דיון: שינוי - כן או לא

[Michalush MI]

../images/Emo216.gifאוי, אני לא טובה בנושאים כאלה..חח

כי תמיד יש לי תשובה אחת. שחוזרת על עצמה מסחור=חשיפת יתר

. סתם נו, מה אני יכולה להגיד?, אני שומעת בעקביות את MCR המון זמן. ולא את ביפי, או לוסטפרופטס, או FOB. MCR זאת אחלה דוגמה ללהקה ששינתה את הסגנון שלה. מ"בולטס" שהוא אלבום מוזר, לא רגיל, שאחרי חרישה מאסיבית מגלים כמה הוא טוב באמת. ואז כולם היו בשוק. מה לעזאזל קרה להם בTBP?!. אה, כן, הם לא יכולים להתקע עם אותו סגנון. וזה לא שTC הוא רע, להיפך, הוא פשוט מעולה

. TBP שונה, ואני לא חושבת שזה בגלל לחצים מההפקה או מ"וורנר". פתאום שמנו לב שבTBP יש פזמון!, זה כבר לא פאנק-רוק אגרסיבי ומהיר

הם פשוט שאבו את כל האלבום שלהם, ההשראה הכוונה, מלהקות אחרות ושונות(פינק פלויד, קויין..) שהם הושראו מהם בTC(איירון מיידן..ועוד כאלה ששחכתי

). אני חושבת שTBP הוא מעולה ברמות-על ושם באמת התאהבתי בMCR. ולא אכפת לי ממסחור.(כל עוד הם לא יפרסמו לי קולה או משהו

) אבל היי, אני נראית לי יחידה מרבים שמכחישים כל קשר לTBP

. טוב, לגבי לוסטפרופטס. שמעתי את החדש ואת הקודם. אני אגיד שאת החדש שמעתי קודם. ונורא אהבתי. אפילו את אחי. המיוזר מיכרתי אליהם

. הוא אלבום ש-ו-נ-ה בעליל מהקודם וזה נורא מוזר לי. הבנתי שזה לחצים מההפקה?, אהה, טוב. אבל האלבום הזה קליט בצורה מטורפת. כשאת הקודם לא אהבתי בכלל

. FOB. אוי אני לא מתה עליהם. רק הסינגלים טובים באמת, לפי דעתי(מיכל בורחת

). ותכלס. כל המעריצים האלה שנפגעים מהשינוי של הלהקה האהובה עליהם. נסו להבין את הלהקה ואת השיקולים. אם אתם מעריצים אמיתיים..

 

[Rose131]

הממ.. הדעה החופרת שלי.

