<><>
ראשית, הקטגוריזציה שלך אינה מחוייבת המציאות. ניתן לערוך קטגוריות בצורה שונה לגמרי. שנית, מה היא לדעתך התחייבות מהמקרא? "המקרא" זה סך הכל קיצור שבמינוח לאותו מפגש שמתקיים בין אדם הקורא בטקסט ומבינו בצורה מסוימת [ביאור, פרשנות] לבין הטקסט גופו. שלישית, כיצד הסקת מדבריי שאני מעוניין לטהר את השרץ הזה? הרי הדגשתי שאין ביננו מחלוקת לגבי אלילותה הפוטנציאלית של הקבלה אלא רק לגבי היחס כלפי אלו שהאמינו בה. סוף סוף, המקובלים סבורים שהם עובדים את אלהי ישראל ולא מישהו אחר.
מכל מקום, האיסור לעבוד עבודה זרה נמצא במקרא ואין לו קשר ישיר לשכל. אם השכל היה מורה לנו לשלול עבודה זרה, אך ה' - כפי שדבריו מוצגים במקרא - היה דורש מאיתנו לחלוק כבוד לכוכבים כבימי אנוש, היינו מקיימים את הצו, גם נגד הכרעת השכל, ולא כעמדת הרמב"ם. עבודת ה' מלכתחילה היא הליכה אחר השכל, אך תוך כדי שימת לב לתמרורים שבאו במקרא. כשהדבר נאמר במקרא, משמעות הדבר היא שההווה אמינא נשללת. אלא מאי, לאחר שקיבלנו עלינו את הצו, ניתן לגזור באמצעות השכל ענינים המתחייבים או קשורים לכך. גזירה שכלית זו באה לידי ביטוי בדברי הפוסקים, אך גם בדברי חכמים שאינם נפסקו להלכה. השלילה של עבודה זרה אינה רק קבלת חוק אלא היא מציינת גם תפיסה תרבותית מקיפה. אולם בזה דיני עבודה זרה אינם שונים מהותית מיתר הדינים, ולמעשה אין זה שונה מכל פעולותיו של השכל גם בתחומים אחרים.
על פי המקרא הדבר שמכעיס את ה' יותר מכל זה אכן עבודה זרה. משמעות הדבר היא שעובדים אל אחר, אל זר, מי שאינו אלהי אברהם. לצורך העניין, גם אם אדם עובד את הבעל, אך הוא קובע שלבעל אין גוף ואין לו דמות הגוף, והוא אל יחיד אשר מולך לבדו על הכל, והוא ברא את העולם, ומוסיף לכך את כל מה שאמרו הפילוסופים על ה' - הוא עדיין עובד עבודה זרה, מכיוון שהוא לא עובד את ה' אלא את הבעל. לעומת זאת, אדם שעובד את אלהי אברהם, ונשמר באופן כללי מהאיסורים ההלכתיים שנוגעים לע"ז, אך בד בבד הוא טועה בתפיסתו לגביו, - למשל בכך שיש לו דמות הגוף או שהוא כח בגוף,- אינו עובד עבודה זרה כלל אלא טועה. הרי הוא לא עובד אל זר אלא את אלהי ישראל.
ראשית, הקטגוריזציה שלך אינה מחוייבת המציאות. ניתן לערוך קטגוריות בצורה שונה לגמרי. שנית, מה היא לדעתך התחייבות מהמקרא? "המקרא" זה סך הכל קיצור שבמינוח לאותו מפגש שמתקיים בין אדם הקורא בטקסט ומבינו בצורה מסוימת [ביאור, פרשנות] לבין הטקסט גופו. שלישית, כיצד הסקת מדבריי שאני מעוניין לטהר את השרץ הזה? הרי הדגשתי שאין ביננו מחלוקת לגבי אלילותה הפוטנציאלית של הקבלה אלא רק לגבי היחס כלפי אלו שהאמינו בה. סוף סוף, המקובלים סבורים שהם עובדים את אלהי ישראל ולא מישהו אחר.
מכל מקום, האיסור לעבוד עבודה זרה נמצא במקרא ואין לו קשר ישיר לשכל. אם השכל היה מורה לנו לשלול עבודה זרה, אך ה' - כפי שדבריו מוצגים במקרא - היה דורש מאיתנו לחלוק כבוד לכוכבים כבימי אנוש, היינו מקיימים את הצו, גם נגד הכרעת השכל, ולא כעמדת הרמב"ם. עבודת ה' מלכתחילה היא הליכה אחר השכל, אך תוך כדי שימת לב לתמרורים שבאו במקרא. כשהדבר נאמר במקרא, משמעות הדבר היא שההווה אמינא נשללת. אלא מאי, לאחר שקיבלנו עלינו את הצו, ניתן לגזור באמצעות השכל ענינים המתחייבים או קשורים לכך. גזירה שכלית זו באה לידי ביטוי בדברי הפוסקים, אך גם בדברי חכמים שאינם נפסקו להלכה. השלילה של עבודה זרה אינה רק קבלת חוק אלא היא מציינת גם תפיסה תרבותית מקיפה. אולם בזה דיני עבודה זרה אינם שונים מהותית מיתר הדינים, ולמעשה אין זה שונה מכל פעולותיו של השכל גם בתחומים אחרים.
על פי המקרא הדבר שמכעיס את ה' יותר מכל זה אכן עבודה זרה. משמעות הדבר היא שעובדים אל אחר, אל זר, מי שאינו אלהי אברהם. לצורך העניין, גם אם אדם עובד את הבעל, אך הוא קובע שלבעל אין גוף ואין לו דמות הגוף, והוא אל יחיד אשר מולך לבדו על הכל, והוא ברא את העולם, ומוסיף לכך את כל מה שאמרו הפילוסופים על ה' - הוא עדיין עובד עבודה זרה, מכיוון שהוא לא עובד את ה' אלא את הבעל. לעומת זאת, אדם שעובד את אלהי אברהם, ונשמר באופן כללי מהאיסורים ההלכתיים שנוגעים לע"ז, אך בד בבד הוא טועה בתפיסתו לגביו, - למשל בכך שיש לו דמות הגוף או שהוא כח בגוף,- אינו עובד עבודה זרה כלל אלא טועה. הרי הוא לא עובד אל זר אלא את אלהי ישראל.