גירושין...

[ערבהאיןקץ]

גירושין...

מה עדיף לילדים? חזקה משותפת? הסדרי ראייה חלקיים? דעות?

 

[דרורית דרור]

לילדים? עדיפ לא גרושים

הגיגים: שומעת על כל מיני זוגות שנפרדים. חלק אחרי הרבה שנים וחלק אחרי מעט. הרבה יותר זוגות של לסביות נפרדים. למה אי אפשר לשמור על היחידה שנבנתה בכל כך הרבה עמל. למה לא נפתחים אחד לשניה, למה לא מקשיבים לבת הזוג, למה בורחים ברגע שהכוס מתחיל קצת לרטוט כשרואים אישה אחרת? והלב משחק בהתאהבות? או שסוחבים מטענים שנים על גבי שנים במקום להוציא אותם החוצה. לדבר. לשתף. לא להסתגר. ולמה כמעט תמיד הביולוגיים נשארים עם הביולוגית? ולא משנה איזה הסכמים (חוץ מאימוץ - נדמה לי) שנעשה, מבחינה חוקית הביולוגית היא מעל הכל. (כמו גרמניה). החרב הביולוגית מנפנפת ואין לנו שום ברירה. פחחחח. יכולה לכתוב כאן מגילה שלמה. סליחה על ההשתפכות. חוזרת לקונכיה. ואישה הישר בעינה תעשה.

 

[מיז פיגי]

כמה אני שמחה לקרוא את דברייך

כי זה בדיוק מה שאני חושבת, אבל לא טרחתי לכתוב (כאילו מי אני שאביע דיעה על משברים בזוגיות ארוכת שנים). ואני דווקא באה ממשפחה שהדבר הכי טוב שקרה לה היה הגירושין של ההורים. אבל, וזה "אבל" גדול מאוד: קשה לי להאמין שזוג הומולסבי שטרח כל-כך על יצירת משפחה (ויש להניח שגם השקיע מחשבה רבה, הרבה מעבר למקובל במשפחות סטרייטיות) מוכן לפרק אותה בכזו קלות. איך יכול להיות שאהבה והתאמה כאלו גדולות שהיוו סיבה למאמץ יצירת המשפחה, נעלמו ככה פתאום? אולי אין דרך להבין זאת עד שמגיעים לשם, אבל האם אותה משפחה שכל-כך טרחו בגינה, לא מהווה סיבה מספקת למאמץ נוסף לתחזק את הזוגיות? אני בהחלט מאמינה שלילדים הכי טוב עם הורים שהם שלמים עם עצמם, שטוב ומאושר להם, ולא לוחץ ומחניק להם, אבל השאלה אם זה אמנם כ"כ שחור-לבן? אין אפשרות לעבודה בתחום האפור?

 

[טוסברהינדא]

בתחום האפור

באמת דרושה הרבה עבודה. אבל לפעמים אחרי עמל רב בתחום האפור, עדיין מסתבר שכדאי להיפרד. ומה זה 'לא טרחתי לכתוב'? לכתוב!

 

[דרורית דרור]

../images/Emo32.gif לאן נעלמה שמנתו?

 

[colourful]

../images/Emo32.gif ולא קשור בכלל...

חייבת לחלוק סיפור שסיפרה לי עכשיו חברה ונורא הצחיק אותי. הסיפור הוא על אמא אחת שהלכה עם הבת שלה בת הארבע לחנות בגדי ילדים. האמא אמרה למוכרת שהם מחפשים משו נחמד לקטנה, אז המוכרת ענתה לה: "בואי אני אראה לך מה שיש לי בשבילה" והקטנה מייד התפרצה ואמרה: "לא! בואי ואני אראה לך מה אני רוצה! ובאמת, לאן נעלמה השמנתולה?

 

[אבא גאה]

ע-נ-ק ../images/Emo6.gif

היא עוד תגיע רחוק הקטנה הזו. מהחומר הזה עושים מנהיגות

 

[מיקי6המקורי]

ואני בכלל...

בעד קומונה...וניפתרו כל הבעיות...

 

[דרורית דרור]

נפתרו ממי?

בקומונה הן רק מתחילות...

 

[אבא גאה]

לילדים?

כמו שאמרה הדרורית לילדים עדיף הורים שביחד (ושמאושרים להיות ביחד) אבל להורים לפעמים עדיף לבד. השאלה היא אם כבר מתגרשים מה עדיף? הילדים יקבלו ויתרגלו לכל הסדר שתגענה ההורות שלהם. האם אנחנו דנים במקרה ספיציפי? כי זה גם נורא תלוי בא/נשים בהם מדובר, בקשר שלהם לילדים, מה כל אחד מהם רוצה וכיו"ב. אצל הרבה זוגות (סטרייטים) הגבר רוצה "חופש" ולא "להיתקע" עם הילדים ולכן הסדרים חלקיים הם מצויינים, וככה בדר"כ כולם מקבלים בדיוק מה שצריך. במקרה שלנו למשל אני יודע ששנינו נורא היינו רוצים כמה שיותר זמן עם הילד ואז היינו מגיעים לחזקה משותפת. ושוב, אנחנו דנים במקרה ספיציפי?

