שגגה גדולה נפלה בחיקי
כל היוצא מתגובתי, איך שלא יקראוה, משמעו ביקורת שיפוטית כלפי הימנעות מאכילת בשר וכיו"ב. ואני לא כיוונתי אלא לביקורת כלפי צביעותם של אלו הנמנעים מלאוכלו (כמובן שבהכללה גסה). ולמרות כוונתי זו, מתגובתי לא ניתן היה להבין זאת בשם אופן, ומודה ועוזב ירוחם.
עמדתי כלפי אכילת בשר (ובכלל כלפי התנהגותו של האדם בעולם זה) אינה אלא השלמה עם המצוי האובייקטיבי, ולא עם הראוי הסובייקטיבי. עולם זה ומנהגו הרי הם נתונים לי, ואף אני נתון בהם, ואם נגזר עליי לחיות בעולם זה, כאחד מהנתונים הטבעיים בו, אשתדל ואנסה לפלס את דרכי בו על פי ערכיי. אין אני רואה בזולת, יהא חיה ועוף- יהא אדם, שום ערך כשלעצמם. ואם בערכיי יידונו הם לכליה, ידונו. ואם כלולים בערכיי "שמירה והגנה" עליהם יכונו.
קצפי יוצא על צביעותם של רבים מאוד האוחזים בדעה מוסרנית-זיאולוגית זו. אשר מצד אחד, יוצאת נפשם על געיית העגל, וגעיית הדל והטף לא תגיע לאוזנם. אשר מחד גיסא דם וסחי תכלית תיעוב יתעבום וידירו עצמם מאכילת בשר ומתשלום עליו המסבסדים "תעשייה" זו, ומאידך גיסא, יחיו את חייהם בפועל ולמעשה בעידוד תעשיית דם זו, בעקיפין ובמישרין, רק שלא באכילה ובמראה (אלא בדרכים אחרות ששום דם חלילה לא נצבע בהן). לעיתים צביעות זו מגיעה לקוטביות מורבידית (היטלר וצמחוניותו המעושה, וחמלתם של SS-Offiziere על חתלתולים למול הכבשנים), לעיתים, באינדפירנטיות פושעת.
אין זה כי אם אהבת עצמם הם אוהבים, והמנעות מכיעור אסתטי בחייהם היא אשר תנחם, וכל זאת תחת איצטלה על שמירת החי, והראוי ו"המוסרי" ודובי בם-בם. ואלו אשר מקדישים את חייהם לדבר זה בבחינת ערך - איני יודע איזה ערך זה אשר המציאו המה- סוג של 'פינליזם' (על שמו של הכומר פינלי אשר ראה בטבע תיאולוגיה). וזה מה שמביא אותי להתייחס בתמצות לעניין המקרא ו"האידיאל" הצמחוני המצוי בו מלכתחילה. נו, ברור לך שעמדתך זו היא המשך ישיר למחלוקתינו (אשר אנו עדיין מצויים בה ממש בימים אלו).
התורה, לדידי, הינה סופרא-נטורלית אשר חדרה לעולמנו כנתון ואשר דרכי ההתמודדות עימה היא בהכרת חובות המאמין כלפיה. אין בה שום מתן אינפורמציה מעבר לכך- לא אידאלית פיזית ולא אידיאלית מטא-פיזית (כולל תיאולוגית) לא כל שכן, צמחונית/אפלטונית. אינני יודע מה באו לומר לנו הפסוקים שהעלית (או כל פסוק אחר) מעבר למה שהם באים להורות להלכה ולמעשה - ולהלכה ולמעשה חובה עליי לשחוט, לזבוח, להקריב, להזות, ולאכול.
מה שכן אני יודע, הוא מה שחז"ל דנים בו ושם לא ראיתי, ועל אף שביקאותי אינה כשלך, אינני זוכר מעין הנהגה או נורמה תלמודית בדבר צמחונות כלשהי. אלא להיפך ואכמ"ל.
כל הארגומנט הזה גבי בן סורר ומורה ותרטימר בשרו - נפלא בעיניי מדוע העלית אותו. בזמנם הבשר הווה כחשיב כסמל לתאווה וחמדנות (אם מפאת יוקרו, אם מפאת מעמדו, זמינותו, וכו' וכו'), ובימינו, אפשר כי דגים חשיב טפי (אם מפאת יוקרם וכו') וכן כל כיוצא באלו. ודומה הדבר לאותו היגד כי אין שמחה אלא בבשר ויין אשר בשלו, נהגו חלק מעדות ישראל שלא לאכול בשר באבלות ולשתות יין. שכן בזמנם היין הווה חשיב, ובימינו, אין ספק ששיכר (ויסקי, קוניאק וכו') חשיב טפי. ומה שנוהגים באבלות לשתות עראק, ולא יין. דגי לוקוס ב-160 שקלים לק"ג ואילו כנפיים ב-12 שקלים לק"ג, לא - אין זה כי אם משום שאע"פ שבטל הטעם לא בטלה וכו'..