[אוקי, כדי למנוע התנפלויות, כל מה שאני כותבת זאת דעתי. so sue me. דבר ראשון, אחד הדברים שאני באמת לא מסוגלת לסבול זה שגרה וחוסר שינוי. אני ממש לא מבינה אנשים שיכולים לעשות את אותו הדבר במשך כמה שנים [מבחינת לקום בבוקר-לשתות קפה-לנסוע לעבודה-לקבל צעקות מהבוס-לחזור הביתה-ללכת לישון-לקום בבוקר וכו' וכו'.] אז כמו שזה בחיים, אני מניחה שכך זה גם במוזיקה. אולי בסופו של דבר לאמן נמאס להפיק את אותה מוזיקה מול אותו בסיס מעריצים באותם המקומות. באיזהשהו שלב אולי הוא ירצה גם כן שינוי. אבל לגבי MCR. כן, הם השתנו. אבל גם האלבום הראשון שונה מאוד מהאלבום השני, וכל שיר שונה מהשיר השני. אם יש להקה שאוהבת שינויים, אני חושבת שזה הם. אז כמו שהם השתנו בין האלבום הראשון לשני הם רצו מהשני לשלישי. כשבהתחלה שמעתי את WTTBP מאוד מאוד אהבתי אותו. בעצם, כששמעתי את כל האלבום בהתחלה אהבתי את כל השירים חוץ מכמה בודדים[the sharpest lives, this is how I dissapear וFLW עם נטייה קלה להעביר כשיש את Disanchanted. או איך שלא מאייתים את זה.] בכל מקרה ,הנקודה שלי היא שאהבתי, ואני עדיין אוהבת את האלבום החדש. כולל IDLY וכולל WTTBP. הסיבה שאני פחות אוהבת אותו מהקודמים היא שבשני לא היה שיר אחד שלא אהבתי, ובראשון יש רק שיר אחד שפחות חיבבתי, אבל עדיין אהבתי, ושאר השירים בכל זאת מפצים על זה בגדול. לגבי המסחור? כן, MCR התמסחרו אבל לי זה לא ממש משנה כי הם ממשיכים לעשות מוזיקה טובה. זה לא שהכרתי אותם מהאלבום הראשון, הכרתי אותם רק מהלנה שזה כבר היה ההתחלה של ההכרה הבינלאומית שלהם שלדעתי איתה בא המסחור. מה שכן מעצבן אותי זה כל הקטע של ג'רארד. דבר ראשון, השיער. אם יש משהו אחד שאני מסתכלת עליו אצל אנשים, זה שיער. ולעשות כזה שינוי מכוער רק בשביל האלבום נראה לי מגוחך. עכשיו כל הקטע שהוא ממש נכנס לקטע של החולה סרטן נראה לי מעצבן מבחינה שהוא לוקח נושא שהוא מאוד מאוד רגשי אצל אולי חצי מהאנשים בעולם ובעצם די ממסחר אותו לדעתי, לא? מילא, שיכתבו על זה את האלבום שלהם. זה ברור ומובן כי זה בטח גם נושא קרוב אצליהם. אבל עד כדי להגיע לבמה במיטת חולה? לא במקום בכלל לדעתי. בכל מקרה, לדעתי להקות שמשנות את הסגנון שלהם זה טוב, אבל במידה. אני חושבת שאנשים כעסו על MCR בגלל השינוי הדרסטי רק שהם שכחו שהשינוי היה גם מהראשון לשני. אבל, אם וכשלהקות עושות את השינוי שלהם די להיפתח לקהל רחב יותר[ולדעתי זה לגמרי מובן. לא מקימים להקה כדי להופיע במרתפים, מקימים להקה כדי להעביר את המוזיקה שלך לכמה שיותר אנשים], לדעתי הן לא צריכות לשים ז*ן על המפיק שלהם או מי שזה לא יהיה שלוחץ עליהם לעשות את זה. אולי יש להקות שבדיוק מהסיבה שמעריצים יכעסו מפחדות לעשות את השינוי הזה, והן צריכות לעשות את זה כשהן יהיו מוכנות בעצמן, אם הן יהיו מוכנות בעצמן. כשמישהו לוחץ עליך לעשות משהו, אני לא חושבת שהתוצאה יוצאת כמו שהיא הייתה יכולה לצאת אם היית עושה את זה בעצמך.

 

[Michalush MI]

../images/Emo216.gif../images/Emo45.gifנועה../images/Emo99.gif

 

[sha na na revol]

../images/Emo45.gif צודקת.

 

[GD ROCKS]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[SainTonix]

