דבר אחד באשר ליום כיפור קופץ בכל שנה מחדש

[poseidon111]

התכוונתי לומר שהמלחמה היא לא הגפה. היא פרי

הבאושים של המגפה שציינתי.

 

[דאגרוטיפ]

יודעה פוס, האחד תוצר של האחר.

ואגב, אני קולדת שברי זיכרון.
הראשון בדבר המגיפה הינה שורה מנאומו של מרטין לותר קינג.
ואילו השני, במענה לתהיתך, היא שורה מנאום של נפוליאון.

( איך עובר שם אצלכם?)

 

[poseidon111]

בחיבוטי נפש נוראים פן לא הייתי מספיק

אדיב ושופע טוב, כלפי הבבונית מעבר לים.

 

[דאגרוטיפ]

היית אצילי כדרכך.
בניגוד לזו הקלה להתבהם.

 

[W a b b i t]

סליחה

אבל אני מבקש שתחזרי בך מההערה הזאת.
להזכירך יש בצבאות העולם יחידות חילוץ, שלנו נשלחת
לכל מקום בו יש רעידת אדמה, גם לתורכיה.
יש בצבא רופאים אחיות, וכן יש גם אנשים
שלוחצים על כפתורים והדקים
ומבקשים יותר להציל את חבריהם מאשר להרוג אחרים.
וכשהם הורגים הם לא ישנים אחר כך לפעמים.

לא הייתי מגיב על דיון כזה, שכמו הרבה כאן, הופך לדיון על פוליטיקה.
אבל משום מה הדיון מופיע בדף הראשי. וההערה שלך זה פשוט
לא כל הסיפור...

 

[דאגרוטיפ]

ראה התיחסותי לעניין במורד השרשור

 

[seelinewoman]

באותה השעה בערך, או קצת אחרי

אני לא זוכרת את הסדר הנכון,
אם האזעקה המחרידה היתה ראשונה,
או שלפניה בא הרעש הנורא שמחריד אותי עד היום:
קריעת השמיים של מטוסי חיל האוויר שלנו
בטיסה בגובה נמוך מעל ביתי בדרום, בדרכם לסיני,
מוכנים כבר לקרב, ממהרים אליך לקו בר לב.
אותו קו מעוזים ותעוזים שאחר כך כתבתי עליו
מורשת קרב בקורס קצינות, על מעוז המזח המפורסם.
אז גם סיפר לי חבר קצין על הקשר שבין מחדל לבין מעשה גבורה,
ואיך אחד מחפה על השני ודורש מכם, החיילים, כוח עילאי להתגבר על מחדלי הנהגה.

הייתי בת שמונה וקצת, וזאת היתה הפעם הראשונה שבה ראיתי
מבוגרים בהלם, אחוזי אימה, מבולבלים, נבוכים, אבודים,
ואחר כך שבורים לגמרי כשהגיעו הספרים הלבנים של משרד הביטחון
עם הרשימות הארוכות של השמות: חללים ידועים, נעדרים.
הפסקתי קצת להיות ילדה מאז.
כולם נעלמו, ובסופרמרקט עבדו תיכוניסטים, כי לא נשארו גברים בבית.
כולם היו בחזית, והמבוגרים גויסו להג"א.
אני זוכרת ששלחתי גלויה לאבא שלי, והוא סיפר אחר כך
שכל החברים שלו באוהל צחקו ממנה משום
שביקשתי שיביא לי מהצבא רימון מקולקל או כזה שכבר התפוצץ.

הוא חזר מהמלחמה, לשמחתי, והביא לי את הסוכריות הצבעוניות ממנות הקרב שנשארו לו.
אבל המלחמה לא נגמרה לי מעולם, משום שקצת אחר כך אבא עזב את הבית.

 

[poseidon111]

כשאת טובה, את טובה מאוד.

 

[seelinewoman]

 

[Aronsona]

אין ספק שיש זוויות שונות למלחמה הזו

תחשבי על זה שעם אמא שלי, יצא לי לדבר במלחמה הזו שלוש פעמים בלבד, ובכל פעם היא היתה שאלת אותי עם אני יודע משהו על אביגדור.
אביגדור היה לוחם בפלוגה מקבילה שנהרג ביום השני למלחמה, ומשפחתו היתה שכנה שלנו. אמא שלו, שכנראה הרגישה משהו לא טוב, ביקשה מאמ שלי, שבמידה ואני מטלפן, שתשאל אותי על אביגדור. אני בכל אחת משלושת הפעמים, אמרתי לאמא שלי שאביגדור בגזרה אחרת ואין לי מושג מה קורה לו.
לצערי הרב אילו החיים.

 

[דאגרוטיפ]

וואו, איזה תיאור מצמרר.

