דימוי עצמי-והעצמה אישית,מה הקשר..

טוטאליות...

כמו שאמרת - זה אצלי בראש ואולי זה באמת שגוי אבל אני אנסה להסביר. אדם טוטאלי בדרך כלל שואף ליותר מעצמו (וליותר ממה שהסביבה מצפה ממנו) ותמיד חש שאפשר היה לעשות את הדברים טוב יותר והמון פעמים לא מרוצה מעצמו בשל כך. נראה לי שחוסר שביעות הרצון העצמית כתוצאה מהשאיפה למצויינות גורמת לדימוי עצמי נמוך יותר ממה שהיה אמור להיות לאדם כזה בפועל. במקרה כזה גם יש מקום לעבוד על הדימוי העצמי שהרי הוא לא כל כך תואם את המציאות. התכוונתי שקשה לי להאמין שיש משהו שאתה ממש לא מבין בו... הפגנת כבר ידע רב ומרשים בהמון תחומים... זאת, כמובן, היתה אמורה להיות מחמאה. מן הסתם, כמו כל אדם בעולם, גם לך יש דברים שאתה לא יודע...
 
בוקר טוב,רוצה יותר,

בכל זאת אני מקשה עלייך,(בלי כוונה,רק בגלל מה שכתבת),ושואל שוב,מדוע הטוטאליות או האובססיה,מתקשרת אצלך למשהו שקשור ל מ י ל ו י ש ב י ע ו ת ה ר צ ו ן ש ל ה ס ב י ב ה ??? רוצה יותר,אין לדעתי קשר,לא רק אצלי אלא אצל אף אחד,בין המושג אובסס.. לבין הצורך לספק מישהו,מישהם,או לחשוב כמו מישהו אחר.... עכשיו למחמאות,אני מצטער ששאלתי הרבה שאלות..פשוט לא הבנתי ממש.
לך על המחמאות,מחמאות "מפילות אותי". את האמת? אני לא נהנה מדברים שאני כותב,כמו ממה שאחרים כותבים,כי מה שאני עושה זה להוציא סוג מסוים של אנרגיה(א.מוחית),ומאידך כשאני קורא את החברים בפורום,ובכלל,אני מפנים ידע וסגנון כתיבה אחרים,שלא מצויים אצלי,ולכן גם נהנה מהם שבעתיים. זה כיף שאני מסוגל להנות מכתיבה של מישהו אחר,הרבה יותר מההנאה שגורמת לי הכתיבה שלי,היאך...איזה כיף! שיהיה לך יום וימים נפלאים. עוזי.
 
לא,לא,לא,

הטוטאליות מתקשרת אצלי לשאיפות שלי מעצמי. לשביעות הרצון שלי מעצמי ולא של הסביבה ממני. נראה לי שמישהו טוטאלי שואף יותר למצוינות והרבה פעמים לא לגמרי מרוצה ממה שהוא עושה כי אנחנו , מה לעשות, אף פעם לא מושלמים כפי שהיינו רוצים להיות. אני שואלת מה דעתך, כי אולי התכונה הזאת - חוסר שביעות רצון עצמית, לאו דווקא קשורה לטוטאליות.
 
או קיי חומד,או קיי,הבנתי...

אהלן,מה העניינים...עכשיו אני מבין,אז ככה. מה נראה לך, תגידי? ואני חשבתי שזה ברור,כי לפחות אצלי הטוטאליות פוגעת בכל שיטחי החיים,מה לא רואים,לא שומעים?.. בואי נראה.. כששיחקתי כדורגל כשחקן חובב הרבה שנים,השאגה שהייתי נותן,והתנהגות שאחרי כבישת שער,היתה מביכה אפילו את השחקנים ששיחקו איתי. כשהייתי מנצח,לא היה מאושר ממני,וכשהייתי מפסיד,תמיד משכתי לכיוון של "יאללה,איזו מלחמה היתה כאן היום,היה כאן סרט היום,היה שווה.." כשאכלתי "רגיל",כלומר לא בדיאטה,לא רק שלא עשיתי חשבון,הייתי "דופק", בגט ואפילו בגט וחצי מאלה שיוצאים מהתנור בהיפרנטו... או "יורד",על איזה 1500-1700 קלוריות,לפנות בוקר... (דוגמאה שלילית לאובססיה שלילית...) בתחביב שפיתחתי במשך השנים,אודיו,קניתי 3 זוגות רמקולים,שעלו לי עשרות אלפי שקלים,יחד,ולא חיכיתי למכור אחד,בכדי לקנות עוד אחד... אובססיה זה גם "להריץ קוק" פעם בחיים,בכדי לראות שזה הכי זיפט בטבע, ובכדי להבין עד כמה האבסורד חוגג בעולם... ואובססיה זה גם להית סקרן באופן טוטאלי....בגלל זה "הקוק"... ובאהבה,לא ראיתי או קראתי (חוץ ממגי,מ"ציפורים מתות בסתר"),על מה שעברתי לפני הרבה שנים,משהו שהוא התגלמות האובססיה בהתגלמותה המוחצנת,אך כיום, אני מאושר שאני אחרי זה,ותחושת ריחוף ממלאה אותי כשאני חושב על זה. מצד שני,זה כל כך מחזק,כי כשאדם נמצא במצב של טוטאליות,אז המימד "הרגיל", של החיים,פתאום נהיה "קטן עליו",והוא שוחה בו כמו מציל ששוחה בבריכה לפעוטות.... ויש עוד... וכל זה קשור אצלי,לשאיפה שלי להתנסות,וזה קשור לשאיפה שלי מעצמי,השאיפה שלי לדעת יותר על מה שסוסב אותי,וביחוד לטעום ממה שיש בעולם,,, זהו,מקווה שעניתי.
 
