דימוי עצמי-והעצמה אישית,מה הקשר..
תמיד ידעתי "לראות" דימוי עצמי נמוך אצל אנשים אחרים,ותמיד ידעתי להעיר על כך,למי שאהבתי,ושסבב סביבי בכל תחומי חיי. כשאני אומר "הערתי",אז כוונתי היתה תמיד להאיר למרות שלא תמיד היה מי שאהב את זה. אז בתקופה השניה של חיי,(מ-40),הפסקתי להאיר לכל אחד...! חבר'ה,מה אתם חושבים על דימוי עצמי נמוך או גבוהה,ואיך אפשר לשפר,אם בכלל צריך לשפר? האם דימוי עצמי גבוהה,(הערכה עצמית נקרא לזה?),תורם להעצמה אישית? זה מוזר אבל דימוי עצמי,ובטחון עצמי,כמו שלמדתי מנסיון חיי,הם לא איזה יישות אחת אחידה,אלא המון המון חלקים שמתחברים לכלל משהו כללי,שאפשר לכנותו "בטחון עצמי,שנובע מהרבה הערכות עצמיות",יצא לי יפה.... אז לפעמים קורה לי,שבתחום מסויים שאני נמצא בו במצב תודעתי נמוך,אני חש מעט מאויים,מעט מפוחד,ומעט חסר ביטחון,אך משתדל תמיד לא לדבר על מה שאני לא מתמצא בו,ואף אומר "אני לא מבין בזה",באופן מופגן!(עכשיו אני מבין למה..) לדעתי הפרט יעשה טוב,אם יחלק את חייו למחלקות שונות,עם סעיפים ותתי סעיפים,וילחץ על הנקודה,ז'א,שידע לגעת ממש איפה שכואב. ואם לוחצים על איפה שכואב......מנסיון שלי לפחות,קורה המון פעמים שפשוט "מבריאים",ואז מה שנשאר זה לעבור ל"מחלה",הבאה... וכמובן שהתהליך ארוך,וכמעט אינסופי,ובכל זאת,צריך לדעת לפעמים,לשאול היכן שקשה לשאול,להעיז היכן שקשה להעיז,ואני עדכם שלאתמיד זה מצליח! אני אולי נשמע תבוסתן,אך מכיון שהציפיות שלי גבוהות מעצמי,(ציפיות...) אפילו כשההישג הוא הישג יחסית "מכובד",אזי אצלי הוא עשוי להתפרש ככשלון. אתם יודעים מה הכי הכי אני אוהב? שהדברים "נשפכים",לי מהר מהר כמו עכשיו,..שם יש לי תחושת העצמה... תודה לכם, עוזי.
תמיד ידעתי "לראות" דימוי עצמי נמוך אצל אנשים אחרים,ותמיד ידעתי להעיר על כך,למי שאהבתי,ושסבב סביבי בכל תחומי חיי. כשאני אומר "הערתי",אז כוונתי היתה תמיד להאיר למרות שלא תמיד היה מי שאהב את זה. אז בתקופה השניה של חיי,(מ-40),הפסקתי להאיר לכל אחד...! חבר'ה,מה אתם חושבים על דימוי עצמי נמוך או גבוהה,ואיך אפשר לשפר,אם בכלל צריך לשפר? האם דימוי עצמי גבוהה,(הערכה עצמית נקרא לזה?),תורם להעצמה אישית? זה מוזר אבל דימוי עצמי,ובטחון עצמי,כמו שלמדתי מנסיון חיי,הם לא איזה יישות אחת אחידה,אלא המון המון חלקים שמתחברים לכלל משהו כללי,שאפשר לכנותו "בטחון עצמי,שנובע מהרבה הערכות עצמיות",יצא לי יפה.... אז לפעמים קורה לי,שבתחום מסויים שאני נמצא בו במצב תודעתי נמוך,אני חש מעט מאויים,מעט מפוחד,ומעט חסר ביטחון,אך משתדל תמיד לא לדבר על מה שאני לא מתמצא בו,ואף אומר "אני לא מבין בזה",באופן מופגן!(עכשיו אני מבין למה..) לדעתי הפרט יעשה טוב,אם יחלק את חייו למחלקות שונות,עם סעיפים ותתי סעיפים,וילחץ על הנקודה,ז'א,שידע לגעת ממש איפה שכואב. ואם לוחצים על איפה שכואב......מנסיון שלי לפחות,קורה המון פעמים שפשוט "מבריאים",ואז מה שנשאר זה לעבור ל"מחלה",הבאה... וכמובן שהתהליך ארוך,וכמעט אינסופי,ובכל זאת,צריך לדעת לפעמים,לשאול היכן שקשה לשאול,להעיז היכן שקשה להעיז,ואני עדכם שלאתמיד זה מצליח! אני אולי נשמע תבוסתן,אך מכיון שהציפיות שלי גבוהות מעצמי,(ציפיות...) אפילו כשההישג הוא הישג יחסית "מכובד",אזי אצלי הוא עשוי להתפרש ככשלון. אתם יודעים מה הכי הכי אני אוהב? שהדברים "נשפכים",לי מהר מהר כמו עכשיו,..שם יש לי תחושת העצמה... תודה לכם, עוזי.