 

[בני הספל]

די התלבטתי אם לתת את ה 2 סנט שלי לויכוח

הייתי במלחמה ההיא, היה לי תפקיד לא קל ברמת הגולן ותלןש המילואים שלי הוא אחד הארוכים בצה"ל, 226 יום. עברתי גם חוויה מיוחדת כי הבת הבכורה שלי נולדה ב 17 אוקטובר ולצרוח את השם שבחרתי כשאני תחת הפגזה והאדמה רוקדת, היה משהו משהו.
בניגוד לרוח הדברים אני חושב שהמלחמה הזאת היתה הנצחון הצבאי הכי גדול שלנו מאז מלחמת העצמאות ועד היום. אני לא חושב שיש צבא של עם שאינו משופע ברזרוות כ"א, שהתחיל מלחמה מנקודת מינוס גדולה וסיים אותה כ 100 ק"מ מהבירות של המדינות שתקפו אותו. אולי ברה"מ ביוני 1941 כשהנאצים פלשו, אבל לכו ותשוו את הרזרוות העצומות שלהם ואגב הרוסים גם הם נצחו הודות לדוד סם ששלח להם בדיוק מה ששלח לנו, ברזלים וכלי מלחמה.
גם מדינות ערב לא נצחו בימים הראשונים בזכות עצמם בלבד כי עמדה מאחוריהם מעצמה וכמובן גורם ההפתעה (שהוא אכן פרי מחדל שלנו).
למה הנצחון שלנו הוא הכי גדול ומזכיר את מלחמת העצמאות? בגלל שהוא היה הנצחון של החיילים, שלנו, מהטוראים עד אלופי המשנה. ומי אנחנו אם לא העם? ימין או שמאל? אז המנהיגים שגו קשות, המודיעין והגנרלים שגו קשות אבל צבא שב 6 אוקטובר היה בבית כנסת וב 17 חצה לשטח האוייב, הוכיח למנהיגי הצד שכנגד שאין עלינו ואולי זאת הסיבה שאדון סאדאת הלך לשלום איתנו (וכמובן מנהיגינו שלמדו בדרך הקשה לרדת מהעץ).
לפעמים בנהי ובכי אנחנו לא רואים את התמונה הכוללת. אנחנו איכותיים וזה סוד הנצחון שלנו. מוכנים להלחם למען המולדת בדוק כמו בשנת 1948. מי שדיברו כאן על בורות וכו' שכחו שבמשך ששים ומשהו שנים יצרנו אומה שרמת ההשכלה שלה היא הגבוהה בעולם (אם קראתי נכון את הנתונים). כל זה, ביחד עם המכה שחטפנו בתחילת המלחמה ההיא, הפכו אותנו למאוזנים יותר.
נפלו לי הרבה חברים וחברים לנשק. אני מאד מעורב עם המשפחות השכולות ויודע בדיוק מה המחיר של המלחמה. אני עדיין מתנדב ליחידת המילואים שלי. אותה יחידה שמורכבת מימין ושמאל (וגם מ"שמאל ימין"...). המילואימניקים מתחלפים באותה יחידת שדה והנכונות לעזוב הכל ולהגן נשארה.
יש לנן בעיה של מנהיגות. בעיה קשה . אמר פעם מי שאמר שאנחנו מבצר בסביבה עויינת. כוחו של מבצר הוא בכך שבתוכו נהיה מלוכדים ושגם יהיה לנו נוח בתוכו. לא תמיד זה מתקיים ושוב זאת אשמת המנהיגות שחלקה לא שולח את בניו ובנותיו לצה"ל. וזאת הדאגה שלי.

 

[יחפהבפארק]

נמנעתי עד כה מלספר את "חלקי" במלחמה הנוראה הזאת, ואפילו ניסיתי לכתוב כמה שורות ומחקתי אותן. ישנן טראומות גדולות מדיי שאני אפילו לא יכולה להעלות אותן על הכתב.
הייתי אז באותו יום נורא ואיום, אמא צעירה עם עולל בן 6 חודשים. זאת היתה טראומה ששינתה את חיי להרבה שנים. בעלי הצעיר גוייס וכתוצאה מהמלחמה הזאת הוא נשאר בקבע שנים רבות כאשר שנתיים מתוכן הוא היה בסיני והגיע הביתה פעם בחודש או אפילו פחות מכך. אני פשוט לא מסוגלת אפילו לכתוב על המלחמה הזאת ותוצאותיה.
אני בהחלט מסכימה עם כל מילה שכתבת. זה לא מוריד מגודל המחדל, אך התוצאות בסופו של יום, הן החשובות. והתוצאות היו שאנחנו היינו 100 ק"מ מקהיר ופחות מכך בטווח תותחים מדמשק.
וכן, גם אותי מפחיד הקטע של המוטיבציה שאוליי איננה עוד. אבל מצד שני, איש זקן אמר לי פעם: כל דור בטוח שהדור הבא אחריו הוא הכי גרוע ובכל זאת דור הולך ודור בא ואנחנו שורדים. אז כנראה שהוא צודק. אנחנו נשרוד. אם לא תהיה איזו שואה גרעינית קודם לכן.

