יפה ידידי
. תהיתי כמה זמן ייקח לך לשמוע מגולש/ת אחר/ת מה לחפש כדי להביא את הפוסט הזה
.
בעיה קטנה יש עם הבאתו... גם שם, מה לעשות, אין שום מקום בו אני אומר שאני דת ושומר מצוות, כפי שטענת כאן למעלה. למעשה אם נדייק, גם שם נאמר שמעולם לא אמרתי כאן (בתפוז בכלל) משהו כזה.
אז... כאמור, אשריך על איתור הפוסט ואשרי המסייעים לך בדבר. אבל אילו היית טורח לקרוא את הדברים במקום לקפוץ כמוצא שלל רב, היית מגלה ששוב, הם מאשרים אחד לאחד את דברי ולא מאשרים מאומה מהמצאותיך
.
עדיין לא הבנת כיצד אתה מגחיך את עצמך שוב ושוב גם לעניין השפה האנגלית, הא
? לא פלא. בקטע הזה יהיה לך כנראה קשה יותר לקבל סיוע, שכן כמות הטועים בעניין (גולשים שמגחיכים עצמם ולא קולטים זאת) גדולה יותר, דווקא בפורום היפה הזה שלך
. אולי ביום מן הימים תבין. אולי גם לא. אני חי בשלום עם שתי האפשרויות
.
בכל מקרה, אני מבין את רצונך העז להצטרף לקבוצה הקולית כביכול ולהשמיץ אותי, רצון שהפעם (וכנראה לא בפעם הראשונה) הוביל אותך לא רק לכתיבת שטויות וללימוד קוראיך שאינך מבין בזמני כניסת שבת ולא בשפה האנגלית, אלא אף לפתוח פוסט מיוחד בה חשקה נפשך לספר זאת לעולם הקוראים. אבל אני באמת חוזר ומציע (ומתכוון לכל מילה במלוא הרצינות, למקרה שתהית) אנא ממך, לטובתך ועל-מנת שאני לא מרגיש שאתה יוצא מושפל מהעניין (על אף שאין סיבה מיוחדת שאחמול עליך, אבל בכל זאת), צא ולמד מעט ואם זה קשה לך, לכל הפחות קרא פוסטים שלי שאתה מנסה להציג כמוכיחים את המצאותיך בעוד הלכה למעשה הם עושים את ההיפך המוחלט. האמן לי, עצה ידידותית לחלוטין.
אבל כמובן, שהעניין כולו לשיקולך ואם תעדיף להתעקש לתקוף גולשים ואת חייהם הפרטיים כאחרון הגולשים הנוהגים בניגוד לכללי הפורום אותו אתה מתיימר למנהל, זאת לגמרי החלטה סובריינית שלך.
הרבה בריאות.
באמת שחייך האישיים לא מעסיקים אותי יותר מדי ודי לי בכך שאתה שומר רק על מה שנוח לך לשמור, אם לצורך מראית עין או לצורך כל עילה אחרת.
אבל רק לשם הדיוק המיטיב: איש לא עזר לי למצוא. גם לי יש את היכולות הללו, ולרוב איני מחפש עזרה בתחום הזה.
היה לי פעם סיפור, עם ח. אוכל מזוהם בעת שירותי בסדיר.
הבסיס שבו שירתי, היה בסיס חיל הרפואה בפיקוד המרכז.
אז כידוע לך (או שלא), בכל בוקר, היה יוצא חובש ועורך ביקורת תברואה בבסיס, ובכל טופס הוא היה רושם שהכל נקי, מטופח ומסודר.
הוא רק "שכח" לציין את עניין הזוהמה הנוראה שבחדר האוכל...
אז לקחתי עט ו-2 דפים עם נייר קופי ורשמתי קבילה על מצב התברואה הנוראי.
עותק אחד שלחתי לנציב קבילות החיילים ואת האחר שלחתי למפקד הבסיס, רופא בדרגת סגן אלוף. היה זה רופא קטוע יד, שנשא את עיטור העוז בשל אומץ ליבו הרב.
ראה הדוקטור את קבילתי וחיש קל הזעיק אותי ללשכתו.
הוא הציג בפניי את מכתבי ושאל האם מכתב זה "מוכר לי".
"כן. בוודאי. אני כתבתי".
"אתה? אתה לבדך? איני מאמין. מי עזר לך לנסח ולכתוב כך"?
"אני. רק אני".
"אתה יודע שאם הייתם קבוצה, מדובר בניסיון למרד. אז בוא וקצר לי את התהליכים. ספר לי מי עזר לך".
"רק אני. ואגיד לך עוד משהו. ספר לי מה מטריד אותך כעת. תן לי חצי שעה ותראה איך אכין עבורך סיכום דברים שיתאים לסגנון הכתיבה שמונח כאן לפנינו".
"אז למה לא ביקשת ראיון איתי במקום שתגיש קבילה עם העתק אלי"?
"כי ביררתי. לאחר בקשת ראיון אצלך, צריך להמתין כ-3 שבועות עד שאתה נעתר וקורא לשיחת בירור. אין לי את הזמן היקר הזה בידי. והנה זה פלא... רק הגיע עותק ממכתבי זה אליך, ומיד הזעקת אותי למשרדך".
"אבל מניין לי לדעת שחדר האוכל של החוגרים מזוהם כל כך? אני קורא את ביקורות התברואה ודבר כזה מעולם לא הוזכר".
"איני יודע מה כתוב בדוחות התברואה וזה גם לא מענייני לדעת. אבל חדר האוכל הוא חדר ארוך שמחולק באמצעו ל-2. יש כניסה מצפון ויש כניסה מדרום. מצפון זה החוגרים ומדרום זה הקצינים. האם נסית פעם להציץ בכניסה הצפונית ולראות מה קורה שם? אתה הרי המפקד של כולנו. אז אם זה מעולם לא הטריד אותך, נראה שאני פניתי לכתובת הנכונה".
הפסקה מתודית קצרה והמשך:
"עוף לי מהעיניים. רק תזכור... הפעם הכית בי מתחת לחגורה. אבל אם אני ארצה להכות בך? זה יהיה לי הרבה יותר קל".
וכשיצאתי מהחדר, מילמלתי בחצי קול: "אתה מבטיח או שאתה מאיים"?
אז הנה.. גם כשהייתי חייל צעיר שרק סיים טירונות... העזתי פנים.
אז כעת אתה מנסה לחפש מי עזר לי?
דע כי איני זקוק לעזרות. תודה.