אני
נסענו לחו"ל (חוף המערבי של ארה"ב, 16 שעות טיסה ישירה...) עם תינוק בן 3 חודשים. כעבור שנתיים ורבע ילדתי את בתי השנייה, בארה"ב. לפני שנסענו בן זוגי בדיוק סיים תואר שני ולא הספיק לסיים את התזה. הוא סיים אותה בקיץ שלאחר מכן, אותו בילינו בארץ בעיקר מהסיבה הזו. בן הזוג מצא עבודה בארה"ב עוד מהארץ, ובסך הכל אלה היו 3 שנים מאד חיוביות עבורו. בתום 3 שנים שבנו ארצה (ביוזמתו) ואני כותבת את הדוקטורט מישראל. לגבי משפחה בניכר - ובכן אין ספק שקשה להיות רחוקים כל כך ממשפחה - גם להם וגם לנו. מצד שני יש משהו מאד מלכד בלבנות משפחה בניכר. יש גם משהו משחרר ומקל בלגדל ילד לבד, רחוק מביקורת והתערבות של דודות יודעות כל (חשוב במיוחד בילד הראשון, אחר כך את כבר מוכנה לקבל כל הערה רק שיעזרו לך...) טיילנו הרבה, ניסינו ליהנות מהחוויה (עד כמה שניתן ליהנות מהחיים עם שני תינוקות בבית...) ובשורה תחתונה עבור שנינו זו היתה חוייה טובה מאד. אם יש לך שאלות ממוקדות יותר אשמח לענות. (אגב, כפי שמבינים, אני אישה, וממש לא מרגישה שהייתי צריכה לבחור בין לימודים בחו"ל לבין משפחה (שמעת, קוסם?). יחד עם זאת, ברור ששילמתי מחירים בשני התחומים, כפי שעושה כל אחת שמנסה לשלב ולאזן בין קריירה למשפחה.)