לסיקסטיז, כמובן.
סתם, לא, הייתי מתחילה בפורטיז שאחרי המלחמה, אני חושבת. סתם כדי להרגיש קצת אילזה (מקזבלנקה, כמובן) ואז, אממ, לפיפטיז - לרקוד סווינג וטוויסט וכאלה, ולחזות בקולנוע האמריקאי בתפארתו. וג'אז, כמובן. ואמנות מודרנית!! פופ ארט!! אה, שלמות. ואז לסיקסטיז, כי נו, באמת. אני זוכרת שפעם נסעתי עם אח שלי באוטו, והקשבנו לנו לפסקול של פורסט גאמפ, והוא פשוט הסתובב ואמר לי: "מה את עושה פה בכלל? תחזרי לסיקסטיז כבר!" (אז נכון, יכול להיות שהוא פשוט לא אוהב אותי, אבל שימו לב לאן הוא שלח אותי!) זה פשוט העשור שלי. בארה"ב. אפילו שאני לא אוהבת את ארה"ב. סן-פרנסיסקו, ליתר דיוק. ואז ללונדון לסבנטיז - פרוג ולא רק. סתם, יהיה מגניב. בכלל, לונדון וכאלה. וגם גיחות לארץ, כי גם כאן היה מגניב בסבנטיז, אם ידעתם להקשיב למוזיקה הנכונה. יוני רכטר, שלמה גרוניך, כוורת, גזוז, שבלול... היה טוב. אממ, זהו, על האיטיז אני מדלגת לגמרי ולניינטיז כבר הייתי, בערך. השאר לא ממש מעניין אותי, לא יודעת. מגניב ללמוד על זה, אבל לא באמת הייתי רוצה לחזור לתקופה הזאת.