אני מכיר את העניין מקרוב בעיקר בגלל GC

שפשוט כל אלבום שונה לגמרי מהאלבום הקודם שלו - הראשון שהיה רוק קליל, פאנק צעיר כזה והשני שהפך להיות פאנק פופ עצבני ואנרגטי הם היחידים שעוד איכשהו "דומים". השלישי שהיה שינוי עצום גרם להם להצליח בחו"ל ולא כל כך בארה"ב כמו האלבום הקודם. באוסטרליה למשל הם כבר פרצו לטופ של המצעדים עם האלבום הזה וממשיכים עם האלבום הרביעי. עד כמה שקרוניקלס (ה3) היה אפל, עם מסרים, אלבום ממש כבד מבחינת ליריקס ועומק , האלבום הרביעי Good Morning Revival הוא לגמריי ההפך הגמור, האלבום הכי שמח ומשמח ששמעתי, שם הקטע היה לעודד את כולם ולגרום לאנשים להרגיש טוב עם עצמם, והם הצליחו. אז בקיצור, כל אלבום והייחודיות שלו, כל אלבום מותאם למעריצים שונים, לתקופות שונות, וככה להקה מקבלת קהל מעריצים מגוון - חלק אוהב אלבומים מסויימים ולא סובל שירים מסויימים, זה קורה בהרבה להקות. אני מכיר גם חלק ממעריצי אוונסנס שממש התאכזבו מהאלבום האחרון, ואני לעומת זה אהבתי את שלושת האלבומים שלהם. שינויים כאלה מראים בעיניי כמה הלהקה מתבגרת, הולכת לכיוונים חדשים, מתנסה קצת, ולפחות ממה שאני יודע על GC - עושהים(והיום אני בטוח בזה) את מה שהם אוהבים, מנגנים את הסגנון שהם אוהבים לשמוע . ולדעתי זה מאוד חשוב שלהקה מסתדרת וסגורה על מה שהם עושים, כי פשוט אפשר לשמוע את זה. זה קשה להסביר חח

 

[Rose131]

הראשון של GC הכי יפה../images/Emo99.gif

כשהם היו כאלה ילדים קטנים וחמודים כזה נו.

 

[ScreamingForSomethin]

חשבתי על זה הרבה בזמן האחרון..../images/Emo223.gif

אין לי כוח לחפירה ענקית כרגע.. המסקנה העיקרית שלי היא שאין מה לעשות הסגנון של להקות חייב להשתנות עם הזמן, הם מתבגרים, משתנים ואם כל הדיסקים יהיו אותו דבר זה יהיה משעמם רוב הלהקות שאני אוהבת ממזמן לא אהבתי את השינוי שהם עשו.. למשל אוונסנס, הסגנון הישן שלהם הוא פשוט כל כך ייחודי ומקסים וחבל שלא נזכה לשמוע עוד שירים כאלה. אבל מצד שני הסגנון החדש שלהם לא כזה גרוע.. אני אוהבת את השירים החדשים אבל זה לא משתווה לישנים אצל לינקין פארק לעומת זאת אהבתי את הדיסק החדש למרות שהוא שונה עכשיו אני קוראת קצת את התגובות.. והסגנון של ביפי קלירו באמת השתנה.. היה להם סגנון אינדי שכזה ואני זוכרת כשיצא סמי