גמישות מחשבתית
- פותח הנושא rainbow i
- פורסם בתאריך
הד"ר בנימין מוזס מתייחס גם לנושא הזה
אני מקווה ששנינו נסכים ראשית , שהד"ר דיאנה פלשר אינה מהווה גורם פסאודו-רפואי. אני משוכנעת שיש לה בסיס עובדתי איתן והיא נסמכת על הנחות יסוד מדעיות, כמו גם עמדה ערכית ומוסרית.
הד"ר מוזס עסק גם בסוגיה הזאת, של פניה לכיוונים פסאודו-מדעיים - לעתים באין חלופה הולמת לצרכים רפואיים של בני אדם. במילותיו החריפות משהו: "רבים פונים לסמכות דתית, אחרים לאובות ויידעונים, ורבים אחרים למרפאים הוליסטים הנמצאים במסגרות שונות של הרפואה החלופית". במאמרו "מומחה על וחולים מורכבים".
במאמר הזה הוא מצביע, שוב, על בעיות שנוצרות בעקבות שיטות ה"פרוטוקול" הנהוגות ברפואה כיום, ומציע מומחה-על שיגשר על הקושי הזה.
למעשה, גם במאמר "רפואת אינסטנט" וגם במאמר הזה הוא טוען שחלק מהקושי והפתח לשרשראות של כשלים איבחוניים וטיפוליים נובעים מאי-ראיית המטופל בצורה הוליסטית.
ד"ר מוזס הוא אולי באמת יוצא דופן בהשכלה ובידע הנרחב שלו - אבל הוא כמובן לא הרופא היחיד שחש שמשהו בסיסי ויסודי אינו מתיישב נכון, ולא מכסה מספיק מהצורך האמיתי של מטופל יחיד. הוא לא הרופא היחיד שמצא כשלים במערכת. והוא לא הרופא היחיד שגילה שלעתים הדרישות הפוליטיות של המערכת אינן מתיישבות בכפיפה אחת עם צרכיו, בריאותו ואף חייו של מטופל.
רופאים אחרים שהגיעו למסקנות דומות לשלו פנו לכיוונים מעניינים אחרים. יש לא מעט רופאים שפנו לכיוון של הרחבת הידע שלהם בשיטות הוליסטיות. יש לא מעט רופאים שבחרו ללמוד הומאופתיה, יש רופאים שהלכו לכיוון רפואה סינית, רפואה ברוח הרמב"מ, פלדנקרייז, ועוד... הד"ר נאדר בוטו, קרדיולוג בעל שם עולמי, וצנתר מומחה מהמובילים בארץ פנה לחקור (ולעסוק) ברפואת תדרים וקריאת הילות, לדוגמה.
העובדה שרופאים מנסים לחפש ולמצוא דרך להיטיב עם מטופליהם, ולחמוק ממוקשי הכשלים ותככי הפוליטיקה וה"מדיניות" אינה שומטת את בסיס הידע העובדתי שרכשו. למרביתם יש אחיזה איתנה והבנה טובה בהנחות היסוד המדעיות - ולדעתי רובם ככולם מגיעים בשלב זה או אחר להכרה שאי אפשר לנתק ולהפריד בין "סימפטומים" ובין האדם שסובל מהם.
למעט המאמר על חיסון הפוליו - מכל המאמרים של הד"ר מוזס ניכרת הראייה ההוליסטית שלו את המטופל היחיד. העובדה שהדעות שלו נסמכות על גישות פילוסופיות מערביות אינה מפחיתה מעמדתו ההוליסטית. למעשה הרבה מהכשלים שהוא מצביע עליהם נובעים בדיוק מהנקודה הזאת.
אפשר לקרוא שוב את סיפורו של י' במאמר רפואת אינסטנט. קרדיולוג וצנתר שהיה נתקל במקרה כזה היה מזדעק. מטופל שיש לו היצרות קשה באחד ממסתמי הלב - והרופא המטפל בו, במקום "להטיס" אותו לצנתור ממליץ לו לקנות קלנועית (כדי שלא יסבול מכאבי הירך, ויתאמץ פחות), לצאת לבלות, ולכתוב שירים. לאיפה הבסיס העובדתי והנחות היסוד המדעיות נעלמו? קרדיולוג היה טוען שמדובר ב"מרשם" הוליסטי פסאודו-פילוסופי שאין לו דבר וחצי דבר עם מצבו הבריאותי של המטופל, ואולי אף מסכן אותו ואת חייו. במקרה הטוב - מנה נחמדה של סוגסטיה חביבה, אך נטולה כל יסוד מדעי או רפואי.
מה טוענים "מתנגדי החיסונים" בארץ ובחו"ל?
למעשה, כמעט את כל טענותיהם מצאתי במאמרים של הד"ר מוזס. הוא טוען שוב ושוב את אותן טענות, מתלווה בבסיס עובדתי ומעוגן היטב בהנחות יסוד מדעיות.
אני מקווה ששנינו נסכים ראשית , שהד"ר דיאנה פלשר אינה מהווה גורם פסאודו-רפואי. אני משוכנעת שיש לה בסיס עובדתי איתן והיא נסמכת על הנחות יסוד מדעיות, כמו גם עמדה ערכית ומוסרית.
הד"ר מוזס עסק גם בסוגיה הזאת, של פניה לכיוונים פסאודו-מדעיים - לעתים באין חלופה הולמת לצרכים רפואיים של בני אדם. במילותיו החריפות משהו: "רבים פונים לסמכות דתית, אחרים לאובות ויידעונים, ורבים אחרים למרפאים הוליסטים הנמצאים במסגרות שונות של הרפואה החלופית". במאמרו "מומחה על וחולים מורכבים".
במאמר הזה הוא מצביע, שוב, על בעיות שנוצרות בעקבות שיטות ה"פרוטוקול" הנהוגות ברפואה כיום, ומציע מומחה-על שיגשר על הקושי הזה.
למעשה, גם במאמר "רפואת אינסטנט" וגם במאמר הזה הוא טוען שחלק מהקושי והפתח לשרשראות של כשלים איבחוניים וטיפוליים נובעים מאי-ראיית המטופל בצורה הוליסטית.
ד"ר מוזס הוא אולי באמת יוצא דופן בהשכלה ובידע הנרחב שלו - אבל הוא כמובן לא הרופא היחיד שחש שמשהו בסיסי ויסודי אינו מתיישב נכון, ולא מכסה מספיק מהצורך האמיתי של מטופל יחיד. הוא לא הרופא היחיד שמצא כשלים במערכת. והוא לא הרופא היחיד שגילה שלעתים הדרישות הפוליטיות של המערכת אינן מתיישבות בכפיפה אחת עם צרכיו, בריאותו ואף חייו של מטופל.
רופאים אחרים שהגיעו למסקנות דומות לשלו פנו לכיוונים מעניינים אחרים. יש לא מעט רופאים שפנו לכיוון של הרחבת הידע שלהם בשיטות הוליסטיות. יש לא מעט רופאים שבחרו ללמוד הומאופתיה, יש רופאים שהלכו לכיוון רפואה סינית, רפואה ברוח הרמב"מ, פלדנקרייז, ועוד... הד"ר נאדר בוטו, קרדיולוג בעל שם עולמי, וצנתר מומחה מהמובילים בארץ פנה לחקור (ולעסוק) ברפואת תדרים וקריאת הילות, לדוגמה.
העובדה שרופאים מנסים לחפש ולמצוא דרך להיטיב עם מטופליהם, ולחמוק ממוקשי הכשלים ותככי הפוליטיקה וה"מדיניות" אינה שומטת את בסיס הידע העובדתי שרכשו. למרביתם יש אחיזה איתנה והבנה טובה בהנחות היסוד המדעיות - ולדעתי רובם ככולם מגיעים בשלב זה או אחר להכרה שאי אפשר לנתק ולהפריד בין "סימפטומים" ובין האדם שסובל מהם.
למעט המאמר על חיסון הפוליו - מכל המאמרים של הד"ר מוזס ניכרת הראייה ההוליסטית שלו את המטופל היחיד. העובדה שהדעות שלו נסמכות על גישות פילוסופיות מערביות אינה מפחיתה מעמדתו ההוליסטית. למעשה הרבה מהכשלים שהוא מצביע עליהם נובעים בדיוק מהנקודה הזאת.