אז תני קצת יותר פרטים.

 

[ניראות]

אז אצלינו

מכיוון שרצה יותר חופש, החלוקה היא משמורת שלי, וימי ביקור קבועים של הילדים. אני חושבת שאם כבר באמת לא טוב, והיה ניסיון לעבד את הקושי, אז עדיף לפרק את החבילה. גם מגרושין ילדים יכולים ללמוד "לללמוד שניתן לבחור כל פעם מחדש". ילדים צריכים לדעת עמוק בפנים שאוהבים אותם. ולכל הורה יש את הדרך שלה/ו להראות ולהביע זאת. וילדים למדים שההורים שלהם שונים, שזה דווקא טוב. על ההורים כל אחת לחוד ושניהם ביחד להבין שלא משנה איזך חיים, לשניהם, שתיהן יש אחריות שווה (שאולי תבוא לידי ביטוי בצורה שונה) על הילדים. וכמו שחברה פע אמרה לי "זה להיות נשואה לאקסמן. או לא ניתן להתגרש מהגרוש/ה. שיהיה לנו רק בשלום

 

[Sunshine11]

אני חושבת

שמה שהכי טוב לילדים זה מה שהכי טוב להורים. ככל שההורים יהיו יותר שלמים עם ההסדר ומרוצים ממנו, הם יסתדרו עם זה יותר טוב ולילדים יהיה יותר טוב.

 

[ניראות]

../images/Emo45.gif

 

[ערבהאיןקץ]

פעם גם אני חשבתי ככה...

אבל לאחרונה התחילו לעלות בי הרהורי כפירה. אני כבר לא בטוחה שזה נכון. אתמול דיברתי עם חברה שהוריה התגרשו בילדותה, גירושין באמת רצויים, שלאחריהם בתוך כמה שנים כל אחד מצא את אהבת חייו והם נשואים מאז המון שנים באושר. אמרתי לה : "מה שטוב להורים טוב לילדים.. ולא טוב לילדים לגדול בבית שההורים בו לא אוהבים..." והיא אמרה : "מי שאומר את זה כנראה הוריו לא התגרשו..."

 

[אבא גאה]

אבל מצד שני

היא לא מכירה את האפשרות השניה, לחיות בבית שבו ההורים מתכסחים כל הזמן ורבים וצועקים. נכון, הורי לר התגרשו וגם לא רבו באופן יוצא דופן, אבל ראיתי אצל חברים בבית שההורים היו אכזריים אחד לשניה (בדר"כ לצערי זה היה אחד לשניה) ומה זה עשה לילדים.... אז נכון שאולי החברה הזו כמהה להורים שביחד - אבל אולי היא לא הבינה איך יכול היה להיות אפילו יותר רע.

 

[ערבהאיןקץ]

אבל מצד שלישי...

עד שהם התגרשו... אני מניחה שהיו לא מעט דברים קשים בבית... ואי חושבת שהרבה מהמצבים הקשים שמגיעים אליהם , זה בגלל שיודעים שיש אפשרות של פרדה... ואם היו יודעים ש"אין ברירה וחייבים ללמוד להסתדר יחד" - בהרבה בתים היו פחות דברים קשים. אני לא חושבת שזו טובתם של ההורים להשאר יחד אם לא טוב להם.. אני רק תוהה אם זה באמת עדיף גם לילדים.. או שזה משהו שהמצאנו כדי להסיר מאיתנו אשמה מסויימת כלפיהם.

 

[אבא גאה]

אבל מצד צדדי......

האם זה טוב לילדים שיש להם שתי אמהות ואין להם אבא? אני לא חושב שזה טובתה של לסבית לחיות עם גבר אבל האם זה באמת עדיף לילדים לגדול בבית של שתי לסביות אוהבות או שזה משהו שהמצאנו כדי להסיר מאיתנו אשמה מסויימת כלפיהם. ואני חושב לסיכום - שתמיד אבל תמיד עדיף לילד לחיות במקום שבו יש רוגע ואהבה....ולא במקום שיש בו חיכוכים תמידיים וחוסר שלמות עצמית ואומללות. ילדים יתמודדו עם "פרידה" כמו שהם יתמודדו עם "אימוץ" או "שוני"...בעזרתינו בעזרת הרבה אהבה. ----- מה שכן - לפעמים אני תוהה אם בדור הקודם נפרדו פחות כי הזמנים היו אחרים או כי רבו פחות?

 

[Sunshine11]

../images/Emo45.gif

 

[ערבהאיןקץ]

הלכתי לברר אצל הילדים...

ומצאתי שירשור בדיוק מתאים: כדאי לקרוא אותו. ילדה אחת שואלת "מה הזכרון הראשון שלכם אחרי ההודעה על פרידת ההורים", או משו דומה. ומה הכי נורא? -הם לא זוכרים כלום! רובם לא יודעים לענות... שזו תגובה לטראומה. כדאי לקרוא:

 

[אבא גאה]

באמת עצוב

אבל למה את חושבת שזה מתאים?