חרדון מחאה
New member
דימוי גוף
חשבתי לפתוח דיון בנושא, מכיוון שלדעתי לרובנו דימוי גוף דפוק ולא נכון כתוצאה מתרבות, בית , שובניזם גם כן.
אני יודעת שלי אישית יש דימוי גוף לא טוב על עצמי ולא בריא.
אני למשל 170 ושוקלת שישים ועדין מרגישה שמנה, למרות שאין לזה אחיזה במציאות.
אין לי שום בעיה כשאני רואה אדם עם עודף משקל אבל אצלי בבית מאז ומתמיד אמא שלי טיפטפה לנו שהדבר הנורא ביותר זה להיות אדם שמן. הייתי לא מזמן בחינה וגם הדודים שלי ובני הדודים של כולם מהזקן עד צעיר עושים ספורט ורזים מאוד.
אבי מלא וכשהייתי צעירה הייתי מלאה כמוהו ותמיד הרגשתי נורא עם זה.
בשנים האחרונות התחלתי ספורט אבל לפתור את הדימוי העצמי שלי זה לא שינה.
זאת אומרת כעבור כמה שנים ירדתי הרבה והמשקל הרגיל שלי היה 65, אחר כך עם הזמן בגלל תחביבים , עבודה והחיים יחד עם הספורט ירדתי הרבה
(הפרדוקסלי הוא שלמשל אני ממש אוהבת לבשל ובגלל שאני מבשלת הרבה אני שוכחת גם בתקופות שאין לי עיסוקים אחרים לאכול).
מפריע לי מאוד מאוד שאני תופסת את הימים שבהם אני שוכחת לאכול כחיוביים ,
כי זה לא נובע מבריאות אלא מהנאה מזה שארד עוד. מפריע לי מאוד שאני לא אוכלת בריא (רוב התזונה שלי היא לפי טעם אישי שזה אומר הרבה בשר אדום וירקות, מעט מדי מוצרי חלב ואפס טולרנטיות לסוכר) ואני רוצה לעשות את זה ממקום אחר.
בתקופות עמוסות גם ירדתי ל56 וכולם העירו לי שאני רזה מדי ומבחינתי הייתי מאושרת. לדעתי זה חולה.
לאחרונה זה התחיל להפריע לי כי אחותי שכמה שנים לא התאמנה (בעיקרון תמיד דחפו אותי בבית מצד אמא -שפחדה שבגלל שאבא שלי מלא נעלה במשקל) לעשות ספורט . היא כבר אחרי גיל שלושים ואיבדה את המבנה הגבעולי שתמיד היה לה בניגוד אלי. אני כל הזמן מנסה ללכת איתה לחדר כושר כשאני בבית של הורי והיום בבוקר ראיתי אותה לוקחת עוגה והתגובה הטיפשית שעלתה לי היא :
"אולי תוותרי על העוגה ואני אכין לך חביתה עם בצל, או שתקחי פשטידה"
ואז חשבתי כמה זה מגעיל , מה הבעיה שלי שאחותי תקח עוגה על הבוקר?
זה באמת לא מפריע לי לגבי אחרים אבל בגלל שזה אחותי והיא חשובה לי מבחינתי זה שהיא עלתה במשקל מפחיד אותי.
אז הבנתי שהבעיה היא פשוט בי-
אני מקרינה עליה מחלה שלי, ודימוי דפוק שלי .
אני חושבת שמה שנכון זה גוף שנהנים ממנו ושומרים עליו ועושים כושר.
בנוסף אני סלחנית יותר לגבי עודף משקל אצל גברים וזה למשל לא הוגן. הבן זוג שלי רזה ואתלטי והוא תמיד שומר על אכילה בריאה (וגם לא משנה כמה הוא אוכל הוא לא משמין) ויחד אנחנו מתאימים כי לו זה חשוב ואני אוהבת לבשל לפעמים גם משמין והוא ממתן אותי בזה, כי אחרי זה אני לא אוכל מזה והוא יאכל (ואומנם לא יעלה במשקל) אבל בכל זאת הוא מכניס את זה לגוף שלו .
סה"כ אני חושבת שאפילו הביטוי "אוכל בריא" הוא הטעיה כי בסה"כ מדובר במרכיבים שלא מעובדים (עם צבעי מאכל וסוכר) , למשל פיצה יכולה להיות בריאה וטעימה אם יש גבינה טובה ועגבניות שלמות מרוסקות כרוטב עם הרסק. גם גלידה יכולה להיות מצוינת מדי פעם. הכל במידה. זה קל בסופו של דבר לאכול "בריא" כי זה פשוט לאכול דברים אמיתיים ולא תחליפים ואפילו תפוח , רימון ותפוז -זה בריא.
יש סטיגמה כאמור שזה לא מזון טעים או שאי אפשר בכלל לאכול "לא בריא" בגלל זה וגם סוכרים ושומנים זה בסדר במידה .
אז מה דעתכם ? איך מתקנים דימוי גוף?
האם העובדה שאני חושבת שצריך לעשות כושר כחובה היא בעייתית?
מה נכון לחשוב? איך אתם תופסים את דימוי הגוף שלכם? מה לדעתכם הוא דימוי גוף נכון? ואם שלכם לא נכון , תוצר של מה הוא?