רוצה יותר, רוצה עוד?

לפי דעתי דימוי עצמי מתגבש לא בעקבות חוויות שלנו, התנסויות, התמודדויות, ניצחונות וכישלונות וכיוצא בהללו, אלא הוא מתגבש בעקבות מה שאמרנו לעצמנו על אותן התנסויות חוויות וכו'... כל חוויה היא מה שאמרנו עליה שהיא. הלקאה עצמית או שבח עצמי, כל אחד במינונו, תלוי בגיבוי שקיבלנו מסביבתנו לעשות כך או אחרת. אם הסביבה הקרובה, קרי, הורים וחברים, מנעו ומונעים מאיתנו (כל אחד ומניעיו) מילה תומכת ומעודדת או אפילו לגיטימציה לעשות זאת לעצמנו, אנחנו בסופו של דבר לא נעשה זאת ומן הסתם לא נעשה זאת לאף אדם אחר בסביבתנו. בחיינו הבוגרים, כשאנו רואים שהמכונה המופלאה הזאת שאנחנו לא עובדת חלק וחרישי אלא מקרטעת כמו מנוע שהוזן בדלק הלא נכון, עלינו לבדוק את הדלק שהזין אותנו בעברנו, שמן הסתם ומן ההרגל אנחנו צורכים אותו גם כיום, ועלינו להחליף אותו... רוצה יותר, נושא הדימוי העצמי הוא אינסופי. הוא מקיף הכל והכול בו. מקווה שיצרתי משהו. ליאל
 
ליאל,כל דבר שתכתוב,

יוצר משהו,לפעמים משהו "חיובי",ולפעמים שלילי". תלוי איך תפרש את זה,כמו שאתה אומר... תגיד רגע, איך היית מפרש את המצב שבו נניח,אף אחד לא היה מגיב לתגובה שלך..? אתה מסוגל להגיב מהבטן? תנסה.. להשתמע בינתיים עוזי
 
כתבתי

עוזי, אני עוד מנסה להבין את תשובתך ל'רוצה יותר'... אבל אני אנסה להבין עוד קצת ואפסיק כשאראה שזה ממשיך 'לא לעשות לי הגיון' ואינו מתחבר להבנתי וזאת תשובתי לך- אני מפסיק. אני מפסיק לנסות להבין למה. אני מפסיק לפרוש ידיים לצדדים כדי למנוע מדברים לחמוק ממני עד שלא אבין אותם. אני מוותר על התאווה שלי לדעת, להיות בשליטה על כל מה שעובר לידי. לא הייתי מפרש את המצב שבו אף אחד לא היה מגיב לתגובה שלי למרות שהמקום הרגיל שלי להיות בו במיקרה כזה היה מפח נפש... אני מוותר על מי שלא הבין. אני לא מוותר עליו כאדם אלה עליו כמי שיבין את מה שאני אומר ויחי ההבדל הקטן... אז האישה באמצע האוכל שואלת אותו: אם אתה אוהב את מה שבשלתי, למה אתה לא אומר? האיש מסתכל בה ואומר: זה שאני אוכל זה לא אומר שאני אוהב?... עוזי, אני אולי לא אומר את זה, אבל אני אוהב מאוד... נעלה ונגדל ליאל
 