מנטל ממש התלהבתי כי ראיתי שהם הלכו לכיוון קצת יותר הארדקור ממה שהם היו, ועכשיו כשאני סוף סוף שומעת את הדיסק החדש אני חושבת שזה אולי הדיסק הכי טוב שלהם.. הם עדיין לא התמסחרו אבל יש באלבום הזה משהו שיותר קל להתחבר אליו וזאת כנראה הסיבה שהם התחילו להתפרסם כל כך מאז שהוא יצא הקילרס בכלל השתנו.. כשאני רואה קליפים שלהם כמו מר.ברייטסייד ואני נזכרת כמה אהבתי אותם ואז יש את הקליפ החדש המוזר שלהם זה מבאס לראות מה נהיה מהם גוד שארלוט בכלל התדרדרו לפי דעתי.. להקות בדרך כלל מתחילות עם הזמן להשקיע יותר בהופעות, הם נהיים טובים יותר.. אצלהם זה נראה כאילו קורה ההפך. ואני ממש לא אוהבת את הסגנון של הדיסק החדש שלהם, הם כל הזמן מנסים להראות תדמית קשוחה יותר מהפאנק-פופ שהם היו, ולפני יותר משנה בילי אמר שהם רוצים לשתף פעולה עם MCR ושהשירים שלהם יהיו קצת יותר "כבדים".. זה אמנם לא קרה אבל השיר שלהם עם אוונג' סוונפולד מעולה לפי דעתי.. חבל ששאר האלבום כל כך שונה דוגמה אחרונה שאני חייבת על התמסחרות זה אבריל לאבין - כן אני לא סובלת אותה אבל היו לה כמה שירים טובים פעם כשהייתה לה טיפת תמימות.. ועכשיו עם כל תדמית הרוקרית הקשוחה שלה היא הוציאה את אחד שירי הפופ הכי זוועתיים שראיתי בחיים שלי.. דבר אחד יאמר לזכותה [על סמך שני שירים שראיתי מההופעה שלה שהייתה בMTV] היא פחות או יותר למדה לשיר ועל MCR וFOB אני בכלל לא רוצה לדבר.. פו"ב לקחו סגנון שהם מתחברים אליו יותר אבל ערבבו את זה עם פופ ויחד עם כל ההתמסחרות שהייתה להם.. ואני מקווה שבדיסק הבא הם יחזרו לעצמם.. זה מצחיק לחשוב שדווקא את המושג אינדי למדתי דרך פו"ב [כן לפני כמה שנים טובות הם באמת היו משהו כזה] את MCR אני עדיין אוהבת למרות הכול... ואני עדיין לא מסוגלת להחליט איזה דיסק שלהם הוא הכי טוב ויש לי עוד הרבה מה להגיד עליהם אבל עזבו אותי רק חזרתי מאילת אני עייפה... לסיכום, שינוי, כשזה בא מהלהקה עצמה ולא כמו שאמרתם פה מהלחץ של חברות התקליטים/התמסחריות/נסיון להיות מפורסמים וכו' יכול להיות טוב לפעמים.. אבל כמו שאני רואה המעריצים הוותיקים של להקות תמיד יגידו שהדיסקים הישנים טובים יותר ויהיה קשה להם להודות שהדיסקים החדשים לפעמים גם טובים [למרות שאני מסכימה שהדיסק הראשון של להקה הוא תמיד הכי מיוחד]