חשבתי לפתוח דיון בנושא, מכיוון שלדעתי לרובנו דימוי גוף דפוק ולא נכון כתוצאה מתרבות, בית , שובניזם גם כן.
אני יודעת שלי אישית יש דימוי גוף לא טוב על עצמי ולא בריא.
אני למשל 170 ושוקלת שישים ועדין מרגישה שמנה, למרות שאין לזה אחיזה במציאות.
אין לי שום בעיה כשאני רואה אדם עם עודף משקל אבל אצלי בבית מאז ומתמיד אמא שלי טיפטפה לנו שהדבר הנורא ביותר זה להיות אדם שמן. הייתי לא מזמן בחינה וגם הדודים שלי ובני הדודים של כולם מהזקן עד צעיר עושים ספורט ורזים מאוד.
אבי מלא וכשהייתי צעירה הייתי מלאה כמוהו ותמיד הרגשתי נורא עם זה.
בשנים האחרונות התחלתי ספורט אבל לפתור את הדימוי העצמי שלי זה לא שינה.
זאת אומרת כעבור כמה שנים ירדתי הרבה והמשקל הרגיל שלי היה 65, אחר כך עם הזמן בגלל תחביבים , עבודה והחיים יחד עם הספורט ירדתי הרבה
(הפרדוקסלי הוא שלמשל אני ממש אוהבת לבשל ובגלל שאני מבשלת הרבה אני שוכחת גם בתקופות שאין לי עיסוקים אחרים לאכול).
מפריע לי מאוד מאוד שאני תופסת את הימים שבהם אני שוכחת לאכול כחיוביים ,
כי זה לא נובע מבריאות אלא מהנאה מזה שארד עוד. מפריע לי מאוד שאני לא אוכלת בריא (רוב התזונה שלי היא לפי טעם אישי שזה אומר הרבה בשר אדום וירקות, מעט מדי מוצרי חלב ואפס טולרנטיות לסוכר) ואני רוצה לעשות את זה ממקום אחר.
בתקופות עמוסות גם ירדתי ל56 וכולם העירו לי שאני רזה מדי ומבחינתי הייתי מאושרת. לדעתי זה חולה.
לאחרונה זה התחיל להפריע לי כי אחותי שכמה שנים לא התאמנה (בעיקרון תמיד דחפו אותי בבית מצד אמא -שפחדה שבגלל שאבא שלי מלא נעלה במשקל) לעשות ספורט . היא כבר אחרי גיל שלושים ואיבדה את המבנה הגבעולי שתמיד היה לה בניגוד אלי. אני כל הזמן מנסה ללכת איתה לחדר כושר כשאני בבית של הורי והיום בבוקר ראיתי אותה לוקחת עוגה והתגובה הטיפשית שעלתה לי היא :
"אולי תוותרי על העוגה ואני אכין לך חביתה עם בצל, או שתקחי פשטידה"
ואז חשבתי כמה זה מגעיל , מה הבעיה שלי שאחותי תקח עוגה על הבוקר?
זה באמת לא מפריע לי לגבי אחרים אבל בגלל שזה אחותי והיא חשובה לי מבחינתי זה שהיא עלתה במשקל מפחיד אותי.
אז הבנתי שהבעיה היא פשוט בי-
אני מקרינה עליה מחלה שלי, ודימוי דפוק שלי .
אני חושבת שמה שנכון זה גוף שנהנים ממנו ושומרים עליו ועושים כושר.
בנוסף אני סלחנית יותר לגבי עודף משקל אצל גברים וזה למשל לא הוגן. הבן זוג שלי רזה ואתלטי והוא תמיד שומר על אכילה בריאה (וגם לא משנה כמה הוא אוכל הוא לא משמין) ויחד אנחנו מתאימים כי לו זה חשוב ואני אוהבת לבשל לפעמים גם משמין והוא ממתן אותי בזה, כי אחרי זה אני לא אוכל מזה והוא יאכל (ואומנם לא יעלה במשקל) אבל בכל זאת הוא מכניס את זה לגוף שלו .
סה"כ אני חושבת שאפילו הביטוי "אוכל בריא" הוא הטעיה כי בסה"כ מדובר במרכיבים שלא מעובדים (עם צבעי מאכל וסוכר) , למשל פיצה יכולה להיות בריאה וטעימה אם יש גבינה טובה ועגבניות שלמות מרוסקות כרוטב עם הרסק. גם גלידה יכולה להיות מצוינת מדי פעם. הכל במידה. זה קל בסופו של דבר לאכול "בריא" כי זה פשוט לאכול דברים אמיתיים ולא תחליפים ואפילו תפוח , רימון ותפוז -זה בריא.
יש סטיגמה כאמור שזה לא מזון טעים או שאי אפשר בכלל לאכול "לא בריא" בגלל זה וגם סוכרים ושומנים זה בסדר במידה .
אז מה דעתכם ? איך מתקנים דימוי גוף?
האם העובדה שאני חושבת שצריך לעשות כושר כחובה היא בעייתית?
מה נכון לחשוב? איך אתם תופסים את דימוי הגוף שלכם? מה לדעתכם הוא דימוי גוף נכון? ואם שלכם לא נכון , תוצר של מה הוא?