ליאל,היתה לו סיבה טובה לענות לאשתו

בצורה הזו,כי היא שאלה שאלה,וגם ענתה לעצמה,...איך היא ידעה שהוא אוהב? ליאל,תגיד רגע,אתה יודע שמצורת הכתיבה שלך,ניתן לראות בבירור ש"לא אכפת לך להיות בשליטה"? אתה פרופסור מפוזר,אה? אתה מאד שונה ממני,אני תמיד מקווה שלא טעיתי בארגון של הכתיבה שלי,כי אני כותב מהר,ולא תמיד זה יוצא לי,אבל כשאחד כמוני אומר "לא תמיד זה יוצא לי",אז אני אומר את זה למרות שזה יכול לקרות מעט...והמעט הזה לא מוציא אותי משלוותי,אך אני בהחלט "עובר לידו",ואומר לו "שלום",וממשיך הלאה. סוג של עירנות מסוימת למה שקורה איתי,לעצמי.. אתה מפוזר בחדר שלך,נכון? עוזי.
 
גבר מילה אישה

עוזי, בוקר טוב. זה קטע שלקוח מתסריט שמנסה לתאר את התקשורת בין שני המינים. התסריט מדבר על כך שנשים צריכות מילים מפורשות וגברים מעדיפים מחוות שיבואו במקום המילים... - הגבר אוהב את האוכל אך לא אומר את זה. הוא חושב שדי בכך שהוא אוכל ממנו... ולא, אני לא מפוזר יותר מדי. וגם פרופסור אני לא... שנמשיך ככה ליאל
 
ממס כמו בסקס,למה לרוץ לאוכל?

מה לעשות? הגברים האלה,היצר שולט בהם,והתבונה מצויה בנשים. אם אני צריך לחשוב מה היו אומרים על ה"פתרון",לסוגיה הזו,אז המושג "גם וגם",יש לו כאן אחלה תפקיד... ליאל,ברוב המיקרים בחיי כשאני מתרשם,אז אני גם פוגע למצב החדר,אבל דרך האינטרנט,יש הפתעות,וגם בחיים,אבל פחות... בוקר טוב ליאל, עוזי.
 
לא

לא. שנים שהייתי כלוא בתוך זה וזה ניהל אותי. בשנים האחרונות אני מודע יותר לנזק\תשלום\איבוד החוויה שמתלווה לעמדה כזו. אני בהסתכלות מתמדת בעצמי בהקשר הזה (וכמובן שבעוד הרבה הקשרים) אך כשאני לא מספיק גדול מעצמי, אני מייד סולח לי ומקווה שאף אחד מלבדי לא משלם על זה. ואני חוזר על דבריו של מישהו: לפעמים כשאתה רוצה משהו תתנהג כמו שכבר יש לך אותו. זה יעזור לו להגיע... יום נעים ליאל
 

Deerest

New member
אם אני מבין אותך נכון...

אז חבל כשאתה מוותר על מאמץ ההבנה של האחר, אתה מוותר על האפשרות להבין הרבה דברים... עליך. או שאולי אתה לא מעוניין.
 
המדיום

זה תלוי מדיום במקרה הנוכחי ובמקרים אחרים זה תלוי זמן, מקום, חשיבות, כדאיות, מטרה ועוד ועוד ועוד שאת כל אלה אני יוצר ואני נותן להם את הערכיות... אני מאמין שויתור על הבנת האחר יכול להתקיים גם בלי ביקורת ושיפוט. כל דבר יכול להזין אותי ואני לא חושש מבלבול או קילקול (מוח וקיבה בהתאמה) אך תחי הבחירה החופשית... שלומות תיכף מגיע אלי מקרר חדש ואני מתרגש... ליאל
 
אני

חושבת שדימוי עצמי נוצר כבר בילדות עם התגובות של הסביבה אלינו לצערי זה אחד הדברים הקשים לשינוי להורים תפקיד מכריע ברור שדימוי עצמי תורם להעצמה אישית חשוב מאוד לייצר דימוי עצמי חיובי אני כותבת לייצר...כי חובה לעבוד על זה דימוי עצמי חיובי זה לגעת באושר חשוב ש נהיה בקרבת אנשים שיותר אוהבים אותנו נעסוק בדברים נעימים ןמענינים נהיה נאמנים לעצמינו נייצר הצלחות... קטנות כמו גדולות נשנן לעצמינו את ההצלחות שלנו נשנן שכשלון זה רק משוב (רוח...אמרתי לך שאני לומדת מהר חחחח) והכי הכי לחבק אותנו
 

Deerest

New member
עכשיו

את מוכנה לחשוב שוב על נקודת פתיחה? זוכרת? זו שמקבעת אותך מסלול...
 
למעלה