דילמה...צריך עזרה...!
93אני נשוי, שנינו בשנות השלושים, בן ובת בגילאי 8+12. עצמאי, די מצליח בתחומי (הייטק), מבוסס כלכלית וכל חיי במערכת יחסית אחת מהילדות ועד עכשיו. חוץ מפסק זמן קצר יחסית של כשנתיים אי שם בשנות ה-20 לחיינו, היינו כמעט כל הזמן הזה ביחד. היא אוהבת אותי מאוד -מאז ומעולם. אני, שהובלתי אותנו לחתונה בזמנו ובגיל יחסית מוקדם (ברור שצריך שניים לטנגו, אבל במקרה הזה ממש לא הייתה בעיה לגייס את השותפה לחיי), לא מספיק אוהב אותה במובן המלא של המילה אהבה. שום דבר לא הדרדר או השתנה - ככה זה היה תמיד, עוד לפני החתונה, בזמן שהתחתנתי ובכל השנים האחרונות. מעין ססטוס קוו מתמיד של חוסר איזון - היא אוהבת אותי 100% ואני נגיד אוהב אותה 30%. היחסים שלנו ממש מעולים, יש סקס בשפע, פתיחות, הערכה הדדית, חברות טובה, אפס מריבות בבית - "רק" חסרה לי אהבה.
אני לא נאיבי. אני יודע שאהבה זה לא פרפרים או ליתר דיוק שפרפרים וכימיה במובן הפיסי של המילה, קיימים רק בחודשים הראשונים לקשר חדש כשהכל מרגש וחדש וזה לא באמת ימשיך ככה לאורך זמן בקשר חדש (אבל כן יכול להיות מאוזן יותר לעומת המצב שלי עכשיו).
מעולם לא בגדתי באשתי. לפחות לא במובנים פיסיים - לא סקס, לא נשיקות ולא שום דבר דומה לזה, וכמו למרבית הגברים היו לי הרבה הזדמנויות - מנסיעות עבודה לחו"ל דרך עבודה בשעות מאוחרות, סביבת עבודה עם לא מעט נשים ובקיצור כל ההזדמנויות הטבעיות שנוצרות לכולנו בחיים. בלב להבדיל, זה קרה אצלי לא מזמן. התאהבתי במישהי שעובדת אצל ספק שלי (אין סוגיות משפטיות רגישות - יחסי מרות וכיו"ב). בחורה שצעירה ממני ב-5 שנים, בדיוק בגיל של אשתי. יצא לי לעבוד מולה בהיקף יחסית אינטנסיבי בחודשים האחרונים. היא רווקה, מקסימה, וממש ממש ממש בראש שלי. זו כנראה הפעם הראשונה בחיי, מאז הילדות, שאני ממש מרגיש מאוהב. הרווקה מרגישה בכך (לא ממש פיתחתי את הנושא איתה לעומק, אבל היא מבינה) ומרגישה מאוד לא נח לגרום לי להתגרש ולפרק משפחה ולכן מעדיפה שלא לפתח רגשות כבדים מולי - ברור לי שאם הייתי גרוש היא הייתה מנסה לפחות לבדוק קשר איתי אבל כל עוד אני נשוי היא מעדיפה להמנע מצפונית. אני מצד אחד מרגיש שמאוד בא לי לחצות את הקווים, מצד שני במהות שלי אדם מאוד לויאלי שמתקשה לחשוב על עצמו במושגים של בוגד (גם אם כל הסביבה שלי אקטיבית מאוד בתחום). הרווקה גם ממילא לא ממש רוצה שאבגוד והייתה מעדיפה שקודם אתגרש (מה שעלול לקרות בלי קשר אם לא אצליח להתאהב באשתי איכשהו ו/או לא אפחד לפרק משפחה).
חשוב להדגיש ברקע שאין כאן שיקולים כלכליים (כלומר אני לא מפחד להתגרש בגלל זה, הרווקה בוודאות לא מחפשת אותי בגלל הכסף - היא עצמה מבוססת גם כן), אלא באמת מבחינתי נטו אהבה.
