תגובה - חלק ב'
אולי אני לא לגמרי מבינה למה אתה חותר. ראשית, היה נדמה לי שעניתי לך לגבי התקופה 1970-1975. הוספתי גם מעבר לזה, אבל בעקרון ההתייחסות שלי היתה לתקופה הזו. כתבת: "הם לא היו תיאטרליים כמו להקות פרוג נוספות, וההופעות שלהם התחילו להיות מנופחות מבחינת תפאורה ועיצוב רק באנימלס, כלומר אחרי התקופה המתקדמת. אבל חוסר התיאטרליות לא אומר שהם לא היו פרוג." קודם כל, ההופעות שלהם היו גרנדיוזיות ובעלות אלמנט תפאורתי רציני מאז 1968 לפחות, ובעצם עוד מההתחלה, כאשר בארט שילב תאורה פסיכדלית כחלק מהמופע. אבל הוא עשה את זה כמחווה אמנותית, לא כדרך להאדיר את עצמו או את הלהקה. הוא פשוט ראה את זה כחלק מהמסר האמנותי שלהם. רוב הזמן הלהקה עצמה היתה בחושך. אחרי בארט, כבר ב-The Man and The Journey ב-1969 הם עשו שימוש בבובות שהסתובבו בקהל ובמכשירי סאונד חדישים למיניהם, בהם השוויצו בפני הקהל בזמן ההופעה (הקשב להקלטות בהופעה של Cymbaline לדוגמא; באמצע יש הפסקה ושומעים טריקת דלת, צעדים וכו' - כך הדגימו לקהל מכשיר בשם Azimuth Co-ordinator, צעצוע חדש שרכשו באותה תקופה). זה היה 1969-1970. הם המשיכו גם לאחר מכן, במיוחד ווטרס שמאוד אהב את האספקט הזה. שנית, למרות הגרנדיוזיות, הם לא היו פרוג, גם בגלל הסיבות שמניתי וגם בגלל שהם לא היו תאטרליים במובן של ג'נסיס ושות' - היינו הם לא הפכו את עצמם לחלק מהמופע. הזהות שלהם - כלהקה, כמוסיקאים - לא היתה תלויה בצורת ההופעה שלהם - בתלבושות או בהתנהגות על הבמה (וראה הדוגמאות שנתתי מקודם: אמרסון, וויקמן, אנדרסון וכו'). (מאידך, הם כן נהיו תלויים בתפאורה ובתאורה, לפחות בעיני עצמם, אבל זה סיפור אחר, שאינו קשור לפרוג). כמובן, שככל שהיה להם יותר כסף, כך יכלו להשקיע יותר במופע - וזה תלוי ישירות במכירות התקליטים שלהם בתקופות שונות. שלישית, כתבת "המוסיקה שלהם היתה מתקדמת בשנים שציינתי". איזה שנים? איך זה מוסיקה "מתקדמת" ומה בכלל "מתקדם" בזה (ולאן זה מתקדם?? אחרי כל כך הרבה שנים, אני עדיין לא יודעת). רביעית, כתבת: "אם מסתכלים על האלבום Pulse, לדוגמה, הוא לא כולל בכלל חומר מהאלבומים המוקדמים שלהם. לא ידעתי בעניין מה שווטרס וגילמור מנגנים בהופעות שלהם היום, אבל אני יודע שפינק פלויד בהרכב גילמור-רייט-מייסון כמעט ולא ניגנה שירים מלפני דארק סייד." הסברתי לך שבשנות השמונים והתשעים הם נגנו את "הלהיטים הגדולים" שלהם, בעקרון, היינו את מה שהיה מוכר לקהל. והקהל - בעיקר האמריקאי - מכיר כמעט רק את DSOTM והלאה. הסיבות לבחירה בקטעים האלו דווקא היו מסחריות גרידא. וחוץ מזה, מה זה בכלל קשור לדיון על פרוג? חמישית, כתבת: "ובעניין אטום הארט, אז מה אם הלהקה שונאת את האלבום? הוא עדיין איכותי ומתקדם לגמרי". 1. הם לא רק שונאים את האלבום, הם חושבים שהוא היה טעות מלכתחילה. למה? כי מעולם לא היו להם יומרות כמו לפרוגרים. ובכך הם צודקים. (ובכך גם הצילו את שמם הטוב, לטווח הארוך). 