אפשר לקרוא שוב את סיפורו של י' במאמר רפואת אינסטנט. קרדיולוג וצנתר שהיה נתקל במקרה כזה היה מזדעק. מטופל שיש לו היצרות קשה באחד ממסתמי הלב - והרופא המטפל בו, במקום "להטיס" אותו לצנתור ממליץ לו לקנות קלנועית (כדי שלא יסבול מכאבי הירך, ויתאמץ פחות), לצאת לבלות, ולכתוב שירים. לאיפה הבסיס העובדתי והנחות היסוד המדעיות נעלמו? קרדיולוג היה טוען שמדובר ב"מרשם" הוליסטי פסאודו-פילוסופי שאין לו דבר וחצי דבר עם מצבו הבריאותי של המטופל, ואולי אף מסכן אותו ואת חייו. במקרה הטוב - מנה נחמדה של סוגסטיה חביבה, אך נטולה כל יסוד מדעי או רפואי.
מה טוענים "מתנגדי החיסונים" בארץ ובחו"ל?
למעשה, כמעט את כל טענותיהם מצאתי במאמרים של הד"ר מוזס. הוא טוען שוב ושוב את אותן טענות, מתלווה בבסיס עובדתי ומעוגן היטב בהנחות יסוד מדעיות.
נכון מאוד
לרופאים היום קשה עם העובדה שהמערכת שבה הם עובדים בעייתית.
אני חושב שרבים מהם פנו למקצוע מתוך כוונה אמיתית לעזור לבני אדם,
ובאמת מרגישים שהם לא עושים כל שביכולתם כדי לעזור.
אני רק הייתי שמח לדעת כיצד רופאים שפנו לרפואה אלטרנטיבית,
ואתן כאן כדוגמא את ההומיאופתיה, שהיא המובהקת בעיני, רואים את הפרקטיקה האלטרנטיבית. האם הם מאמינים ש:
א. יש בשיטות האלו תועלת מדידה. כלומר - כזו שקיימת באופן אובייקטיבי והוכחה / עוד לא נבדקה כראוי.
ב. קיימת תועלת שאינה מדידה באמצעים מדעיים.
ג. לא קיימת תועלת מעבר לפלסבו.
אני אקרא את טענותיו של ד"ר מוזס. נשמע מעניין.
לרופאים היום קשה עם העובדה שהמערכת שבה הם עובדים בעייתית.
אני חושב שרבים מהם פנו למקצוע מתוך כוונה אמיתית לעזור לבני אדם,
ובאמת מרגישים שהם לא עושים כל שביכולתם כדי לעזור.
אני רק הייתי שמח לדעת כיצד רופאים שפנו לרפואה אלטרנטיבית,
ואתן כאן כדוגמא את ההומיאופתיה, שהיא המובהקת בעיני, רואים את הפרקטיקה האלטרנטיבית. האם הם מאמינים ש:
א. יש בשיטות האלו תועלת מדידה. כלומר - כזו שקיימת באופן אובייקטיבי והוכחה / עוד לא נבדקה כראוי.
ב. קיימת תועלת שאינה מדידה באמצעים מדעיים.
ג. לא קיימת תועלת מעבר לפלסבו.
אני אקרא את טענותיו של ד"ר מוזס. נשמע מעניין.
לא נראה לי שפלסבו עובד על תינוקות
גילוי נאות - מעולם לא נועצתי עם רופא/מטפל שעוסק ברפואה אלטרנטיבית. על הפעם היחידה בחיי שבה שקלתי את האפשרות הזאת - כבר שיתפתי כאן.
לכן, מה שאני כותבת כאן הוא יותר בגדר השערה. תמיד אפשר לנסות לשאול - אני משוכנעת שבאווירה של תרבות דיון מכבדת והוגנת, אפשר גם יהיה לקבל תשובה.
ג. אני מתקשה להאמין שרופא יבזבז כמה שנות לימוד נוספות מחייו כדי לאמץ טכניקת פלסבו. בשביל זה אפשר לקרוא כמה ספרים של ד"ר פיל ולשכלל את טכניקת ההשאה.
ב. נראה לי נכון. קיימת תועלת שאינה מדידה באמצעים מדעיים.
א. נראה לי גם נכון. ואינו בסתירה ל-ב.
אני חושבת שההבדל המרכזי בין הגישות (רפואית-מדעית מול "אלטרנטיבית") ממוקד יותר בהבדל בגישת ובשיטות האבחון.
אני מתייחסת בדברי רק לרופאים קונבנציונלים שהרחיבו את הפרקטיקה שלהם. לדעתי הידע והניסיון שצברו אינו "חומק" מהם.
ברגע שרופא נהיה הורה הוא בהכרח מגלה גם את הפער העצום שבין לשחרר מרשם לאנטיביוטיקה לכבוד איזו דלקת גרון של ילד (בד"כ במפגש קצר שאורכו אולי עשר דקות) ובין מה שדרוש כדי לטפל בפועל בילד עם מחלת הנשיקה במשך כשבועיים, לדוגמה.
אין תחליף להתנסות בפועל בטיפול יומיומי ממשי בילד. זו בדיוק נקודת החיכוך בין תיאוריות, מדע, ומציאות. כל הקטנטנים החמודים וזבי החוטם שבאים לביקור קצר - אינם שקולים ליממה אחת של ילד עם חום גבוה. במיוחד אם זה הילד שלך.
זה נראה לי המקום שממנו מתחילים להשתלב הידע המדעי, הניסיון המעשי המקצועי והאישי עם התבונה המעשית.
בגישות הרפואיות ההוליסטיות כל תפיסת האבחון היא שונה. משך הזמן המוקצה לביקור אצל הרופא ארוך יותר, ואופי השאלות מתייחס לא רק לוירוס שלשמו הגיע המטופל, אלא גם לבריאות הכללית, תזונה, הרגלים וכו' (ממש כמו רופא-על). אני מאמינה שבחירת הטיפול המתאים היא בהתאם לידע המשולב של שתי הגישות, יחד עם ניסיון ותבונה מעשית. אני משוכנעת שאם מדובר במצב שמצריך התערבות של מומחה, או מצב חירום - הרופא מתייחס בהתאם. מעבר לזה, נראה לי שמרבית ה"התערבות" המקצועית מתייחסת לאורחות החיים של המטופלים. (די בדומה למקרה של י' - אצל ד"ר מוזס).
בנוגע לרקיחות למיניהן - באמת אין לי מושג. עד כמה שאני כן יודעת זה שאפשר לקבל מרשם "רמדי" שכזה, והרוקח בבית המרקחת (אפילו בסופר-פארם) יכול ויודע לרקוח אותו. לא נתקלתי באיזו הגבלה של משרד הבריאות על רוקחים בנושא הזה. ובהחלט תקנו אותי אם אני טועה.
משהו על נפתולי האמת החמקמקה והיחסים בין אמת ומדע במאמר של הד"ר מוזס.
גילוי נאות - מעולם לא נועצתי עם רופא/מטפל שעוסק ברפואה אלטרנטיבית. על הפעם היחידה בחיי שבה שקלתי את האפשרות הזאת - כבר שיתפתי כאן.
לכן, מה שאני כותבת כאן הוא יותר בגדר השערה. תמיד אפשר לנסות לשאול - אני משוכנעת שבאווירה של תרבות דיון מכבדת והוגנת, אפשר גם יהיה לקבל תשובה.
ג. אני מתקשה להאמין שרופא יבזבז כמה שנות לימוד נוספות מחייו כדי לאמץ טכניקת פלסבו. בשביל זה אפשר לקרוא כמה ספרים של ד"ר פיל ולשכלל את טכניקת ההשאה.
ב. נראה לי נכון. קיימת תועלת שאינה מדידה באמצעים מדעיים.
א. נראה לי גם נכון. ואינו בסתירה ל-ב.
אני חושבת שההבדל המרכזי בין הגישות (רפואית-מדעית מול "אלטרנטיבית") ממוקד יותר בהבדל בגישת ובשיטות האבחון.
אני מתייחסת בדברי רק לרופאים קונבנציונלים שהרחיבו את הפרקטיקה שלהם. לדעתי הידע והניסיון שצברו אינו "חומק" מהם.