מה עושים
?
93אני נשוי, שנינו בשנות השלושים, בן ובת בגילאי 8+12. עצמאי, די מצליח בתחומי (הייטק), מבוסס כלכלית וכל חיי במערכת יחסית אחת מהילדות ועד עכשיו. חוץ מפסק זמן קצר יחסית של כשנתיים אי שם בשנות ה-20 לחיינו, היינו כמעט כל הזמן הזה ביחד. היא אוהבת אותי מאוד -מאז ומעולם. אני, שהובלתי אותנו לחתונה בזמנו ובגיל יחסית מוקדם (ברור שצריך שניים לטנגו, אבל במקרה הזה ממש לא הייתה בעיה לגייס את השותפה לחיי), לא מספיק אוהב אותה במובן המלא של המילה אהבה. שום דבר לא הדרדר או השתנה - ככה זה היה תמיד, עוד לפני החתונה, בזמן שהתחתנתי ובכל השנים האחרונות. מעין ססטוס קוו מתמיד של חוסר איזון - היא אוהבת אותי 100% ואני נגיד אוהב אותה 30%. היחסים שלנו ממש מעולים, יש סקס בשפע, פתיחות, הערכה הדדית, חברות טובה, אפס מריבות בבית - "רק" חסרה לי אהבה.
אני לא נאיבי. אני יודע שאהבה זה לא פרפרים או ליתר דיוק שפרפרים וכימיה במובן הפיסי של המילה, קיימים רק בחודשים הראשונים לקשר חדש כשהכל מרגש וחדש וזה לא באמת ימשיך ככה לאורך זמן בקשר חדש (אבל כן יכול להיות מאוזן יותר לעומת המצב שלי עכשיו).
מעולם לא בגדתי באשתי. לפחות לא במובנים פיסיים - לא סקס, לא נשיקות ולא שום דבר דומה לזה, וכמו למרבית הגברים היו לי הרבה הזדמנויות - מנסיעות עבודה לחו"ל דרך עבודה בשעות מאוחרות, סביבת עבודה עם לא מעט נשים ובקיצור כל ההזדמנויות הטבעיות שנוצרות לכולנו בחיים. בלב להבדיל, זה קרה אצלי לא מזמן. התאהבתי במישהי שעובדת אצל ספק שלי (אין סוגיות משפטיות רגישות - יחסי מרות וכיו"ב). בחורה שצעירה ממני ב-5 שנים, בדיוק בגיל של אשתי. יצא לי לעבוד מולה בהיקף יחסית אינטנסיבי בחודשים האחרונים. היא רווקה, מקסימה, וממש ממש ממש בראש שלי. זו כנראה הפעם הראשונה בחיי, מאז הילדות, שאני ממש מרגיש מאוהב. הרווקה מרגישה בכך (לא ממש פיתחתי את הנושא איתה לעומק, אבל היא מבינה) ומרגישה מאוד לא נח לגרום לי להתגרש ולפרק משפחה ולכן מעדיפה שלא לפתח רגשות כבדים מולי - ברור לי שאם הייתי גרוש היא הייתה מנסה לפחות לבדוק קשר איתי אבל כל עוד אני נשוי היא מעדיפה להמנע מצפונית. אני מצד אחד מרגיש שמאוד בא לי לחצות את הקווים, מצד שני במהות שלי אדם מאוד לויאלי שמתקשה לחשוב על עצמו במושגים של בוגד (גם אם כל הסביבה שלי אקטיבית מאוד בתחום). הרווקה גם ממילא לא ממש רוצה שאבגוד והייתה מעדיפה שקודם אתגרש (מה שעלול לקרות בלי קשר אם לא אצליח להתאהב באשתי איכשהו ו/או לא אפחד לפרק משפחה).
חשוב להדגיש ברקע שאין כאן שיקולים כלכליים (כלומר אני לא מפחד להתגרש בגלל זה, הרווקה בוודאות לא מחפשת אותי בגלל הכסף - היא עצמה מבוססת גם כן), אלא באמת מבחינתי נטו אהבה.
מה עושים