 

[GaIi4697]

"אין לי כוח לחפירה ענקית כרגע"XDDDD

 

[ScreamingForSomethin]

ואללה יצא ארוך בסוף..../images/Emo223.gif

טוב זה היה פתוח מלא זמן וכל פעם כתבתי קצת.. ותפוז כמעט לא שלח לי את זה

 

[Rose131]

../images/Emo45.gif../images/Emo6.gif

 

[elknetld2kil]

Double Edged Sword - הסיפור של אבריל לאבין

כשהדיסק הרשאון שלה יצא, היה טרנד של סינגר-סונגרייטר שהגיע גם לישראל (מישל בראנץ', ונסה קארלטון) וקצת אחרי זה בא הטרנד של הפופ-פאנק (סאם 41 וגוד שרלוט בתקופה שאפשר היה לשים את המילה "פאנק" ליד השם שלהם). חברת תקליטים ישבה בחדר הישיבות שלהם וחשבה מה לעשות עם הילדה שהוחתמה הרגע מקנדה: -"לפי דעתי צריך לעשות אותה פאנקיסטית, בדיוק כמו כל הצעירים עם המוהיקן שרואים היום בTRL". -"השתגעת??? היום מה שהולך זה כל הנערות הרגישות עם הגיטרות והפסנתר!". -"שניכם טועים! היום מה שהולך זה כל הקטע של המרדנות. נגד בנים, נגד ההורים ובכלל לשים ז*ן על כל העולם". תחברו את 3 אלה, ויצא לכם אבריל לאבין של 2002. בדיסק הבא הטרנדים הללו כבר נשכחו והגיע הזמן "לעצב" את ה"דמות" שלה מחדש. הפעם הלכו על גישה יותר רוקיסטית, אבל פחות עצבנית וקצת יותר רגישה. פתאום היא כבר לא שונאת בנים ופתאום היא כבר לא כועסת על כל העולם. בשביל לעשות את זה, הצמידו לה שורה של גאונים (ואני מתכוון לגאונים, במלוא מובן המילה), שתפקידם לכפות על הכתיבה החלשה שלה (זאת במקרים שהיא באמת כותבת). ביניהם היו בוטץ' ווקר (הבן אדם הכי גאון שאתם לא מכירים. תבדקו בויוקיפדיה איזה דיסקים הוא הפיק...), ריין מאידה (הסולן של Our Lady Peace), ואפילו את בן מודי (הגיטריסט לשעבר של אוונסנס). הדיסק לא הצליח במיוחד, לא כמו הראשון, בכל מקרה. "מה נעשה, הכל מתפרק!", קרא בפאניקה איש של הלייבל בישיבה. -"אל תדאג, בדיסק הבא היא בחיים לא תיכשל. הפעם היא תהיה ברבית פופ טיפוסית, והפעם לא רק נשים יאהבו אותה. הפעם נכריח גם את הגברים לשים לב אליה!". ואכן, הסינגל "Girlfriend" נשמע כמו בי-סייד מדיסק של בריטני ספירס, ובקליפ היא משחקת אותה ברבית פופ, או במילים של גבר ישראלי מצוי (ושל השרוט) - "כוסית". את אותו המסלול עשו גם גוד שרלוט, שהפכו מלהקת פאנק-פופ (שממש אהבתי, אני מודה), ללהקת מועדונים עם פוזה של להקה גותית (מבחינתי, אין דבר יותר גרוע מלהקה עם פוזה של רוק שמנגנת מוזיקת פופ ודאנס. זה פשוט מגעיל אותי, וזה דו-פרצופיות לשמה). בניגוד לאבריל, המקרה של GC מצער אותי כי אני ממש אהבתי אותם (בדיסק הראשון והשני שלהם, לפחות) ואפילו יש שיר בדיסק הראשון שהוא אחד מ10 שירי הפאנק האהובים עליי (Festival Song). וזה קרה לעוד המון אמנים ולהקות השנה (FFAF, שמגדירים את השינוי כ"התבגרות", פינגר11 שהפכו מלהקת הארד-רוק אהובה לחיכוי מבייש של פרנץ פרדיננד ועל הובאסטאנק לא כדאי אפילו לפתוח את הפה...). והדבר הכי גרוע בכל הסיפור הזה הוא שחברות התקליטים, כמה שהם משנות את הסאונד ומכתיבות לאמנים מה לעשות, הן לא האשמות. האשמים הם האנשים. האנשים והשירים שהם מורידים ברשת. אם תהיו ברחוב מרוששים, תאמינו לי שהייתם מסכימים גם לאסוף זבל בשביל 8 ש"ח לשעה בשביל להמשיך לשרוד, וככה בדיוק החברות מתנהגות. הם הפסידו כל כך הרבה כסף והם עושים הכל כדי להישאר בחיים, גם אם זה אומר שהם צריכים לשנות את הסאונד של הלהקות שעובדות בשבילם, רק כדי שימכרו יותר תקליטים. מצב כזה נקרא, גבירותי ורבותי, "חרב דו להבית", או באנגלית - Double Edged Sword: אם נמשיך להוריד אז רק נרושש את החברות שיעשו הכל כדי למכור עוד תקליטים. אם נחליט שאנחנו רוצים לשמור על המוזיקה שלנו כמו שהיא, ושאף אחד לא ינסה להתעסק איתה, אנחנו חייבים לקנות דיסקים מקוריים, ואז אנחנו מתרוששים... וואו, תכננתי לכתוב כולה איזה 5-6 שורות, אבל ב2 וחצי בלילה המוח פשוט טס...

 

[sha na na revol]

אתה פאנקינג כתבת סיפור. ../images/Emo12.gif

 

[elknetld2kil]

כמו שאמרתי...