ברגע שרופא נהיה הורה הוא בהכרח מגלה גם את הפער העצום שבין לשחרר מרשם לאנטיביוטיקה לכבוד איזו דלקת גרון של ילד (בד"כ במפגש קצר שאורכו אולי עשר דקות) ובין מה שדרוש כדי לטפל בפועל בילד עם מחלת הנשיקה במשך כשבועיים, לדוגמה.
אין תחליף להתנסות בפועל בטיפול יומיומי ממשי בילד. זו בדיוק נקודת החיכוך בין תיאוריות, מדע, ומציאות. כל הקטנטנים החמודים וזבי החוטם שבאים לביקור קצר - אינם שקולים ליממה אחת של ילד עם חום גבוה. במיוחד אם זה הילד שלך.
זה נראה לי המקום שממנו מתחילים להשתלב הידע המדעי, הניסיון המעשי המקצועי והאישי עם התבונה המעשית.
בגישות הרפואיות ההוליסטיות כל תפיסת האבחון היא שונה. משך הזמן המוקצה לביקור אצל הרופא ארוך יותר, ואופי השאלות מתייחס לא רק לוירוס שלשמו הגיע המטופל, אלא גם לבריאות הכללית, תזונה, הרגלים וכו' (ממש כמו רופא-על). אני מאמינה שבחירת הטיפול המתאים היא בהתאם לידע המשולב של שתי הגישות, יחד עם ניסיון ותבונה מעשית. אני משוכנעת שאם מדובר במצב שמצריך התערבות של מומחה, או מצב חירום - הרופא מתייחס בהתאם. מעבר לזה, נראה לי שמרבית ה"התערבות" המקצועית מתייחסת לאורחות החיים של המטופלים. (די בדומה למקרה של י' - אצל ד"ר מוזס).
בנוגע לרקיחות למיניהן - באמת אין לי מושג. עד כמה שאני כן יודעת זה שאפשר לקבל מרשם "רמדי" שכזה, והרוקח בבית המרקחת (אפילו בסופר-פארם) יכול ויודע לרקוח אותו. לא נתקלתי באיזו הגבלה של משרד הבריאות על רוקחים בנושא הזה. ובהחלט תקנו אותי אם אני טועה.
משהו על נפתולי האמת החמקמקה והיחסים בין אמת ומדע במאמר של הד"ר מוזס.
כן, פלסבו כנראה לא עבוד על תינוקות ישירות 
אני יכול לדמיין מהלך מאוד עקיף דרך תגובות ההורים.
על כל פנים - אני חושב ששנינו מסכימים שלתודעה יש השפעה, לפעמים מכרעת, על מצב הבריאות. בוודאי שגם לתזונה ולאורח החיים.
על זה יסכימו איתך גם לא מעט רופאים (אלו שלא משוכנעים, בטעות, שהרפואה כבר יודעת לטפל בהכל). הוא רק אולי יגידו שהם
בעד פתרונות יותר התערבותיים בגלל כל מיני סיבות.
לדעתי כימיקלים אינם הדרך היחידה, ולעיתים קרובות גם כנראה אינה האפקטיבית, להרפא ממחלות.
לסיכום - חלק מה שאת אומרת, אם אני מבין אותך נכון, הוא שהגישה המדעית הטהורה, כפי שהיא מגולמת ברפואה המערבית, לא עובדת באופן מושלם. אני מסכים. מערכות ביולוגיות, ובפרט בני אדם, הרבה יותר מדי מורכבים. המדע הרלוונטי פשוט לא יודע מספיק, והוא גם מוגבל ע"י דברים הרבה פחות נשגבים כמו תקציב, שמגביל מאוד את הזמן שכל רופא רואה אותך. בהחלט ייתכן שגישה "הוליסטית" יותר באבחון ובטיפול תשפר את איכות החיים של רבים.
העניין הוא שאני לא רואה בזה רפואה אלטרנטיבית, אלא פשוט שיפור של המערכת הקיימת. ובעיקר - כל זה לא אומר שיש ברפואה האלטרנטיבית ממש. אני לא פוסל אותה קטגורית, אבל חלקים ממנה בהחלט כן. הומיאופתיה למשל וחיסונים הומיאופתיים בפרט מכעיסים אותי מאוד (גילוי נאות, ניסיתי פעם גם את זה וגם דיקור סיני. כנראה שזה לא עובד כשלא מאמינים בזה). גם מעט הדברים שעובדים, ויש כמה מחקרים על שיפור בכל מיני תופעות שניתנות לשיפור ע"י דיקור, בוודאי לא עובדים מהסיבות ש"הרפואה הסינית" טוענת.
אני יכול לדמיין מהלך מאוד עקיף דרך תגובות ההורים.
על כל פנים - אני חושב ששנינו מסכימים שלתודעה יש השפעה, לפעמים מכרעת, על מצב הבריאות. בוודאי שגם לתזונה ולאורח החיים.
על זה יסכימו איתך גם לא מעט רופאים (אלו שלא משוכנעים, בטעות, שהרפואה כבר יודעת לטפל בהכל). הוא רק אולי יגידו שהם
בעד פתרונות יותר התערבותיים בגלל כל מיני סיבות.
לדעתי כימיקלים אינם הדרך היחידה, ולעיתים קרובות גם כנראה אינה האפקטיבית, להרפא ממחלות.
לסיכום - חלק מה שאת אומרת, אם אני מבין אותך נכון, הוא שהגישה המדעית הטהורה, כפי שהיא מגולמת ברפואה המערבית, לא עובדת באופן מושלם. אני מסכים. מערכות ביולוגיות, ובפרט בני אדם, הרבה יותר מדי מורכבים. המדע הרלוונטי פשוט לא יודע מספיק, והוא גם מוגבל ע"י דברים הרבה פחות נשגבים כמו תקציב, שמגביל מאוד את הזמן שכל רופא רואה אותך. בהחלט ייתכן שגישה "הוליסטית" יותר באבחון ובטיפול תשפר את איכות החיים של רבים.
העניין הוא שאני לא רואה בזה רפואה אלטרנטיבית, אלא פשוט שיפור של המערכת הקיימת. ובעיקר - כל זה לא אומר שיש ברפואה האלטרנטיבית ממש. אני לא פוסל אותה קטגורית, אבל חלקים ממנה בהחלט כן. הומיאופתיה למשל וחיסונים הומיאופתיים בפרט מכעיסים אותי מאוד (גילוי נאות, ניסיתי פעם גם את זה וגם דיקור סיני. כנראה שזה לא עובד כשלא מאמינים בזה). גם מעט הדברים שעובדים, ויש כמה מחקרים על שיפור בכל מיני תופעות שניתנות לשיפור ע"י דיקור, בוודאי לא עובדים מהסיבות ש"הרפואה הסינית" טוענת.
לדעתי אין דבר כזה "גישה מדעית טהורה"
כל דבר שבן-אנוש חקר, חשף, גילה המציא או ניתח - לעולם יהיה כבול אל אנושיותו של האדם ואל מגבלותיו.
גם המדע הטהור והמזוכך ביותר לא יכול להיות חף מהאנושי.
דווקא במקומות שבהם המדען/חוקר ניגש אל מושא החקר שלו ממקום של גמישות מחשבתית ויצירתיות - התחוללו פריצות הדרך המרשימות והמעניינות ביותר בתחומי המדע.
אפילו בנושא החיסונים עצמם, היצירתיות, התעוזה והאומץ להדביק במכוון אדם בריא ב"מעט" מחלה - מרשים ביותר, נועז ופורץ דרך.
אני באמת לא בקיאה מספיק בהיבטים המדעיים ובתהליכים המדויקים שדרושים לפיתוח תרופה, או תרכיב חיסוני, אין לי אפילו כלים לבדוק או לנתח את בטיחותם או יעילותם - לכן הייתי אמורה לסמוך על אנשים שזה עיסוקם ומזאת פרנסתם...
אין לי ספק שמקבלי ההחלטות צריכים לקחת צעד או שניים אחורה - ולנסות לפרוץ את הדרך שוב.
פגיעה שיטתית במבנה הנוירולוגי של אנשים, באחוזים גדלים בהדרגה ומצטברים - הכרח שמשפיעה ותשפיע על תבניות ודפוסי החשיבה של הדור הבא, וזה שאחריו. (אני משתעשעת בלדמיין מה יישאר בעוד מאה שנים? היימיש, נטורי כרטא וכת מתנגדי החיסונים?).
