קשה... קשה
ביקשת את חוות דעתי ואני נעתרת לבקשתך, למרות שאודה - היה לי קשה מאוד להתחבר לכתוב. זה כתוב כנראה באנרגיות שלא תואמות בדיוק את האנרגיות שלי! אני חלילה לא שופטת את הכתוב, אתן לך לדוגמא את ספרי קריון - שרבים מאוד מתלהבים מהם, ואני (פרט לאחד: המסע הביתה) - קוראת אותם והמילים ... כאילו סינית בשבילי.... קראתי כ- 5 פעמים את שכתבת, כדי לרדת לעומק הדברים, והנה דעתי: - אני אישית נמצאת היום במקום בו אני בהחלט נותנת לעצמי לצאת החוצה. אני מבינה מה שאתה כותב שם, וזה נכון להרבה מאוד אנשים. ציפיות החברה, ציפיות של אנשים מעצמם (שמושפעות כמובן מלחץ חברתי) וכו' - כל אלה "קוברים" את האני האמיתי של רבים מאיתנו, וחבל שכך. - את המשפט "הכי טוב להיות מוזר" הייתי מעדיפה לראות כך "הכי טוב להיות שונה".... כי במילה "מוזר" יש שיפוטיות ונדמה לי שרוב האנשים רוצים להיות שונים, או אולי נכון יותר = מיוחדים... לא בטוחה שאנשים רוצים להיות מוזרים. נדמה לי שלהיות שונה או מיוחד זה פחות מרתיע מאשר להיות מוזר. - משפט אליו אני מתנגדת: "כדי לזרום בדינאמיקה של החיים באופן אמיתי וכנה, יש צורך מוחלט לעשייה". ושוב, מילה אחת ויחידה הייתי משנה כאן ואז מסכימה איתו לחלוטין = במקום "עשייה" = "הוויה"! כל מה שאנחנו צריכים, לדעתי, הוא להיות! אי-עשייה גם היא חלק של הדינאמיקה של החיים, ובוודאי שיש בה כנות, אם זה מה שמישהו צריך בתקופה נתונה... הרדיפה אחר עשייה היא בעיני אחת הרעות החולות של התרבות המערבית. עד כאן תגובתי לך. אני מברכת על כתיבתך (למרות ההערות שלי) ואשמח לשוב ולדון איתך ועם המשתתפים האחרים בפורום. מה דעתך?
