דחוף
סקר משק הבית הגאה

משהו על הכוח העולה

לאחרונה? הלו כבר שנים מוכר הפלך ההומוסקסואלי ככוח בעל עוצמה בתחומים מסויימים,נהנתנים בעיקר,גבריים .בארה"ב ואירופה. למשק הבית של היחיד או הזוגי הגברי לרוב אין ילדים ,לכן הממון הינו ממון זמין להוצאות חופשיות .רחוק מאיך שמשק בית הטרוסקסואלי יוציא. אבל כאן אצלנו ? כח הקהילה עולה בגלל המשפחתיות,בגלל שיש צאצאים ולזה אתם מכוונים לא? לבניית משפחות?
 
אבל...

אין מה לעשות.. בחברה שלנו בד"כ כסף=כוח. חשבון הבנק שלנו הוא מקור לדאגה, או לבטחון ושלווה... משפחה , איך שלא תהפכי את זה, מוציאה הרבה כסף. בין אם זה על מסעדות אופנתיות, או על ריהוט. אני חושבת שסכומים שמשפחה כמו שלי מוציאה בחודש, יכולים לגרום למפרסמים להתחרות על לבנו. ולכן לא אכפת לי לפרסם את העובדה הזו. למשל: הייתי שמחה מאד אם,למשל, הבנקים למשכנתאות היו מבינים שגם אנחנו "כוח" והיו מתחילים להתחרות על לבנו, ולצאת בתכניות מיוחדות בשבילנו. או אם תכניות טלויזיה היו מכלילות משפחות הומולסביות בין הפרסומות - כדי לקרוץ לי להוציא מאות שקלים על בוסטרים ברשת/חנות אחת, ולא ברשת/חנות אחרת... גם חנויות לבגדי ילדים שהיו יוצאות בפרסומת לילדים עם שתי אמהות... היו מרויחות עלינו ועל שלושת ילדנו לא מעט..
 
רגע אז מה שאת אומרת זה

שהפרסומות לא מפתות אותך בגלל המבנה המשפחתי? כי אז מה עם כל הגרושות החד הוריות ,מה לי ולפרסומות הללו? כלכלה ורודה זה לא על ילדים,כלכלה ורודה נולדה למלא נישה מאוד יוקרתית של הוצאות לואי ,אותן הוצאות שמשפחה רגילה לא מעלה בדעתה. ולמה? בגלל ההבדלים בכוח ההשתכרות של הגברים בריבוע. ולמה שתרצי להוציא יותר ? אני לא מכירה את האפשרויות של משכנתאות,אבל האם באמת יש בזה כל-כך הרבה כפי שמצויין לא פעם? ומה עם משכנתא ליחיד לא עדיף שניים שכאלה מאשר אחת משותפת?
 
"עדיף" זה יחסי...

עדיף מבחינה כלכלית.. הוא לא תמיד עדיף ערכית. אם הבנקים למשכנתאות (סתם דוגמא) , יחליטו לתת משכנתא (ואני יודעת שהזכאויות הן ממשלתיות), מיוחדת לזוגות הומולסביים - אני אעדיף לקחת כזו, על פני זו (שלקחתי) של יחידה. בגדים לילדים אני קונה בכל מני מקומות - בלי נאמנות מיוחדת, אלא על פי הבגד והמחיר... אבל אם רשת מסויימת תתיחס אלינו במיוחד - אני בוודאות אחוש נאמנות מסויימת והעדפה מסויימת לרכוש שם. כן. "כלכלה וורודה" בנוסח האמריקאי היא אכן כפי שציינת.. אבל אני בהחלט חושבת שאפשר ליצור כלכלה וורודה נוסח מקומי: כזו , שיוצרת התייחסות. כמו שרוב החברות הגדולות בארץ מפנות נתח ניכר מתקציב השיווק שלהן למיגזר הדתי (20% מהאוכלוסיה!), למה שלא יפנו גם אל הציבור ההומולסבי (10%?) הרי במגזר הדתי חלק ניכר מהאוכלוסיה בהחלט לא-אמידה... ניראות היא לא רק ניק של משתתפת כאן בפורום! ניראות היא גם הכרה חברתית!
 
../images/Emo45.gif

למרות שאצלנו חלקינו מובטלות ומחפשות עבודה בכל זאת אבל יש גם הרבה להומולסביים עניים כי לט כך המחקר אומר מכל השכבות בלי הבדל דת גזע ושכבה אקונומית יש 5 - 10 אחוז לא?
 

פרח7

New member
המממ... הרהור...

חושבת שבממוצע ההומולסבים הנמצאים מחוץ לארון (ושוב בממוצע, לא משליכה על הפרט) הם בעלי הכנסה ו/או השכלה מעל הממוצע.
 

אברקסס

New member
השכלה כן, הכנסה - לא

נראה לי מאוד בעייתי להכליל את משקי הבית הנשיים והגבריים - כי בדיוק שם הפערים הגדולים. במעגלים שאני מכירה יש הרבה לסביות שמרוויחות כמו נשים, כלומר מתחת לממוצע. בין אם משק הבית הוא יחיד או זוגי, עדיין חסר "המפרנס" המיתולוגי. וכשיש ילדים בתמונה ההוצאות גדלות והזמן הפנוי לעבודה קטן. זה לא מחייב מצוקה חומרית או אומללות, אבל זה מחייב סדרי עדיפויות אחרים. נראה לי חשוב להדגיש שהאיכות, היחוד והערך המוסף של המשפחות הלסביות הוא לא הסוציואקונומי.
 
סדרי-עדיפויות?