ובנוגע לרופאים ש"חצו את הקווים" אומר כך: לדעתי הרבה רופאים "בודקים" ומסתקרנים בנוגע לאמיתות ואי אמיתות במיני רפואה משלימה. חלקם, אני מניחה שאחרי שהשתכנעו באמיתות של משהו - אפילו לומדים (לדוגמה הומיאופתיה). אבל נראה לי שרק מעטים בוחרים לעסוק בזה ממש בפועל ולהצהיר בגלוי על "חציית הקווים". כדי שזה יקרה אני מאמינה שצריך שיתרחש איזה אירוע מכונן מאוד חזק בחייהם האישיים או המקצועיים. אנשים לא זורקים הכשרה מקצועית ארוכת שנים, שמלווה במוניטין, תחושת ערך וכבוד, ואמון בלתי מסויג של מטופלים וקשרי קולגות משנות לימודיהם ושנות עיסוקם כך סתם לטובת איזה קישקוש פסאודו-מדעי.
רופא הילדים שלי, (שהוא קונבנציונלי לגמרי), המליץ לי באחת הפעמים כשביקרתי אצלו עם ילד חולה, להרטיב את הגרביים של הילד בחומץ כדי להוריד חום. הוא גם אמר שלמרות כל הידע שרכש - כשלאחד מילדיו יש חום - הוא לא "מחכה" שהגוף יילחם לבד. ולמרות כל מה שהוא למד - האינסטינקט ההורי שלו אומר לו שצריך להוריד את החום. באותה הזדמנות הוא גם נתן לי פתק, עם שם ומספר טלפון של איש שמגדל עז. והסביר שכדאי לקבל "השפרצה" של חלב היישר מהעטין של העז כדי להאיץ ריפוי של פצעים בפה.
אני נותנת את הדוגמה הזאת - כיוון שאפילו בתוך המרחב המאוד מצומצם של זמן, מגבלות "מדעיות" ורשימה ארוכה של הגבלות שמוטלות על רופאים מנימוקים משפטיים ואחרים, חלקם עדיין משתדלים להיות יצירתיים וגמישים. רופא יכול - עד נקודה מסוימת - לתת "טיפים" פסאודו-מדעיים עד כדי תרופות סבתא, וזאת מבלי לקלקל לעצמו את הפרקטיקה והמוניטין. (אני באופן אישי לא הלכתי אל העז, כיוון שחשבתי שנסיעה ארוכה תעלה לילד את החום, והוא ממילא לא יסכים במצב רוח "חולה" לקבל את ההפתעה הזאת).
לכן אני חושבת שהנקודה שבה רופא "ממיר את דתו המדעית" היא נקודה שבה הוא מוצא שהמגבלות החלות עליו פוגעות במטופליו. לערכים מוסריים ולמצפון יש את הכוח המשפיע ביותר לכיוון ההמרה הזאת. אולי מי שמאבד מטופל, או קרוב משפחה - בגלל שיקולים פוליטיים או שיקולים הנגועים בשקר מגיע אל הקליימקס הזה.
קטונתי. באמת.
כל דבר שבן-אנוש חקר, חשף, גילה המציא או ניתח - לעולם יהיה כבול אל אנושיותו של האדם ואל מגבלותיו.
גם המדע הטהור והמזוכך ביותר לא יכול להיות חף מהאנושי.
דווקא במקומות שבהם המדען/חוקר ניגש אל מושא החקר שלו ממקום של גמישות מחשבתית ויצירתיות - התחוללו פריצות הדרך המרשימות והמעניינות ביותר בתחומי המדע.
אפילו בנושא החיסונים עצמם, היצירתיות, התעוזה והאומץ להדביק במכוון אדם בריא ב"מעט" מחלה - מרשים ביותר, נועז ופורץ דרך.
אני באמת לא בקיאה מספיק בהיבטים המדעיים ובתהליכים המדויקים שדרושים לפיתוח תרופה, או תרכיב חיסוני, אין לי אפילו כלים לבדוק או לנתח את בטיחותם או יעילותם - לכן הייתי אמורה לסמוך על אנשים שזה עיסוקם ומזאת פרנסתם...
אין לי ספק שמקבלי ההחלטות צריכים לקחת צעד או שניים אחורה - ולנסות לפרוץ את הדרך שוב.
פגיעה שיטתית במבנה הנוירולוגי של אנשים, באחוזים גדלים בהדרגה ומצטברים - הכרח שמשפיעה ותשפיע על תבניות ודפוסי החשיבה של הדור הבא, וזה שאחריו. (אני משתעשעת בלדמיין מה יישאר בעוד מאה שנים? היימיש, נטורי כרטא וכת מתנגדי החיסונים?).
ובנוגע לרופאים ש"חצו את הקווים" אומר כך: לדעתי הרבה רופאים "בודקים" ומסתקרנים בנוגע לאמיתות ואי אמיתות במיני רפואה משלימה. חלקם, אני מניחה שאחרי שהשתכנעו באמיתות של משהו - אפילו לומדים (לדוגמה הומיאופתיה). אבל נראה לי שרק מעטים בוחרים לעסוק בזה ממש בפועל ולהצהיר בגלוי על "חציית הקווים". כדי שזה יקרה אני מאמינה שצריך שיתרחש איזה אירוע מכונן מאוד חזק בחייהם האישיים או המקצועיים. אנשים לא זורקים הכשרה מקצועית ארוכת שנים, שמלווה במוניטין, תחושת ערך וכבוד, ואמון בלתי מסויג של מטופלים וקשרי קולגות משנות לימודיהם ושנות עיסוקם כך סתם לטובת איזה קישקוש פסאודו-מדעי.
רופא הילדים שלי, (שהוא קונבנציונלי לגמרי), המליץ לי באחת הפעמים כשביקרתי אצלו עם ילד חולה, להרטיב את הגרביים של הילד בחומץ כדי להוריד חום. הוא גם אמר שלמרות כל הידע שרכש - כשלאחד מילדיו יש חום - הוא לא "מחכה" שהגוף יילחם לבד. ולמרות כל מה שהוא למד - האינסטינקט ההורי שלו אומר לו שצריך להוריד את החום. באותה הזדמנות הוא גם נתן לי פתק, עם שם ומספר טלפון של איש שמגדל עז. והסביר שכדאי לקבל "השפרצה" של חלב היישר מהעטין של העז כדי להאיץ ריפוי של פצעים בפה.
אני נותנת את הדוגמה הזאת - כיוון שאפילו בתוך המרחב המאוד מצומצם של זמן, מגבלות "מדעיות" ורשימה ארוכה של הגבלות שמוטלות על רופאים מנימוקים משפטיים ואחרים, חלקם עדיין משתדלים להיות יצירתיים וגמישים. רופא יכול - עד נקודה מסוימת - לתת "טיפים" פסאודו-מדעיים עד כדי תרופות סבתא, וזאת מבלי לקלקל לעצמו את הפרקטיקה והמוניטין. (אני באופן אישי לא הלכתי אל העז, כיוון שחשבתי שנסיעה ארוכה תעלה לילד את החום, והוא ממילא לא יסכים במצב רוח "חולה" לקבל את ההפתעה הזאת).
לכן אני חושבת שהנקודה שבה רופא "ממיר את דתו המדעית" היא נקודה שבה הוא מוצא שהמגבלות החלות עליו פוגעות במטופליו. לערכים מוסריים ולמצפון יש את הכוח המשפיע ביותר לכיוון ההמרה הזאת. אולי מי שמאבד מטופל, או קרוב משפחה - בגלל שיקולים פוליטיים או שיקולים הנגועים בשקר מגיע אל הקליימקס הזה.
קטונתי. באמת.
בוודאי, במישור הפילוסופי את צודקת לחלוטין.
השאלה היא פרקטית - האם את חושבת שכל דבר מדיד מבחינה מדעית,
ואין תופעות "על טבעיות". אני חושב שכן.
לפעמים קשה / מסובך / בלתי אפשרי לעשות את זה.
אבל כאן מדובר בדברים מדידים ועדיין לא רואים עדויות להצלחת הטיפול.
אני לא יודע למה את מתכוונת כשאת אומרת פגיעה שיטתית.
