בתור בן להורים גרושים
שלום, הורי התגרשו כשהייתי בן 9, והדבר היה לדעתי הדבר הטוב ביותר שהם יכלו לעשות. נכון, זה היה עצוב בהתחלה, אבל היה הרבה יותר עצוב כשהם היו ביחד ועלו אחד לשני על העצבים. ונכון, היו קשיים מסויימים כשלאמא היה פתאום חבר חדש, והיה צריך להתרגל למישהו זר בבית. למזלי, גם אמא וגם אבא היו אנשים מאוד מאוד הגיוניים, בכל הריבים שלהם הם לעולם לא עירבו אותנו. אמנם היו לאבא בהסכם גירושין השעות שלו והימים שלו, אבל אף אחד לא כפה את זה עלינו. אם בא לנו ללכת לאבא יכולנו ללכת, ואם לא בא לנו הוא לא לחץ. קיבלנו את ההרגשה שיש לנו שני בתים שאנחנו יכולים להיות בהם. כמו כן, ברגע שכל אחד מההורים מצא בן זוג, היחסים ביניהם השתפרו פלאים. הדבר הכי הרסני לשמוע בתור ילד זה כל מיני דברים רעים על ההורים שלך. ההורים שלי כמעט ולא היו עושים את זה, אבל סבא וסבתא (ההורים של אמא) היו ממש אלופים בלספר לנו כמה אבא שלנו הוא זבל, וזה היה מגעיל. אני ממליץ לבני הזוג להתעלם מכל מסמך משפטי שהם חתמו עליו בקשר לילדים, ולהקשיב אחד לשני בכבוד אמיתי, תזכרו שביניכם אין זוגיות רומנטית, אבל יש לכם עדיין פרוייקט משותף לכל החיים - הילדים.