או אולי חינוך ל(העדר) אמביציות? אני חושבת שחשוב להעלות על סדר יומנו את המחשבות והדיון בנושא. שתי נשים המתכננות משפחה, הופכות לא-פעם לזוג חד-הוריות הנשענות על הביטוח הלאומי/הנחות/תמיכה ממשלתית... עצמאות ובגרות נמדדת (בעיניי) גם ביכולת לממן את החלטותינו בעצמנו, הנמדדת (גם) בעצמאות כלכלית.
 
רגע,רגע

בעולם ההטרו הבנוי מגבר מפרנס ואשה משלימת הכנסה(לרוב) המשפחות הנ"ל נסמכות על ההורים שלהם,כן,כן סבים וסבתות שנותנים פה ושם או באופן קבוע בכל מיני דרכים,מאוכל ,לבוש תשלום חוגים וכיסוי אובר דרפט וחובות. כן רק עכשיו לאחרונה גיליתי את הסוד הזה,סוד שרוב האנשים שומרים רק שלאט ,לאט מגלים את האמת. אז לא ביטוח לאומי ולא מדינה ,עדיין כדי לשרוד חלק ניכר ממשיך להיות תלותי וממש לא בהנאה גדולה. ועל נשים לבד בכלל חבל לדבר .
 
מעניין

בדיוק היה לי דיבור על זה עם ההורים שלי ששאלו למה אחי חושב שמגיע לו עזרה כלכלית ההורים שלי הם מסוג הנותנים בתקצביות כלומר מתנות ועזרה קבועה מראש כמו עזרה בדירה ובמכונית הראשונה. ואח שלי רוצה יותר. אבא שלי אמר שהוא לא העלה על דעתו לבקש מאמא שלו למרות שכבר היה לה והוא עבד ולמד ואמא שלי בהתחלה לא עבדה ועד היום היא במשכורת משנית. וההורים שלי כן חשבו בהתחלה שצריך לעזור לי יותר כי לא התחתנתי (מה שהיה מצחיק כי אני האחות שמרוויחה הכי הרבה במשפחה). בקיצור יש לי הרבה מחשבות מבולבלות בנושא.
 

odedee

New member
מזדהה עם אבא שלך...

גם אני מעולם לא חשבתי לבקש מהורי. גם כשרק התחלתי לקבל משכורת (שהיתה לא גבוהה בכלל) והיה לי לא קל. תמיד חייתי בהתאם למה שהרווחתי, בהתאם למה שיכולתי להרשות לעצמי. אני לא רואה בחשבון הבנק של ההורים שלי שלוחה של החשבון שלי... מצד שני, אני חושב שמי שנקלע לקשיים ולא מצליח להסתדר בעצמו, יכול (לא חייב...) לבקש עזרה מההורים. אבל לא בקטע של "מגיע לי".
 
נכון... המצב חרא!

בכל זוגיות שיש בה איזשהו רצון להשקיע גם בילדים - אחת/ד מבנות/י הזוג תמיד יעבוד פחות. מי שהוריה יכולים לתמוך בה, הרי היא ברת-מזל ללא ספק... ועדיין - תמיד זו האחריות שלנו, לקיים את המבנה המשפחתי שבחרנו לעצמנו.
 
נכון ולא נכון

כי עדיין המשכורות במשק הן יותר לגברים פחות לנשים עדיין מקבלים פחות נשים לעבודה אחרי לידה ואני לדוגמה פוטרתי מעבודה שאין לי ספק שלא הייתי מפוטרת אם לא הייתי יולדת נכנסתי לעבודה חדשה במשכורת של שני שליש מהקודמת רק כי אני במצב שלא יקבלו אותי לכל עבודה. בגלל שעות העבודה לאשתי מאוד קשה למצוא עבודה. וכל הזמן דואגים לקדם אותי מקצועית ללא העלאה במשכורת. ואי אפשר להתעלם מזה שהמשק הוא שובניסטי ונשים קריריסטיות בעמדות מפתח הן נשים שמשחקות בעולם של גברים ולא נשים מנהלות כמו שנשים מנהלות. ואת מדברת על אחריות נכון צריך לקחת אחריות אבל לא תמיד זה ניתן ולא תמיד אם מצליחים זה רק בגלל שאת טובה (גם בגלל) אבל גם בגלל מזל.
 
בטח נכון...

אכן, למרבה הצער, הפמיניזם עדיין לא יכול לפשוט את המדים ולהתרווח בנחת מול האח... יש עוד הרבה על מה להאבק. אבל - חלק מזה עדיין בשליטתנו: ראי את התפלגות מין/מקצוע בלימודים הגבוהים, ותמצאי שנשים פונות ללימודים שמראש אינם מבטיחים מקצוע מכניס - הרבה יותר מגברים. הרבה יותר נשים מדברות על "מה מעניין אותי ללמוד" , מול גברים שמדברים על "מה כדאי ללמוד". קצת מזל תמיד כדאי לשמור בכיס הצדדי, אבל לבחור בתחום מקצועי נכון, ולהיות טובה בו - והשגיות לשמה - אלו דברים שבלעדיהם כמעט בלתי אפשרי להצליח.
 
דווקה אשאא ב

בחרה לפי מה שכדאי ועד היום היא קשה לה כי היא לא במקצוע הנכון מבחינתה היאטובה היא מקצואית אבל לא נהנית ואני חושבת שפמיניזם הוא לא להיות כמו גברים אלה להיות כמו נשים. כלומר לבחור גם מה שמעניין וגם מה שכדאי תוך כדי משא ומתן ופשרות. ואל תשכחי שאין כמו חדוות היצירה שהיא יכולה לתרום המון להשגיות
 
למעלה