כן - יש אנשים שנפגעים מחיסונים, פגיעה קשה מאוד. וזה מצער.
אבל לטעון שגם מי שלא נפגע פגיעה ישירה מהחיסון מושפע?
זו טענה מרחיקת לכת מאוד, ותצטרכי לעבוד מאוד קשה
אם תרצי לשכנע מישהו (אותי בפרט) בזה.
כולנו אנושיים, ובייחוד רופאים, שנתקלים יום יום בסבל האנושי
במצבו הקיצוני. לא פלא שחלקם בוחרים ללכת לכיוונים האלו.
ושוב, זה לא אומר שיש בהם ממש.
בעיקר - אנקדוטות הן לא רפואה. אני בכלל לא פוסל את האפשרות
שחלב עז באמת עוזר. אני פשוט טוען שיש תשובה לשאלה הזו,
וניתן לבדוק אותה. יכול להיות שלא משתלם לחברות התרופות לבדוק אותה,
ולכן אף מדען לא יקבל לזה מימון. ולגבי זה - אני בהחלט מסכים שזו בעיה.
פה יש לנו, כחברה, בחירה. אנחנו יכולים לבחור שהמדינה תתקצב מדענים,
כך שלא יהיו תלויים במימון "עסקי", או שאנחנו יכולים לבחור לא לבדוק את הדברים האלו
ולבצע אותם מתוך הבנה שאם הם לא עוזרים הם לפחות לא מזיקים.
גם זה בסדר.
השאלה היא פרקטית - האם את חושבת שכל דבר מדיד מבחינה מדעית,
ואין תופעות "על טבעיות". אני חושב שכן.
לפעמים קשה / מסובך / בלתי אפשרי לעשות את זה.
אבל כאן מדובר בדברים מדידים ועדיין לא רואים עדויות להצלחת הטיפול.
אני לא יודע למה את מתכוונת כשאת אומרת פגיעה שיטתית.
כן - יש אנשים שנפגעים מחיסונים, פגיעה קשה מאוד. וזה מצער.
אבל לטעון שגם מי שלא נפגע פגיעה ישירה מהחיסון מושפע?
זו טענה מרחיקת לכת מאוד, ותצטרכי לעבוד מאוד קשה
אם תרצי לשכנע מישהו (אותי בפרט) בזה.
כולנו אנושיים, ובייחוד רופאים, שנתקלים יום יום בסבל האנושי
במצבו הקיצוני. לא פלא שחלקם בוחרים ללכת לכיוונים האלו.
ושוב, זה לא אומר שיש בהם ממש.
בעיקר - אנקדוטות הן לא רפואה. אני בכלל לא פוסל את האפשרות
שחלב עז באמת עוזר. אני פשוט טוען שיש תשובה לשאלה הזו,
וניתן לבדוק אותה. יכול להיות שלא משתלם לחברות התרופות לבדוק אותה,
ולכן אף מדען לא יקבל לזה מימון. ולגבי זה - אני בהחלט מסכים שזו בעיה.
פה יש לנו, כחברה, בחירה. אנחנו יכולים לבחור שהמדינה תתקצב מדענים,
כך שלא יהיו תלויים במימון "עסקי", או שאנחנו יכולים לבחור לא לבדוק את הדברים האלו
ולבצע אותם מתוך הבנה שאם הם לא עוזרים הם לפחות לא מזיקים.
גם זה בסדר.
בנוגע לעז
גם אני חושבת שיש תשובה.
אפילו שאלתי את הרופא ביחס לזה בפעם הבאה שביקרתי אצלו.
בדקתי ומצאתי שהרפנגינה נמשך בערך חמישה ימים. ביום הראשון חום, ואי שקט. ביום השני חום, אי שקט והתחלה של פצעים בפה. ביום השלישי הפצעים נפתחים ונדלקים, כמעט בלתי נסבל להכניס משהו לפה, זה שורף נורא - זה השלב שההורים נבהלים ורצים לרופא. ביום הרביעי מגיעים אל העז. ביום החמישי הפצעים עוברים בכל מקרה.
שאלתי אותו בבדיחות הדעת: תגיד לי, שלחת אותי למרחקים בשביל פלסבו?
הוא צחק ואמר: רוב ההורים לא יכולים לסבול את הבכי וילד לא אוכל ולא שותה. ככה לפחות יש להם הרגשה שהם מנסים לעשות משהו כדי לעזור לילד שלהם. ורוב הילדים עם החום נרדמים באוטו. ההורים מרוויחים שעתיים שקט.
אנקדוטות בנוסף להיותן "מרפדות" את השיח, מאפשרות גם הבעה והמחשה של דברים בדרך של דוגמה.
לא הייתי טורחת לבזבז מכספי הציבור, וגם לא הייתי מצפה למימון עסקי באנקדוטת העז, כמובן.
כן הייתי טורחת לחקור - וביסודיות רבה - דברים שמוצגים כחובה בריאותית, ונמצא שהם גורמים לנזק.
דברים שנמכרים כתרופה (עם כל האיצטלה ה"מדעית") וגורמים לפגיעות חמורות ואפילו למוות.
אני אגיד יותר מזה (והנה אני מנטרלת לגמרי את האישי) - לציבור צריך להיות עניין בזה. לרופאים צריך להיות עניין בזה - ולו מפאת הכרסום הקשה של אמון הציבור בתפקידם ובמידת האחריות שהם נושאים. ויותר מכולם ליצרניות צריך שיהיה עניין בזה - ולו מנקודת מבט עסקית וכלכלית גרידא. הכרסום החד באמון הציבור ובאמון הרופאים יפגע בסופו של דבר ביצרנים. נכון שבכל פירמידה חזקה כלכלית הבכירים דואגים לכסת"ח, ושומרים להם הון אישי מוגן לימות סגריר, אך בכל זאת - קריסה של יצרניות תרופות עשויה למוטט כאבני דומינו גם יצרניות נוספות... מפולת כזו יכולה להוביל לקריסות כלכליות נרחבות בכל השוק העולמי.
ובנושא הפגיעה השיטתית, אני יודעת שזו אמירה חריפה. אני מסכימה שזו טענה מרחיקת לכת - ואני מבטיחה שאתייחס אליה. אני מוכנה אפילו "לעבוד קשה" ולהיות יסודית, ולא ממקום של "לשכנע מישהו" - אני אביא את הדברים שמצאתי, שוב - מתוך דברים של מצדדי חיסונים מובהקים. אבל כיוון שחלקו יהיה נוגע באישי אנסה לעשות את זה בשרשור נפרד.
בינתיים אומר רק את זה: גם מי שלא נפגע פגיעה ישירה מהחיסון מושפע? כן.
הוריו, במעגל המיידי, שצריכים לטפל בו. שאר בני המשפחה, שהרי המוקד במערך המשפחתי הופך להיות סובב סביב הפגיעה. רופאים - אלו שלא מדעת, אולי פחות. רופאים - אלו שכן מדעת, עושים שקר בנפשם.
ובמעגלים רחבים יותר זה מתרחב ונוגע במשפחה מורחבת, מעגל חברתי, מעגל סביבתי ועוד. עצם העובדה שצריך להיות קיים פורום כזה מעיד על כך שגם מי שלא נפגע ישירות מושפע. וכל מי שכותב כאן, וקורא כאן "נגוע" בהשפעה הזאת. כולל אני, אתה, ואפילו ציפ.
גם אני חושבת שיש תשובה.
אפילו שאלתי את הרופא ביחס לזה בפעם הבאה שביקרתי אצלו.
בדקתי ומצאתי שהרפנגינה נמשך בערך חמישה ימים. ביום הראשון חום, ואי שקט. ביום השני חום, אי שקט והתחלה של פצעים בפה. ביום השלישי הפצעים נפתחים ונדלקים, כמעט בלתי נסבל להכניס משהו לפה, זה שורף נורא - זה השלב שההורים נבהלים ורצים לרופא. ביום הרביעי מגיעים אל העז. ביום החמישי הפצעים עוברים בכל מקרה.
שאלתי אותו בבדיחות הדעת: תגיד לי, שלחת אותי למרחקים בשביל פלסבו?
הוא צחק ואמר: רוב ההורים לא יכולים לסבול את הבכי וילד לא אוכל ולא שותה. ככה לפחות יש להם הרגשה שהם מנסים לעשות משהו כדי לעזור לילד שלהם. ורוב הילדים עם החום נרדמים באוטו. ההורים מרוויחים שעתיים שקט.
