בגלל זה בשלב מסוים נמאס לי מהסדרה האוס. כי זה בדיוק היה זה, גם לי כצופה. פתאום קלטתי שאנחנו צריכים לאהוב אותו כי הוא מתוסבך וזה כביכול הבסיס למשיכה אליו. וברגע שהבנתי את זה האוס עצמו נמאס עלי
אוקי יש לי חפירה על זה. תחגרו חגורות. וזה גם אולי משהו שרציתי להרחיב עליו בשירשור של דקסטר אבל לא היה לי כוח אז.
אז הקטע הוא שבסביבות שנות ה-2000 התחיל הקונספט של ה"אנטי גיבור". זה כשלעצמו היה אקט חתרני, כי עד אז רוב הטלוויזיה התמקדה באנשים טובים, ולפעמים הראתה מציאות הרבה יותר מתוקה וסכרינית מהחיים. ואני מבינה את החתרנות בזה. הבולטים בז'אנר הזה היו כמובן הסופרנוס, שובר שורות ומד מן, אבל לדעתי בהחלט האוס ודקסטר גם נכללים. יו לאורי אפילו אמר שכשהוא עשה את האודישן להאוס (ולסדרה לא הייתה עוד שם אז), הוא היה בטוח שהאוס הוא הדמות המשנית ו-ווילסון הוא הדמות הראשית כי הוא כזה חמוד וחיובי ולא מעצבן כמו האוס. תזכרו כמה מזמן זה היה ואיך בד"כ הציגו רופאים בטלוויזיה. לזמנו להציג רופא נרקסיסט ודיי משוגע כמו האוס באמת היה חתרני. ואני נשאבת לז'אנר, אלה שמכירים אותי יודעים ששובר שורות הייתה האהובה עלי (ואני עדיין קצת חושבת שהיא שונה מהאחרים ואני אסביר עוד מעט). כילדה ראיתי המון סיטקומים שהיו לי ממש מתוקים מדי והרגשתי שהם לא מייצגים את החיים האמיתיים- ולפתע המון סדרות שמציגים את הצדדים הפחות יפים של האנושות. זה היה מרענן מאוד. אבל תמיד כשצפיתי בסדרות האלה, התייחסתי לזה בתור סיפור. כן היו מקרים שהזדהתי עם הדמות הראשית של האנטי גיבור (ששימו לב הוא תמיד גבר, וכמעט תמיד לבן וסטרייט), אבל רוב הזמן הסתכלתי על זה כיצירה, יצירה שבה לכל דמות יש את התפקיד שלה, ופשוט במקום שהאס-הול יהיה בתפקיד המשני כמו שהיה עד אז בד"כ, הוא בתפקיד הראשי. תמיד ראיתי את הסדרות האלה מעט ממרחק. הבנתי שזה סיפור, הבנתי שזה בסדר והגיוני שהדמות תעניין אותי מאוד, אבל אני לא בהכרח צריכה להיות תמיד בעדה, להיפך. זה היה ברור לי שאני לא צריכה. וגם בפעמים שכן הייתי בעד הדמויות ידעתי להגיד שזה סיפור ואולי לא הייתי בכלל בעד מישהו כזה בחיים האמיתיים.
השוק הראשוני שלי שהבנתי שרוב האנשים לא מסתכלים ככה על הסדרות היה אחרי שסיימתי את הבינג' הראשון שלי של שובר שורות והלכתי לקרוא תגובות ברשת והייתי המומה מהשנאה לסקיילר. זה לא שאהבתי אותה במיוחד, אבל היה לי ברור מה התפקיד שלה בסיפור, ועוד יותר, שהיא נחוצה בסיפור, היא נחוצה כדי להראות את ההשלכות של מה וולט עושה, זה כאילו לא הבנתי איך אנשים הצליחו כ"כ להזדהות עם וולט עד כדי שהצדיקו כמעט כל דבר שעשה (והוא עשה דברים נוראיים), ולא לוקחים את המרחק המנטלי שאני לקחתי. אז קצת הבנתי שאנשים לא חווים סרטים וסדרות כמוני, לא רובם בכל אופן. ואחד הקטעים האירוניים והמצחיקים הם שוינס סיפר בראיונות איך הוא פחד שאנשים יתחילו לשנוא את וולט באיזה שלב ולא ירצו לראות את הסדרה. למעשה בעונה הראשונה הוא ניסה לעשות כל מיני דברים שיגרמו לקהל להזדהות עם וולט, כי הוא חשב שבטוח ההחלטה שלו להיכנס לעולם הפשע פשוט תרתיע אנשים, ספוילר לש"ש
זו גם הסיבה שכל הדמויות המשניות בעונה הראשונה מאוד שטוחות ומקבלות נפח יותר מאוחר, תפקידם העיקרי בעונה זו הוא לא להיות דמויות אלא "להקל" קצת את ההחלטה שוולט עושה. אישתו מוצגת כמעט נודניקית ומסרסת, האנק הוא האנטי המוחלט של וולט בעונה הראשונה, הוא הגבר המאצ'ו ל-לוזריות של וולט. בדיעבד לא היה צריך את כל אלה. אנשים הזדהו עם וולט עד סוף הסדרה אז בטח שבעונה הראשונה. ופתאום כשהבנתי שיש נטייה מוגזמת לסלחנות כלי האנטי גיבורים האלה, פתאום החלטתי לפקפק בז'אנר שדיי אהבתי. ובגלל שאז זה היה הכי באופנה, כולם עשו פתאום סדרות על אנטי גיבורים והיו מלא דמויות דושיות שאנשים פשוט אהבו לאהוב (דוגמא טובה זה מה שנהיה מקהל המעריצים של ריק ומורטי). ואז היוצרים לקחו צעד אחורה ואמרו רגע, אולי אנחנו תורמים פה למשהו קצת יותר בעייתי. הבדלתי את שובר שורות מהאחרים בגלל ששם באמת הרגשתי שהיה ניסיון חזק להראות את ההשלכות של המעשים שלהם, ובכך קצת להרגיע את האהבה העיוורת אליהם. ובמבט לאחור, היו צריכות להיות יותר השלכות, אבל אני לא מאשימה את ווינס, אני מבינה אותו, הוא לגמרי תפס את הסדרה כמוני ולא הבין את הערצה לדמות הפסיכופט שהוא יצר, שלפי דבריו הוא כבר הפסיק להיות בעדו בשלב מוקדם של הסדרה.
