בלבנים אמיתיות... אני השתמשתי בשעתו בכדור סמרטוטים, 2 וחצי קילו זרקתי והילד זרק חזרה, אני קיבלתי כושר, הוא, אחרי 20 דקות ... "אפשר אוכל, אמבטיה ולמיטה ? " חיוכים חינוכיים יערה

 

[דרורית דרור]

את יודעת מה? בשקט בשקט

אני אגלה לך שגם בנות הזוג ככה... לפעמים. ובטח גם בני הזוג. אבל על זה אין לי מושג...

 

[ציבונה]

תודה

יש לה כנראה שנית והיא מתגרדת בכל הגוף לא ישנה איזה שני לילות ואנחנו איתה. אז לא היה קל.

 

[טוסברהינדא]

אוש! שתהיה בריאה!

המון כוח ואהבה לכולכם.

 

[ציבונה]

תודה

 

[מיקי6המקורי]

וזוהי רק ההתחלה

"החיים עוד לפניכן" והכי חשוב שתהיה בריאה גם אם זה אומר עוד הרבה שעות מרד

 

[ציבונה]

תודה

מסכימה בהחלט.

 

[דרורית דרור]

אכן זו רק ההתחלה. לה לה.

איזה לה ואיזה נעליים. סיפור: הגדול שלנו נורא רצה ליסוע לניו יורק בערב השנה החדשה לראות את הבלון נופל בדיוק בשעה שתיים עשרה. זה אירוע שאורך איזה שלושים שניות. אבל האמריקאים מתים על זה אז כל הטיימס סקוור שם מפוצץ במליוני אנשים. קופאים מקור. שעומדים שעות על גבי שעות כדי לראות את הכדור נופל. לכי תביני. נסיעה מאיתנו לניו יורק אורכת כשש שעות. (כל כיוון...). אמרנו לו לא. אנחנו לא מוכנים (גם הקטע הבטחוני - ולא לצחוק עלינו...). הוא הסכים. וכששאלנו אותו מה אתה עושה בערב ראש השנה הוא סיפר סיפור אדיר על שתי מסיבות שהוא הולך אליהן. ועוד קישט את הסיפור בכמה פרטים בלתי חשודים. סתם בגלל שעלה לי איזה ג'וק בראש החלטתי למדוד את הספידומטר באוטו שלנו. רשמתי. למחרת בבוקר באורח פלא הספידומטר גדל באיזה חמש מאות מיילז. ה"מתוק" שלנו נסע לו עם החברים לניו יורק וחשב שלא נגלה. ובנוסף לכל הוא לא נהנה. וזה רק קצה קצהו של הקרחון. אני לפעמים נורא נורא מתגעגעת לוויכוחים על לקיחת התרופה. על האוכל. הבגדים. דרורית??? מז'תומרת מתגעגעת? זה היה היום בבוקר. עם הקטן בן הקרוב ל14....

 

[שמנתולה]

יש לי סיפור על מדידת ספידומטר

פעם לקחתי את האוטו של ההורים לנסוע לאיזו מסיבה בחיפה. סיפור של גג 150 ק"מ הלוך חזור. כשקיבלתי רשיון אח שלי אמר לי שני דברים חכמים, את הראשון שכחתי אבל השני היה "אל תסעי לחיפה". הוא הסביר לי שזאת עיר לא ברורה ושהרמזורים הפוכים בה. בכל זאת נסעתי לחיפה. המסיבה היתה בחוף הדרומי של העיר, אני פיספסתי את הירידה לחוף והמשכתי עם הכביש עד עתלית בערך. בבוקר (נו טוב, בצהריים) למחרת כשקמתי ההורים שאלו אותי איפה הייתי. עניתי שבחיפה. לפי המבטים שלהם הבנתי שהאמינות שלי מוטלת בספק פתאום, כששאלתי מה הבעיה הם אמרו שבשביל הספורט הם רשמו את הקילומטרז'... הם חשבו לפי הקילומטרים שנסעתי לתל אביב

מוסר ההשכל הוא כמובן שלא בהכרח הילד הסתיר את האמת, אולי הוא באמת היה בדרך למסיבה ופשוט פיספס איזה מחלף...

 

[דרורית דרור]

אוף. שאף אחד לא ירשום הודעה חדשה

למעלה. לא ראיתי שזה השירשור האחרון בדף. הוא בטוח פיספס מחלף. מחלף בסבלנות שלי!