2. האלבום איכותי רק בעיני מי שאוהבים אותו. אני לא ביניהם (חוץ משלושת השירים בצד השני, שהם מעולים. אבל אין להם קשר לפרוג (חוץ מקצת ב-summer 68). ולא לפסיכדליה. ולא לפולק.). 3. איך זה אלבום "מתקדם"? ר' השאלה למעלה. לדעתי - וגם לדעת הלהקה, שמסכימה איתי ככל הנראה - האלבום הזה היווה נסיגה, לא התקדמות. הם עשו דברים יותר מעניינים ומורכבים קודם לכן (ר' the man and the journey), ולאחר מכן. ראה גם דברים קשים שאמר גילמור לעניין זה - אין לי כרגע את הציטוט, אבל הוא חוזר על זה בכל פעם שמעלים את שאלת AHM. שישית, כתבת: "ובקשר להבחנה שאני עושה בין האלבומים. היא הרי ברורה לגמרי. לכי תשווי את מדל או דארק סייד לחומה או הפיינל קאט. הסגנון המוסיקלי שונה לחלוטין". האמנם??? ללא ספק רואים שינוים מוסיקליים בין אלבום אחד למשנהו. אבל אלו שינויי הדגשים, לא ממש שינוי "סגנון". זה לא כמו ג'נסיס, נניח, שעברו מ-Selling England by the Pound, לדוגמא, ל... איך קוראים למה שהם עשו אחרי שגבריאל עזב? שכחתי. אתה יודע למה אני מתכוונת. שביעית, כתבת: "היומרות של פינק פלויד היו מוסיקליות, אבל גם מילוליות והפקתיות. ומה? לקינג קרימזון וג'נסיס לא היו יומרות הפקתיות ומילוליות?" שוב, מלבד AHM, שהיה נסיון אחד, כושל, לא היו לפלויד יומרות לכתוב יצירות סימפוניות, לשלב ג'ז או מה שלא יהיה, בצליל היחודי שלהם, בניגוד לרוב הפרוג. שוב, זה מה ש"הציל" את שמם; זו הסיבה שהאלבומים שלהם - כולם - נמכרים עד היום, ובכמויות גדולות. זו הסיבה שמתייחסים אליהם ברצינות עד היום - גם מבקרים וכותבים ששונאים פרוג בנפש וגם סתם מאזינים שלא אכפת להם מפרוג, כמוני. הם ידעו במה הם טובים ובמה לא, ודבקו במה שהם טובים בו. לקרימזון היו יומרות מוסיקליות, אבל לפריפ גם היה כיסוי ליומרות האלו, לפחות בתקופה המאוחרת של הלהקה, למיטב זכרוני. היומרות המילוליות של קרימזון (In the court וכאלה) לא עומדות במבחן הזמן, וזאת בלשון עדינה. ווטרס, על כל מגרעותיו, היה תמלילן טוב בהרבה ממה-שמו, שכתב לקרימזון באותה תקופה. ושוב, שים לב שהנושאים עליהם פלויד שרו היו שונים מאוד מרוב הפרוג. ולבסוף: "לעומת זאת, אני חושב שהעובדה שהמוסיקה של פינק פלויד עמדה במבחן הזמן, מוכיחה שהיא קצת מעל להקות פרוג אחרות, ואני חושב שגם אם היא עשתה פרוג, היא היתה קצת למעלה מהם." חלק ממה שהפלויד עשו - אולי הרוב - עומד במבחן הזמן בגלל שזו מוסיקה טובה, ללא קשר לקטגוריה שתכניס אותם. זה בכלל לא משנה איך מסווגים להקות. רק לחברות התקליטים זה חשוב, כי זה מסייע להם למכור תקליטים באופן ממוקד, לקבוצות דמוגרפיות מזוהות מראש. ובאשר להיותם של הפלויד טובים יותר או פחות מלהקות פרוג אחרות - את זה אני משאירה לך, כי לי אין עניין בז'אנר הזה, כז'אנר.