אנקדוטות בנוסף להיותן "מרפדות" את השיח, מאפשרות גם הבעה והמחשה של דברים בדרך של דוגמה.
לא הייתי טורחת לבזבז מכספי הציבור, וגם לא הייתי מצפה למימון עסקי באנקדוטת העז, כמובן.
כן הייתי טורחת לחקור - וביסודיות רבה - דברים שמוצגים כחובה בריאותית, ונמצא שהם גורמים לנזק.
דברים שנמכרים כתרופה (עם כל האיצטלה ה"מדעית") וגורמים לפגיעות חמורות ואפילו למוות.
אני אגיד יותר מזה (והנה אני מנטרלת לגמרי את האישי) - לציבור צריך להיות עניין בזה. לרופאים צריך להיות עניין בזה - ולו מפאת הכרסום הקשה של אמון הציבור בתפקידם ובמידת האחריות שהם נושאים. ויותר מכולם ליצרניות צריך שיהיה עניין בזה - ולו מנקודת מבט עסקית וכלכלית גרידא. הכרסום החד באמון הציבור ובאמון הרופאים יפגע בסופו של דבר ביצרנים. נכון שבכל פירמידה חזקה כלכלית הבכירים דואגים לכסת"ח, ושומרים להם הון אישי מוגן לימות סגריר, אך בכל זאת - קריסה של יצרניות תרופות עשויה למוטט כאבני דומינו גם יצרניות נוספות... מפולת כזו יכולה להוביל לקריסות כלכליות נרחבות בכל השוק העולמי.
ובנושא הפגיעה השיטתית, אני יודעת שזו אמירה חריפה. אני מסכימה שזו טענה מרחיקת לכת - ואני מבטיחה שאתייחס אליה. אני מוכנה אפילו "לעבוד קשה" ולהיות יסודית, ולא ממקום של "לשכנע מישהו" - אני אביא את הדברים שמצאתי, שוב - מתוך דברים של מצדדי חיסונים מובהקים. אבל כיוון שחלקו יהיה נוגע באישי אנסה לעשות את זה בשרשור נפרד.
בינתיים אומר רק את זה: גם מי שלא נפגע פגיעה ישירה מהחיסון מושפע? כן.
הוריו, במעגל המיידי, שצריכים לטפל בו. שאר בני המשפחה, שהרי המוקד במערך המשפחתי הופך להיות סובב סביב הפגיעה. רופאים - אלו שלא מדעת, אולי פחות. רופאים - אלו שכן מדעת, עושים שקר בנפשם.
ובמעגלים רחבים יותר זה מתרחב ונוגע במשפחה מורחבת, מעגל חברתי, מעגל סביבתי ועוד. עצם העובדה שצריך להיות קיים פורום כזה מעיד על כך שגם מי שלא נפגע ישירות מושפע. וכל מי שכותב כאן, וקורא כאן "נגוע" בהשפעה הזאת. כולל אני, אתה, ואפילו ציפ.
לא ניסיתי להגיד שאנקדוטות הן לא נחמדות
אלא שהן לא חלופיות לטיפול.
וכן - תרופות שרופאים רושמים יכולות לגרום לתופעות לוואי חמורות. מה חדש? כבר אמרתי זאת. אני אומר במפורש - נציגי משרד הבריאות שטענו שיש 0 סיכונים שיקרו. זו היתה עברה חמורה מצידם, ואכן פגעה באמינותם קשות. אני גם מסכים עם הטענות שעולות כאן לא מעט שמשרד הבריאות מקל ראש בתופעות לוואי כאלו, ובאופן אוטומטי שולל כל אפשרות שהן נגרמו מהחיסון. (ולראיה - הקרן לנפגעי פיצויים שלא שילמה מעולם שקל, או משהו כזה).
ברגע שתופעה המדווחת כתופעת לוואי אפשרית (וגם כאן יש נטייה חזקה מאוד לא לבדוק דברים כאלו) מופיעה בסמוך - צריך לקבל שייתכן שהחיסון גרם לזה. הרי לא ניתן באמת להוכיח במקרה בודד.
אני מודע גם לזה שהיישום כאן מאוד בעייתי כיום. אין לי פתרונות טובים.
אני לא רוצה שכל הכלכלה העולמית תקרוס (וגם עליה יש לי ביקורת לא קטנה) אבל אני כן מקווה שיצליחו למצוא פתרון שישקם את האמינות של המחקר הרפואי.
אישית, אגב, אני מאמין שבשני צידי הסקאלה, המדענים והרופאים, עומדים אנשים ישרים שבאמת רוצים לרפא את כל מחלות העולם. אבל כשבאמצע הגורם העסקי... זה מסבך מאוד את הנושא.
וסליחה, אבל הטיעון האחרון שלך כאן הוא מעט דמגוגי. בוודאי שבני משפחתו וסביבתו הקרובה של כל אדם כזה שנפגע מושפעים גם הם לרעה. שנינו יודעים שלא לכך התכוונת, כפי שגם ציינת
אלא שהן לא חלופיות לטיפול.
וכן - תרופות שרופאים רושמים יכולות לגרום לתופעות לוואי חמורות. מה חדש? כבר אמרתי זאת. אני אומר במפורש - נציגי משרד הבריאות שטענו שיש 0 סיכונים שיקרו. זו היתה עברה חמורה מצידם, ואכן פגעה באמינותם קשות. אני גם מסכים עם הטענות שעולות כאן לא מעט שמשרד הבריאות מקל ראש בתופעות לוואי כאלו, ובאופן אוטומטי שולל כל אפשרות שהן נגרמו מהחיסון. (ולראיה - הקרן לנפגעי פיצויים שלא שילמה מעולם שקל, או משהו כזה).
ברגע שתופעה המדווחת כתופעת לוואי אפשרית (וגם כאן יש נטייה חזקה מאוד לא לבדוק דברים כאלו) מופיעה בסמוך - צריך לקבל שייתכן שהחיסון גרם לזה. הרי לא ניתן באמת להוכיח במקרה בודד.
אני מודע גם לזה שהיישום כאן מאוד בעייתי כיום. אין לי פתרונות טובים.
אני לא רוצה שכל הכלכלה העולמית תקרוס (וגם עליה יש לי ביקורת לא קטנה) אבל אני כן מקווה שיצליחו למצוא פתרון שישקם את האמינות של המחקר הרפואי.
אישית, אגב, אני מאמין שבשני צידי הסקאלה, המדענים והרופאים, עומדים אנשים ישרים שבאמת רוצים לרפא את כל מחלות העולם. אבל כשבאמצע הגורם העסקי... זה מסבך מאוד את הנושא.
וסליחה, אבל הטיעון האחרון שלך כאן הוא מעט דמגוגי. בוודאי שבני משפחתו וסביבתו הקרובה של כל אדם כזה שנפגע מושפעים גם הם לרעה. שנינו יודעים שלא לכך התכוונת, כפי שגם ציינת
אילו הייתי מתפתה
וגולשת לתיאורים סוחטי דמעות על מהלך/רצף/מהות של פגיעה עוד היה אפשר "להאשים" אותי בדמגוגיה.
אבל לא מהמקום הזה נכתבו הדברים, ולא זה הלך הרוח או האווירה שאני מחזיקה מהדיון הזה.
הטיעון האחרון שלי לא בא ממקום דמגוגי, אפילו לא מעט. אפילו לא כתבתי "מושפעים לרעה", אלא רק "מושפעים"....
הנה, מתוך דבריך -
"חלק מה שאת אומרת, אם אני מבין אותך נכון, הוא שהגישה המדעית הטהורה, כפי שהיא מגולמת ברפואה המערבית, לא עובדת באופן מושלם. אני מסכים. מערכות ביולוגיות, ובפרט בני אדם, הרבה יותר מדי מורכבים. המדע הרלוונטי פשוט לא יודע מספיק, והוא גם מוגבל ע"י דברים הרבה פחות נשגבים"...
הטיעון שלי בא ממקום שמכיר ומבין שבני אדם הם מורכבים - חלק מההשפעות, כפי שציינת, אינן ניתנות למדידה. כמובן שיש השפעות רגשיות. באלו לא נגעתי כלל.