שבת שלום ומועדים לשמחה לכולם

 

[Aronsona]

בני ויחפה בוקר טוב

אכן היה מי שניצל את הבמה שנתן הפוסט שלי לפוליטיזציה לא רלוונטית.
אבל נדמה לי שמשפט אחד בפוסט, שהיה צריך למשוך תשומת לב, לא עשה זאת: "למרות שעד היום כולם מדברים על הפתעה, אותי זה מפתיע שמדברים על הפתעה."
אנשים כותבים ומדברים על מחדל שוב ושוב ואני מספר שהייתי בכוננות מלחמה שבועיים ולפחות יום שלם לפני כבר אמרו לנו מתי היא תתחיל.
ולמרות זאת 50% מהחיילים במעוזים יצאו הביתה ליום כיפור.
ואנחנו שואלים הרבה שנים: איך זה יכול להיות?
אז לאוהבי הקונספירציות, הנה אחת בקצרה.
גולדה מאיר, ראש הממשלה באותו זמן, רצתה מאד לעשות שלום עם מצריים, אלא ששמעה את נאצר אומר, שאין שום סיכוי שיעשה שלום עם ישראל מעמדת הנחיתות בה היה בעקבות מלחמת ששת הימים..
שמעה זאת גולדה ואמרה: "ניתן לו לנצח קצת ואז ניתן יהיה לעשות שלום".
וכך, למרות שידוע היה בדיוק מתי תתחיל המלחמה, שלחו הביתה 50% מחיילי המעוזים ו"נתנו" למצרים לכבוש את קו המעוזים.

מה דעתכם על הדבר הנושא הזה?
יכול להיות שהעלו למזבח את 50% החיילים הנותרים במעוזים למען השלום?

 

[בני הספל]

זה היה סאדאת ולא נאצר...

אני נגד קונספרציות ובעד מה שמתועד...
ואגב, הפוסט שלי לא היה מיועד לך אלא לאלה שענו אחריך...

 

[Aronsona]

אתה צודק כמובן בעניין סאדאת בזמן מלחמת יום

כיפור אלא שנאצר אמר את מה שציטטתי, לפחות כך אני זוכר.
אבל לעצם עניין הקונספירציה, אני לא יודע באיזו יחידה היית, אבל במבט לאחור, לך לא היו סימנים שידעו בדיוק מתי תתחיל המלחמה?

 

[יחפהבפארק]

מחדל זה מחדל בלי קשר לקונספירציה

בוקר טוב אביעד

גם אני מכירה את סיפור הקונספירציה הזה. אני לא מאמינה בזה למרות שהדעה הרווחת שהייתה אז, אמרה ששלום עם המצרים/ערבים בכלל, אפשר לעשות רק מעמדת נחיתות שלנו. הערבים בגלל המנטליות שלהם לא יעשו לעולם שלום איתנו מתוך עמדת נחיתות שלהם, לכן יש צורך "לתת" להם להרגיש כאילו ידם על העליונה ואז לעשות איתם שלום. אני לא מאמינה בקונספירציה הזאת. גולדה לא הייתה מקריבה כל כך הרבה חיילים בשביל אשליה של שלום עם הערבים.
לכן, איך שלא תסתכל על זה, זה היה מחדל. זה לא שתפסו אותנו עם המכנסיים למטה. גם אם חיכינו לזה, לא ציפינו לזה ביום הכיפורים.

 

[Aronsona]

אני לא אשים את ראשי מתחת לגיליוטינה בנושא

אבל סימני השאלה שיש לי מאז קשים מאד.
והעובדה שמצביאים "מקריבים" חיילים כאילו מדובר במשחק שח, ידועה.
האם גם המצביאים הישראלים עשו או יכולים לעשות זאת?

 

[poseidon111]

אביעד, על איזו פוליטיזציה אתה מדבר? גם אם

היתה, האם ניתן לדבר על הגורמים למלחמה ההיא, על תוצאותיה, על השפעתה מבלי להתיחס לכלל האספקטים שסבבו אותה?
דרך אגב, פוליטיקה היא התיחסות לכלל הכוחות הפועלים בחברה בשלל פעילויות הפרטים בה.
שוב הייתי שמח לדעת מה הפריע לך, אך מראש איני חושב שדיון על עניין כה טעון ורגיש, יכול להיכלא לנושא מסוים אחד.

 

[Aronsona]

בוקר טוב פוסידון

לא אהבתי את המשפט: "בה במידה שאדם הוא רע יותר הוא חייל טוב יותר."
הפוסט הראשון שלי תיאר נקודה אחת קצרה ואישית שלי במלחמה הזו ולא חשבתי אז כלל להגיע למקומות אחרים.