דיון: שינוי - כן או לא

[sha na na revol]

וכמובן שאני מדבר על תקליטי פופ מעצבנים,

ולא על אלבומים עם מסר אומנותי בהם לכל מילה יכולה להיות משמעות אחרת...

 

[t a o t a o]

אוקיי,

כבר עמדתי להגיב על אלבומים מסויימים של להקה מסויימת עם חברים (נשואים+ילדים) מסויימים שכותבים די הרבה על נטישה.. זה מצחיק שעדיין מכאיב לי לשמוע חלק מהשירים האלה? זה לא הגיע להם.

 

[sha na na revol]

*מהנהן* ולא זה לא מצחיק, ולא זה לא הגיע.

 

[Change of Seasons]

אני מסכימה עם יותר מדי אנשים פה../images/Emo71.gif

ואין לי כח להגיב לכל אחד

 

[M a a y a n K]

../images/Emo132.gif

קראתי חלק מהתגובות ואני מסכימה עם רובן. להקות משתנות מהרבה סיבות ואני חושבת שזה טוב כי אחרת זה משעמם ואז כל השירים נשמעים אותו הדבר ואז זה כבר לא כיף לשמוע...אני חושבת שלשנות קצת הסגנון יכול להיות מרענן בשביל הלהקה ובשביל המעריצים. בקשר לגבולות של הרוק, לדעתי אם להקה כמו הצ'ילי פפרס מוציאה שיר כמו Hump da bump שהוא לא רוק לחלוטין בעיני, היא עדיין תיחשב ללהקת רוק כי היא הרבה שנים בתחום הזה והיא תמיד תהיה מוכרת כלהקת רוק. ככה זה בשבילי בכל אופן, זה כמו עם גוון סטפאני, אני לא אוהבת את השירים שלה עכשיו, אבל משום מה אני אף פעם לא אחשוב עליה כזמרת היפ הופ או מוסיקה שחורה.

 

[noamjen]

מקרה מבחן - הסיפור של קייזר צ'יפס.

לקייזר צ'יפס (תחת השם פרווה) (ואין שום קשר לכשרות, בדקי היה חוזה הקלטות חתום, כמעט אלבום שלם מוקלט ואפילו כמה סינגלים כבר לפני עשור. בסופו של דבר, חברת התקליטים פשטה את הרגל ולהקת הגראנג' החליטה "לשנות כל מה שהם יכלו מלבד את עצמם." התוצאה הייתה אלבום בכורה (כקייזר צ'יפס, וד"א כ-ל מי שהיה בפרווה הוא גם בקייזר צ'יפס! וכל מי שבקייזר צ'יפס היה בפרווה, זה אותם אנשים בדיוק) שזכה בביקורות מהוללות, פרסים והזניק אותם לאחת הלהקות המצליחות ביותר ברחבי האימפריה ואף מחוצה לה. המרחק בן גראנג' ובריטפופ הוא דיי אסטרונומי (לדעתי לפחות), ובb-sides של האלבום הראשון עדיין אפשר לראות עקבות של הסגנון הישן. עברו הרבה מעריצים השירים האלה הם האהובים ביותר, אני לא סובלת אותם. אז להם זה עבד. לקילרס לעומת זאת, זה ממש לא והדיסק החדש שלהם הוא אחד הנקטלים ביותר שהיו אי פעם. אישית, אני לא אוהבת כלהקות עושות "שינוי." אם יש תהליך שאפשר לשמוע אותו אז לפעמים אני יכולה להתרגל, אבל אני חושבת שכולנו אוהבים להקות בזכות המוזיקה שלהם קודם כל, אז אם הם משנים את המוזיקה למשהו שאנחנו לא אוהבים - גם אם הם עושים את זה טוב מאוד, אנחנו עדיין לא נאהב את זה. מצד שני, יש גם את בעיית ההתקעות או במילים אחרות - מקרה אואזיס. אני מאוד אוהבת אותם, אבל רוב השירים שלהם נשמעים אותו דבר ככה שמלבד כמה יצירות באמת גאוניות, או כמה שירים שיצאו בתקופה כזאת שהן נכנסו להיסטוריה כמתחילות הבריטפופ, רוב השאר הוא סתם.

 

[גמבה חמודה מאד]

לא אהבתי את השינוי שחל בדפש מוד

אהבתי את הסאונד הניו וייב שלהם של שנות ה80, עם הסינטיזייזרים. אחרי האלבום וילוטר, נדמה לי, הם הפכו ללהקת רוק, ומממממממש לא אהבתי את השינוי הזה. אין לי אף אלבום מהתקופה הזו, משמ לא סבלתי את התקופה הזו שלהם. לא עולות לי להקות אחרות בראש, באופן כללי אני לא אוהבת שינויים בשום תחום. גם לא פה. לרוב.

 

[גמבה חמודה מאד]

אה, גם Suede השתנו אחרי האלבום השני שלהם

נדמה לי שברנרד באטלר עזב אז? והם הפכו ללהקת פופ מצ'עממת בהאלבום השלישי, filmstar או מה שקראו לו. לא אהבתי אותו, אי אפשר להשוות לראשונים המצויינים שלהם. אגב, היום קניתי 5 סינגלים שלהם בחנות בלאנס בי-ם, אז ככה נזכרתי בהם.