ועוד כמה דברים
על הפורנו המהולל שלך... http://www.notes.co.il/orit/4652.asp?p=0 וזה רק מקור אחד שמופיע לי בפביירוט בשליפה. אני יכולה להמשיך. "....ואולם סרטים פורנוגרפיים רבים אינם יצירות מופת בעלות ערך תרבותי ואומנותי. החפצת האישה שבהם איננה תופעת לוואי מצערת המעיבה במידה כזו או אחרת על ערכם האמנותי או הפילוסופי. ההיפך הוא הנכון: סרטים פורנוגרפיים כל כולם אינם אלא החפצה של נשים למען הנאה וסיפוק של גברים. סרטים פורנוגרפיים אינם ממלאים שום פונקציה חברתית אחרת, אלא רק מחפיצים נשים למען מבטם של גברים על המסך ומחוצה לו. יתירה מכך: החפצה כזו מזוהה בסרטים פורנוגרפיים באופן מפורש, מוחלט ובלתי מעורער עם ארוטיקה. כלומר: החפצתן של נשים, היא היא עצמה, מוצגת כאירוטית. בכך מבצעים סרטים כאלה במלוא העוצמה את הזיהוי שהצגתי למעלה בין יחסי מין הטרוסקסואליים ובין הפלייתן של נשים ודיכויין במסגרת הסדר החברתי הפטריארכלי. בכך נבדלים סרטים אלה משאר סרטי הקולנוע, שאף כשהם מבנים נשים כמושאים למבט הגברי – המימד המיני של ההחפצה פחות לאין שיעור. זה המקום להתייחס ביתר פירוט לטענה הפמיניסטית המרכזית כנגד פורנוגרפיה : שהיא מבצעת האירוטיזציה של מבנה הכוח החברתי השליט. השקפת העול ם הפמיניסטית המכונה "רדיקאלית" מקשרת בין פורנוגרפיה ובין אפליית נשים ודיכוין בחברה הפטריארכלית. על פי גישה זו, אשר פותחה בפירוט על ידי פרופסור (למשפטים) Catherine MacKinnon במספר רב של כתבים והרצאות, פורנוגרפיה מבצעת אירוטיזציה עמוקה של מבנה הכוח הפטריארכלי, אשר במסגרתו מופלות נשים לרעה לעומת גברים ומוכפפות לגברים בכל תחומי החיים. המבנה החברתי הפטריארכלי מבנה את דמות האישה כמשנית לזו של הגבר, מנציח היררכיה בה קבוצת הגברים ממוקמת מעל קבוצת הגברים, מפלה נשים באופן קבוצתי, ומונע מהן שיוויון הזדמנויות של ממש. פורנוגרפיה, על פי גישה זו, הופכת נחיתות נשית ושליטה גברית בנשים לאירוטית ו"סקסית"; במקביל – הפורנוגרפיה מזהה אירוטיקה עם שליטה גברית בנשים וכניעות של נשים לגברים. כל סממן המקושר חברתית עם נחיתות נשית הופך בחזיון הפורנוגרפי ל"סקסי" ואטרקטיבי, וההיפך: כל דבר שמוצג בפורנוגרפיה כ"סקסי" - מחזק סטראוטיפים ג'נדריאליים (מיגדריים) פטריארכליים, ואת המבנה החברתי הפטריארכלי. במובן זה, הפורנוגרפיה תורמת באופן פעיל להנצחת הפלייתן של נשים, ולחיזוק ההיררכיה החברתית אשר מונעת מהן שיוויון הזדמנויות. יתירה מכך: הפורנוגרפיה היא הסתה מסוכנת נגד נשים במציאות בה אונס, אלימות נגד נשים, והטרדה מינית הם מעשים של יום-יום, שלא לומר – "מכת מדינה". הקשר חברתי זה הופך את הסכנה הטמונה בפורנוגרפיה לקרובה וממשית. הדוגמאות הברורות והמובהקות ביותר הן סרטים פורנוגרפיים בהם גברים מבצעים בנשים מעשים מיניים תוך כדי השפלתן (הכאה, כבילה, עשיית צרכים עליהן, שימוש בשפה אלימה, גסה ומשפילה, התייחסות אליהן כאל חיות, לרוב סוס רכיבה, הצלפה בהן וכיוב'). בסרטים אלה השפלתן הבוטה של הנשים היא חלק בלתי נפרד מין העונג המיני של הגבר (הן זה המבצע את המעשים על המסך, והן זה הצופה בהם מן האולם או מין הספה בבית). באותה עת, השפלה זו מוצגת גם כחלק בלתי נפרד מהנאתן של הנשים. הצגה זו מחזקת את הדימוי המזיק והמסוכן של נשים "כמזוכיסטיות", ופוטרת את הגבר הצופה מתחושות אשם שעלולות היו להתעורר אילו נראו הנשים סובלות. כשהשפלה, הנראית פעמים רבות כמו אונס