אבל בנוסף ישנן השפעות חברתיות, השפעה טכנית לגמרי על אורוחת החיים וסדרי היום-יום.
לדוגמה העובדה שעד היום לא יכולתי לחזור לעבודה, ולעסוק במקצוע שלי, ובדברים שהייתי מעדיפה להתעניין ולעסוק בהם, יכולה להיחשב כמו טענה "דמגוגית". אבל מבחינה טכנית - אי אפשר לתת דוגמה של השפעות מבלי לתאר את מהות הדוגמה.
אני מתייחסת לדברים באופן הכי טכני ועובדתי שאפשר.
מטבע הדברים יש השפעות פיזיות ישירות, ויש גם השפעות נוספות - שגם אם יתוארו כעובדה יבשה ולקונית, עדיין יהיו השפעות.
(אגב, אם תרצה בכל זאת להאשים אותי בדמגוגיה, תוכל להגיד שהמלה שבה בחרתי לקטוע את הציטוט שלך היא בחירה דמגוגית ומכוונת
), אני משתדלת לקיים דיון באווירה טובה, שיש בה מקום אפילו להומור - למרות הנסיבות.
וגולשת לתיאורים סוחטי דמעות על מהלך/רצף/מהות של פגיעה עוד היה אפשר "להאשים" אותי בדמגוגיה.
אבל לא מהמקום הזה נכתבו הדברים, ולא זה הלך הרוח או האווירה שאני מחזיקה מהדיון הזה.
הטיעון האחרון שלי לא בא ממקום דמגוגי, אפילו לא מעט. אפילו לא כתבתי "מושפעים לרעה", אלא רק "מושפעים"....
הנה, מתוך דבריך -
"חלק מה שאת אומרת, אם אני מבין אותך נכון, הוא שהגישה המדעית הטהורה, כפי שהיא מגולמת ברפואה המערבית, לא עובדת באופן מושלם. אני מסכים. מערכות ביולוגיות, ובפרט בני אדם, הרבה יותר מדי מורכבים. המדע הרלוונטי פשוט לא יודע מספיק, והוא גם מוגבל ע"י דברים הרבה פחות נשגבים"...
הטיעון שלי בא ממקום שמכיר ומבין שבני אדם הם מורכבים - חלק מההשפעות, כפי שציינת, אינן ניתנות למדידה. כמובן שיש השפעות רגשיות. באלו לא נגעתי כלל.
אבל בנוסף ישנן השפעות חברתיות, השפעה טכנית לגמרי על אורוחת החיים וסדרי היום-יום.
לדוגמה העובדה שעד היום לא יכולתי לחזור לעבודה, ולעסוק במקצוע שלי, ובדברים שהייתי מעדיפה להתעניין ולעסוק בהם, יכולה להיחשב כמו טענה "דמגוגית". אבל מבחינה טכנית - אי אפשר לתת דוגמה של השפעות מבלי לתאר את מהות הדוגמה.
אני מתייחסת לדברים באופן הכי טכני ועובדתי שאפשר.
מטבע הדברים יש השפעות פיזיות ישירות, ויש גם השפעות נוספות - שגם אם יתוארו כעובדה יבשה ולקונית, עדיין יהיו השפעות.
(אגב, אם תרצה בכל זאת להאשים אותי בדמגוגיה, תוכל להגיד שהמלה שבה בחרתי לקטוע את הציטוט שלך היא בחירה דמגוגית ומכוונת
הומור זה אחלה
אין לי שום בעיה, אני בעד.
רק לצערי כנראה שחוש ההומור שלי דפוק
כנראה שהבנתי את הקטע הבא בצורה שגוייה:
"פגיעה שיטתית במבנה הנוירולוגי של אנשים, באחוזים גדלים בהדרגה ומצטברים - הכרח שמשפיעה ותשפיע על תבניות ודפוסי החשיבה של הדור הבא, וזה שאחריו. (אני משתעשעת בלדמיין מה יישאר בעוד מאה שנים? היימיש, נטורי כרטא וכת מתנגדי החיסונים?)"
סליחה
אין לי שום בעיה, אני בעד.
רק לצערי כנראה שחוש ההומור שלי דפוק
כנראה שהבנתי את הקטע הבא בצורה שגוייה:
"פגיעה שיטתית במבנה הנוירולוגי של אנשים, באחוזים גדלים בהדרגה ומצטברים - הכרח שמשפיעה ותשפיע על תבניות ודפוסי החשיבה של הדור הבא, וזה שאחריו. (אני משתעשעת בלדמיין מה יישאר בעוד מאה שנים? היימיש, נטורי כרטא וכת מתנגדי החיסונים?)"
סליחה
האמירה הזאת באמת לא מצחיקה.
אפילו מזעזעת.
אני לא מוצאת בה שום טיפה של הומור. כנראה שגם אצלי יש חוש הומור קלוש משהו.
אבל לא זו היתה הטענה שלך על דמגוגיה מצדי, נכון?
בכל מקרה, "הכרח שמשפיעה ותשפיע על תבניות ודפוסי חשיבה של הדור הבא...." - נכנס אצלי בחלקו להשפעות מתרחבות במעגלים הסובבים ומעבר להם גם במובן של השפעות חברתיות, ואחרות.
אפילו מזעזעת.
אני לא מוצאת בה שום טיפה של הומור. כנראה שגם אצלי יש חוש הומור קלוש משהו.
אבל לא זו היתה הטענה שלך על דמגוגיה מצדי, נכון?
בכל מקרה, "הכרח שמשפיעה ותשפיע על תבניות ודפוסי חשיבה של הדור הבא...." - נכנס אצלי בחלקו להשפעות מתרחבות במעגלים הסובבים ומעבר להם גם במובן של השפעות חברתיות, ואחרות.
כנראה שהיה לנו קצר בתקשורת.
אני הבנתי את הטענה שלך באופן הבא -
החיסונים שניתנים גורמים להפרעה נוירולוגית בכלל האוכלוסיה.
כלומר, לא השפעה פסיכולוגית קולקטיבית כתוצאה מכך שלכל אחד יש קרובים שנפגעו, אלא השפעה נוירולוגית ישירה (נגיד, אוטיזם) על כלל האוכלוסיה שעדיין לא נתגלתה, אך לא כזו שמתבטאת באופן מיידי.
אי לכך, רשמתי את מה שרשמתי מתוך הנחה שניסית לסגת מהטיעון הזה.
שוב, טעות שלי, סליחה.
אני הבנתי את הטענה שלך באופן הבא -
החיסונים שניתנים גורמים להפרעה נוירולוגית בכלל האוכלוסיה.
כלומר, לא השפעה פסיכולוגית קולקטיבית כתוצאה מכך שלכל אחד יש קרובים שנפגעו, אלא השפעה נוירולוגית ישירה (נגיד, אוטיזם) על כלל האוכלוסיה שעדיין לא נתגלתה, אך לא כזו שמתבטאת באופן מיידי.
אי לכך, רשמתי את מה שרשמתי מתוך הנחה שניסית לסגת מהטיעון הזה.
שוב, טעות שלי, סליחה.
אני נוטה לקיים הבטחות
וכשאני רוצה לסגת - או צריכה לסגת, אני מוכנה בהחלט לעשות את זה.
יכולת פשוט לשאול אם אני רוצה לסגת, או להתאזר בקצת סבלנות... (לא תמיד יש לי גישה למחשב, ויש לי גם עוד איזה דבר או שניים לטפל בהם).
בכל מקרה, הקצר בתקשורת נוטרל, וברגע שאתפנה - אעלה שוב את הנושא.
וכשאני רוצה לסגת - או צריכה לסגת, אני מוכנה בהחלט לעשות את זה.
יכולת פשוט לשאול אם אני רוצה לסגת, או להתאזר בקצת סבלנות... (לא תמיד יש לי גישה למחשב, ויש לי גם עוד איזה דבר או שניים לטפל בהם).
בכל מקרה, הקצר בתקשורת נוטרל, וברגע שאתפנה - אעלה שוב את הנושא.