בלילה המוח שלי פשוט טס. כתבתי את כל זה ב5 דקות, פשוט נונ-סטופ על המקלדת.

 

[ScreamingForSomethin]

בקשר לפיונרל..../images/Emo223.gif

קראתי איזה ראיון איתם [טוב די בריפרוף אז אני מקווה שאני לא טועה.. אני חייבת להפסיק לעשות את זה] והם רצו לצאת מתדמית הסקרימו שנדבקה להם.. וזה באמת נורא מצער... קודם הורידו את הצרחות בסוף הקליפ של רוסס פור דה דד שזה החלק הכי יפה בשיר ואז הם הוציאו אלבום כזה.. ובקשר לאבריל אז ראיתי שטרוויס מבלינק תופף לה בדיסק אחד [אני חושבת החדש].. ומה קרה להובסטאנק? הם אף פעם לא היו סגורים כל כך על הסגנון שלהם יש להם שירים מטורפים כמו out of control לעומת שירים כמו דיספיר.. ולא יצא לי לשמוע את הדיסק האחרון שלהם חוץ מהסינגל שיצא ממזמן

 

[SainTonix]

לגבי GC...

סבבה זאת הדיעה שלך והכל, אבל סתם לידע כללי - איך בדיוק הפוזה שלהם בקרוניקלס שהייתה הרבההה יותר גוטית מבאלבומים הקודמים קשורה ל"להקת מועדונית" שמנגנת מוזיקת "פופ ודאנס". באותה תקופה השירים שלהם היו ממש כבדים מבחינת מוזיקה ומבחינת ליריקס. הרבה יותר משני האלבומים הקודמים שלהם. עכשיו לעומת זאת, כל הפוזה של ה"פריקים" ירדה יחסית, והם באמת עושים את מה שהם אוהבים ומה שהם שומעים מוזיקת רוק/פופ אלקטרוני, והם לא מתביישים בזה בכלל. אני לא חושב שזו דו פרצופיות, כי זה כל הקטע של גוד שארלוט, שכל אלבום מפתיע מחדש (אם זה לטובה או לרעה), הם לא ממחזרים חומר ומתחדשים ומפתיעים כל פעם (ומי היה מאמין שKYHOMG יהיה שיר של גוד שארלוט? אפילו בילי הגיטריסט שלהם אמר שהוא בעצמו מופתע שבעצם רוב השיר הוא על הקלידים ולא על הגיטרה). האמת שזה דיי הגיוני שלא הרבה יאהבו את כל החומר של הלהקה, יש כאלה שאוהבים רק את החדש, יש כאלה שרק את הישן, ויש כאלה שאת שניהם. זה כמו 3 סגנונות שונים של מוזיקה, הרבה מאוד לא אוהבים את השינויים האלה, אבל אלה GC בשבילי, אני לא יכול לחכות לאלבום הבא ולראות מה הם כבר הולכים לעשות.

 

[SainTonix]

ועוד משהו לגבי החברות תקליטים

כשהם יעשו בשכל ויורידו את המחירים המוגזמים של הדיסקים - אני אחשוב על לקנות עוד דיסקים מקוריים שאני אוהב. עכשיו המון להקות כבר לא צריכים את החברות תקליטים כדי לקבל הכרה, כמובן שזה עוזר, אבל המון להקות מתפרסמות בעיקר בזכות המייספייס והאינטרנט בכלל, זה מה שהולך היום. מוזיקה דיגיטלית בכלל מתחילה לצבור תאוצה, אפילו בלייב ארט' עודדו את זה כי זה חוסך את כל תהליך הייצור של הדיסקים. שיתחילו לחשוב בהיגיון.