אלים, נכרכת ללא הפרד באורגזמה נשית וב"בחירה" נשית – מתחזקות בצופה הגבר האמונות העממיות הרווחות, המסוכנות כל כך, שבעצם "כל אישה חולמת להאנס", "נשים מצפות מגבר שינהג בהן בתקיפות", "כל הנשים הן זונות", ו"אם לא תעמיד את האישה על מקומה היא תזלזל בך ותרמוס אותך". דעות קדומות אלה הן המכשול החמור ביותר המסכל את המאמץ החברתי לקבוע נורמה לפיה "לא" משמעו "לא". פורנוגרפיה אלימה ומסוכנת זו מקבלת את ביטוייה האולטימטיביים בסרטים בהם נשים שחורות "נבעלות" על ידי "אדונים" לבנים על רקע אחוזות דרומיות, נשים "יהודיות" שדופות במחנות ריכוז - על ידי "קלגסים נאציים", ונשים ויאטנמיות על ידי "חיילים אמריקאים" בג'ונגלים. בחמורים שבסרטים הללו הנשים גם נרצחות, בין אם באופן מבויים בלבד, ובין אם בפועל ממש. (סרטים המתעדים רציחות של ממש מכונים “snuff films”). ואולם סרטים מעוותים אלה, המצויים בשוליים הקיצוניים של תעשיית הפורנוגרפיה, אינם היחידים הנושאים באחריות: גם סרטים פורנוגרפיים "קלים" ו"רכים" יותר משרתים תפקידים חברתיים דומים – אף אם במידה פחותה ובאופן מעודן ומוסווה יותר. בסרטים "רכים" אלה, לאובייקטואליזציה, "החפצה" של נשים, ולאירוטיזציה של "החפצה" זו מקום מפתח מרכזי במילוי התפקיד החברתי השלילי, המשעבד, שממלאה הפורנוגרפיה. בפורנוגרפיה ה"רכה", כמו זו המשודרת בערוץ Playboy, נשים מוצגות כאוביקטים מיניים עבור גברים. הסרטים מיוצרים עבור גברים, והם מכוננים את דמויות הנשים המוצגות בהם בהתאם לפנטזיות גבריות פטריארכליות. נשים אלה הן תמיד מיניות, תמיד זמינות, תמיד מעונינות בקשר מיני עם כל דמות גברית ותמיד נהנות מכל קשר מיני. אין להם קיום אנושי מחוץ לעולם הפנטזיה הפטריארכלי האמור. אף אם סרטים אלה אינם מכילים סצינות אלימות והשפלות בוטות (כגון הצגת נשים כסוסי רכיבה לגברים), הם מרוקנים את דמויות הנשים מכל עצמיות אנושית. הנשים המוצגות על המסך, שכולן צעירות וחטובות, לעולם אינן מסרבות לקשר מיני, לעולם אינן מביעות אי שביעות רצון מתפקידן המיני או מתיפקודם של בני זוגן, ולעולם אינן עושות דבר שאיננו מוצג כאירוטי. גופותיהן מוצגים לראווה, והן מקבלות תפקיד זה בהשלמה ובהנאה - כאילו לא יכול לעלות בדעתן לחוש אחרת. בין שהן מוצגות בהקשר ביתי ובין שהן מוצגות כממלאות תפקיד מקצועי כלשהו - בכל הקשר הן מוצגות תמיד בראש ובראשונה כמושאים לתשוקה מינית. נשים, מבהירים הסרטים, גם כאשר הן רופאות, אחיות או מורות – הן בראש ובראשונה תמיד מושאים לתשוקה מינית לכל גבר הצופה בהן וחפץ בכך. גם כשהן מקיימות קשרים מיניים עם נשים אחרות – אין אלה קשרים מיניים לסביים כפי שהם נתפסים מנקודת מבט נשית, אלא חלק נוסף מפנטזיה גברית נפוצה. במובן זה, הנשים הללו מוצגות ככנועות, צייתניות, וכמי שמקבלות על עצמן כמובן מאליו את תפקידן בעולם הפטריארכלי: להיות מושאים להבטה, לתשוקה ולסיפוק מיני עבור הגברים הצופים בהן. הן, מצידן, אינן משיבות מבט, אינן ממשות פנטזיות משלהן, ואינן באות בדרישות מיניות כלפי גברים: הן אינן מוצגות כסובייקטים עצמאיים, בעלי רצון חופשי ונקודת מבט ייחודית. למעשה, סרטים פורנוגרפיים עושים הכל כדי למנוע מן הצופה להעלות על דעתו כי יתכן ולנשים שעל המסך יש צרכים, רצונות, תשוקות, רגשות ופנטזיות מעבר לאלה הגבריים המושלכים עליהם. כך מתבצע הזיהוי המשפיל והמסוכן בין ה"אירוטי" ובין נשיות כנועה, צייתנית ובלתי אנושית..."