היום יש סוג של גל חדש של סדרות אנטי גיבור, הם פחות פופולאריות ממה שהיו. אני אקרא להם דור 0.2 של האנטי גיבור. דוגמא מובהקת היא אוזארק, סדרה שאני ממש אוהבת, ושאני מרגישה שלמדה לקח מהקודמות וכן שמה דגש על ההשלכות של המעשים של הגיבורים (שזה עוד שינוי מהנוסחה הקודמת. זו סדרה שגם האישה והילדים הם חלק מכל מה שקורה, וכמובן זה מביא איתו עניינים אחרים מעניינים בייחוד בגלל הילדים), אבל המקרה הכי מרתק בעיני בהקשר הזה זו בואג'ק הורסמן שהיא לחלוטין סדרת אנטי גיבור דור 0.2 מבחינתי. עונה 5 של בואג'אק ספוילרים:
ממש בוחנת את כל הקטע של איך הקהל מגיב לאנטי גיבור, ומה האחריות של היוצר בכל העניין, עם כל הקטע שבוג'אק בעצמו משחק בסדרה בתוך הסדרה כסוג של אנטי גיבור שלא במקרה התפאורה של הסדרה היא רפליקה של הבית של בוג'אק עצמו. יש כוונה להקביל בין בוג'אק ולדמות שהוא משחק, ובשיחה שלו עם דיאן לקראת סוף העונה מעלים לדיון בדיוק את הסוגיה הזאת. בוג'ק חושב שבגלל שהגיבור של הסדרה עושה דברים רעים זה מצדיק להיות בן אדם רע, ודיאן בדיוק טוענת את הדבר ההפוך. העונה הזאת הושפעה מתהליך של היוצר שדומה מאוד לתהליך שוינס גיליגאן עבר עם וולט. הוא שם לב שלמרות שניסה לעשות את בוג'אק דמות פגומה מאוד, אולי עד לרמה שאנשים ישנאו אותו ולהפתעתו הוא גילה שאנשים הרבה יותר סלחנים אליו ממה שהוא חשב. העונה ה-5 היא לגמרי מטא טקסטואלית שהיוצר עצמו ניסה להתמודד עם העניין הזה כאשר דיאן כמובן היא מצד אחד של המתרס שמייצגת את המחויבות שיש ליוצר, ובוג'אק מייצג את הצופים שלא מפעילים חשיבה ביקורתית כלפי גיבור שהם אוהבים. אם מישהו קרא את זה ולא ראה עוד בוג'אק, לכו תראו זו פאקינג יצירת מופת..
בכל מקרה, אין ספק שהגל של האנטי גיבור הוא דבר שצריך להתייחס אליו בקונטקס הטלוויזיוני של אותה תקופה. אני לגמרי מבינה למה ממש אהבתי את דקסטר כשהיא שודרה, אבל כשהגיעה העונה האחרונה הייתי כזה- נו זה כבר לא הזמן לסדרות כאלה, מיצינו, כולם כבר הבינו שיש בעיתיות עם עניין של האנטי גיבור. האוס שהייתה סדרה אהובה עלי מאוד, וגם לי כמו מילי היה קראש מעט עליו, ראיתי לפני כמה ימים כמה פרקים מהעונות הראשונות ועכשיו הוא מרגיש לי כזה דוש שאני לא מבינה למה מצאתי את זה מושך ברמה מסויימת, ואני חושבת שחלק מהעניין שאני כבר פחות אוהבת את הדמויות האלה, זה כי אני רואה חלק מהקהל והתגובה שלו אליהם ואני לא רוצה להיות משוייכת לאנשים שאוהבים את הסדרות האלה מכל הסיבות הלא נכונות.
אני לא רוצה שנחזור לתקופה שהכל היה ורוד וקיצ'י בטלוויזיה (וגם לא נראה שלשם אנו הולכים), אבל אני בהחלט מרגישה שהיוצרים באופן כללי למדו שצריך לעשות את הסדרות האלה קצת אחרת, ולשים יותר דגש על השלכות של מעשים של הדמויות האלה.
יחד עם זאת לא דיברתי כמעט בכלל על הטרופ של האישה ש"משנה" את הגבר, זה קצת נושא נפרד (קצת קשור אבל גם נפרד).
לא חושבת שיש סיכוי שאני אוכל לא לאהוב בכל ליבי את בריאן קיני למשל. אני אצטרך לחשוב על זה יותר, אבל על פניו כשאני נזכרת בסדרה, בריאן קיני עדיין נראה לי פחות בעייתי משאר הגיבורים שציינתי. לייק הוא דוש הרבה פעמים בלי ספק, אבל לא מרגישה שהוא בעייתי באותו מובן של האחרים, לא מתקרב אפילו. ובלי קשר קונטקס מאוד חשוב גם. הכי גאים שיש לא הייתה חלק מגל האנטי גיבורים. לא מבחינת הזמן שהיא שודרה ולא מבחינת מה שהיא ניסתה לעשות. היא גם לא הייתה פופולארית כמו שאר הסדרות שציינתי.