 

[Ellabll]

להקה חייבת להתפתח עם השנים

אחרת היא נעשת בנאלית ומשעממת. השאלה היא מתי השינוי מגיע ואיך הוא יוצא. יש להקות שלא ממש אהתבי להן שהן הגיעו, דוגמא הצ'ילי פפרז, שהאלבומים הראשונים שלהם משנות ה80 פשוט גאוניים, גם הלהיטים מ90 ו...אבל החארון ממש אכזב אותי, הם פשוט מכונה לייצור סאונד טראקס לעורצי מוזיקה. או עוד "אגדה" שאהבתי דווקא שינוי שחל בה הם הביטלז, ההתחלה ותקופת הסמים שאני יותר אהבת. או רדיוהד שהשתנו לגמריי עם השנים וברחו מהמקורות שלהם והלך להם יותר טוב מאשר היו נשארים בהם. או הקיור, שכל אלבום שלהם נשמע פשוט אחרת, ולהחזיק כמעט 30 שנה ולהוציא אלבומים מקוריים ויחודיים ומרעננים בכל פעם מבלי לאכזב. ויש להקות שפשוט צריכות היו להתפרק ברגע שהן איבדו כיוון, לדוגמא הוולוט אנדרגראונד. או הסטוג'ז, או סוויד כמו שעשו. יש מקרים שבהם פשוט גמרת את הסוס. אני לא חושבת שזה משנה איפה נוסדת ומה המקורות שלך ואפילו אם עברת מאלבום שוגייז-פוסטפאנק לדיסקו-פ'אנק זה לא חשוב כמו אם הנשמה עדיין שם או אם האלבום טוב או לא. הכל זה טעם אישי, ותלוי עד כמה הטעם שלך מפותח בשביל לעכל סגנונות שונים. יש להקות מעולות שיש להם אלבומים שאני יכולה לשיון לצידם, כמו מודאסט מאוס, שהם באמת מעולים, ואני אוהבת אותם, אבל לא מסוגלת לשמוע אלבום רצוף, שלא נדבר על 2 אחד אחרי השני, לא מקורי ומשעמם. בסך הכל נדידה בין סגנונות והתפתחות זה אחד הדברים הכי בריאים שלהקה יכולה לעשות, ולהקות ששורדות עם הזמן הן אלו שעשו את זה חכם או התפרקו בסי או קצת אחרי ונוצרו אגדה.

 

[orw93]

כמו שכבר אמרו-זה בעיקר עניין של התבגרות../images/Emo205.gif

בנאדם שכתב שיר לפני 10 שנים לא יכתוב שיר דומה עכשיו. חלים באנשים שינויים שמשפעים עליהם, בעיקר מבחינה נפשית, מה שמשפיע על השירים. זאת אומרת, רוב השירים כתובים על נושאים מסוימים, לאו דווקא אישיים, וזה דברים שמשתנים עם השנים. אז עם לפני כמה שנים מצאתי אהבה וכתבתי על זה שיר הוא יצא בצורה מסוימת על פי ההרגשה, ואם עכשיו נפרדתי ממנה וכתבתי גם על זה שיר הוא גם יצא אחרת כי המצב שונה, אני השתנתי. יש גם את העניין של הלחץ מלמעלה, אבל אני חושבת שבסה"כ אם לאומן ממש חשוב ליצור חומר משלו לא לפי מיינסטרים, הוא יכול להלחם על זה עוד לפני שהוא חותם על חוזה [אם הוא מספיק חכם כדי לקרוא אותו

]

 

[sha na na revol]

דווקא בקשר לשירי אהבה, אני לא בטוח.

תדעי לך שאני לא משרשר את זה לך באופן אישי... אבל רציתי להגיד שיש אמנים שמכניסים לכל תקליט שלהם שירי אהבה\פרידה, בלי שום קשר לסטטוס שלהם, כי זה נושא שחוק וזה למשל פוגע בקשר שלי לאהוב את אותו אמן... וזה קשור, כי נגיד היית מצפה מבן-אדם נשוי עם ילדים לא לכתוב שירים על נטישה וכו'.