המשפט הבא אומר את הכל ומאוד מזכיר את מה שקורה
עם החיסונים כיום "אבל לאחר שהשינויים בפרקטיקה הרפואית הפכו למציאות גלויה לעין, נדרש הממסד הרפואי לתת הסברים. ... כולם היו מאוחדים בדעה כי בתנאים ששררו לפני מגפת הטיפוס היתה הקזת דם הטיפול הנכון. קריסת המבנה התיאורטי הרעוע של הקזת הדם התחוללה רק לאחר היעלמו של דור הרופאים של סוף המאה ה-19" (הדגש שלי
)
עם החיסונים כיום "אבל לאחר שהשינויים בפרקטיקה הרפואית הפכו למציאות גלויה לעין, נדרש הממסד הרפואי לתת הסברים. ... כולם היו מאוחדים בדעה כי בתנאים ששררו לפני מגפת הטיפוס היתה הקזת דם הטיפול הנכון. קריסת המבנה התיאורטי הרעוע של הקזת הדם התחוללה רק לאחר היעלמו של דור הרופאים של סוף המאה ה-19" (הדגש שלי
אני הייתי מוסיפה את הפסקאות הבאות:
וזאת יש לדעת: בעלי ההון אינם נוטים לממן מחקרים שעלולים לקעקע שיטות פעולה קיימות אשר מניבות הרבה כסף שזורם לכיסי המשקיעים. לעתים אף מתנים בעלי ההון את מימון המחקר בזכותם להטיל וטו על פרסום תוצאות שלא עולות בקנה אחד עם האינטרסים שלהם.
בעלי ההון שלחו זרועות ארוכות למינהל התרופות הפדרלי בארצות הברית, שהשפעתו על הפרקטיקה הרפואית בעולם מכרעת. בידי המינהל נמצאת הסמכות הבלעדית לאשר שיווק של תרופה חדשה באמריקה ולקבוע את התוויות השימוש בה, והחלטות המינהל משליכות אוטומטית על היחס לתרופה בשאר העולם. כמחצית מעובדי המינהל העוסקים באישור תרופות ממומנים על ידי חברות התרופות. לחברים רבים בוועדות המייעצות, המאשרות או דוחות בקשות להכנסת תרופה חדשה לשוק, יש קשרים פיננסיים לחברות בעלות אינטרסים בתרופה הנדונה. נמצא כי ב-55% מהדיונים באישור תרופה, כמחצית או יותר מהיועצים נגועים בניגוד אינטרסים.
פרסום בעיתונות המדעית הוא הדרך הטובה ביותר לגיבוש קהילייה מדעית סביב פרדיגמה חדשה, ולהפיכת מחקר לפרקטיקה רפואית. אבל רק חלק קטן מהחומר המדעי - השערות, ניסויי מעבדה, ניסויים בבעלי חיים וניסויים קליניים - מגיע לפרסום. תהליך הסלקציה נעשה באמצעות בקרת עמיתים: שני מדענים או יותר, המוכרים כמומחים בתחומם, הנדרשים לשפוט את הפרסום על פי קריטריונים של מהימנות מדעית וחשיבות יחסית. מטבע הדברים, עמיתים אלה אינם אדישים למשמעות הפרסום הפוטנציאלי עליהם ועל הקהילייה המדעית אליה הם משתייכים.
בכל שלוש הזירות מתקיים מאבק מר על עמדות כוח, חלקו הגדול נסתר מעין הציבור. הפוליטיקה של הרפואה, המבוססת בעיקר על אינטרסים ותשוקות, פוגעת בחיפוש אחר האמת הרפואית.
וזאת יש לדעת: בעלי ההון אינם נוטים לממן מחקרים שעלולים לקעקע שיטות פעולה קיימות אשר מניבות הרבה כסף שזורם לכיסי המשקיעים. לעתים אף מתנים בעלי ההון את מימון המחקר בזכותם להטיל וטו על פרסום תוצאות שלא עולות בקנה אחד עם האינטרסים שלהם.
בעלי ההון שלחו זרועות ארוכות למינהל התרופות הפדרלי בארצות הברית, שהשפעתו על הפרקטיקה הרפואית בעולם מכרעת. בידי המינהל נמצאת הסמכות הבלעדית לאשר שיווק של תרופה חדשה באמריקה ולקבוע את התוויות השימוש בה, והחלטות המינהל משליכות אוטומטית על היחס לתרופה בשאר העולם. כמחצית מעובדי המינהל העוסקים באישור תרופות ממומנים על ידי חברות התרופות. לחברים רבים בוועדות המייעצות, המאשרות או דוחות בקשות להכנסת תרופה חדשה לשוק, יש קשרים פיננסיים לחברות בעלות אינטרסים בתרופה הנדונה. נמצא כי ב-55% מהדיונים באישור תרופה, כמחצית או יותר מהיועצים נגועים בניגוד אינטרסים.
פרסום בעיתונות המדעית הוא הדרך הטובה ביותר לגיבוש קהילייה מדעית סביב פרדיגמה חדשה, ולהפיכת מחקר לפרקטיקה רפואית. אבל רק חלק קטן מהחומר המדעי - השערות, ניסויי מעבדה, ניסויים בבעלי חיים וניסויים קליניים - מגיע לפרסום. תהליך הסלקציה נעשה באמצעות בקרת עמיתים: שני מדענים או יותר, המוכרים כמומחים בתחומם, הנדרשים לשפוט את הפרסום על פי קריטריונים של מהימנות מדעית וחשיבות יחסית. מטבע הדברים, עמיתים אלה אינם אדישים למשמעות הפרסום הפוטנציאלי עליהם ועל הקהילייה המדעית אליה הם משתייכים.
בכל שלוש הזירות מתקיים מאבק מר על עמדות כוח, חלקו הגדול נסתר מעין הציבור. הפוליטיקה של הרפואה, המבוססת בעיקר על אינטרסים ותשוקות, פוגעת בחיפוש אחר האמת הרפואית.
הנה, בוא נעזור ביחד לאמא:
ציטוט מתוך מאמרו של הד"ר בנימין מוזס, "קץ הרפואה המודרנית".
"וזאת יש לדעת: בעלי ההון אינם נוטים לממן מחקרים שעלולים לקעקע שיטות פעולה קיימות אשר מניבות הרבה כסף שזורם לכיסי המשקיעים. לעתים אף מתנים בעלי ההון את מימון המחקר בזכותם להטיל וטו על פרסום תוצאות שלא עולות בקנה אחד עם האינטרסים שלהם.
בעלי ההון שלחו זרועות ארוכות למינהל התרופות הפדרלי בארצות הברית, שהשפעתו על הפרקטיקה הרפואית בעולם מכרעת. בידי המינהל נמצאת הסמכות הבלעדית לאשר שיווק של תרופה חדשה באמריקה ולקבוע את התוויות השימוש בה, והחלטות המינהל משליכות אוטומטית על היחס לתרופה בשאר העולם. כמחצית מעובדי המינהל העוסקים באישור תרופות ממומנים על ידי חברות התרופות. לחברים רבים בוועדות המייעצות, המאשרות או דוחות בקשות להכנסת תרופה חדשה לשוק, יש קשרים פיננסיים לחברות בעלות אינטרסים בתרופה הנדונה. נמצא כי ב-55% מהדיונים באישור תרופה, כמחצית או יותר מהיועצים נגועים בניגוד אינטרסים.
פרסום בעיתונות המדעית הוא הדרך הטובה ביותר לגיבוש קהילייה מדעית סביב פרדיגמה חדשה, ולהפיכת מחקר לפרקטיקה רפואית. אבל רק חלק קטן מהחומר המדעי - השערות, ניסויי מעבדה, ניסויים בבעלי חיים וניסויים קליניים - מגיע לפרסום. תהליך הסלקציה נעשה באמצעות בקרת עמיתים: שני מדענים או יותר, המוכרים כמומחים בתחומם, הנדרשים לשפוט את הפרסום על פי קריטריונים של מהימנות מדעית וחשיבות יחסית. מטבע הדברים, עמיתים אלה אינם אדישים למשמעות הפרסום הפוטנציאלי עליהם ועל הקהילייה המדעית אליה הם משתייכים.
בכל שלוש הזירות מתקיים מאבק מר על עמדות כוח, חלקו הגדול נסתר מעין הציבור. הפוליטיקה של הרפואה, המבוססת בעיקר על אינטרסים ותשוקות, פוגעת בחיפוש אחר האמת הרפואית".
לזה קוראים כאן בפורום "לא יודע להטריל"?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.