אה, זה לא מסובך
החוק היום, עקב חזקת הגיל הרך (שנחלשה, אך היא עדיין קיימת ו"בועטת") מעניק חזקה כמעט אוטומטית על הילדים לאם, והאב צריך להוכיח כי הוא ראוי למשמורת כדי להפוך את ההחלטה, למשל, למשמורת משותפת.
עוד עיוות "קטן" של הדין- אם הילדים נמצאים במשמורת משותפת, והאם והאב מרוויחים פחות או יותר אותו דבר, הרי שהגיוני שלא יהיה תשלום מזונות וההורים ישאו בכל תשלום במשותף, לא?
והנה גם במקרה כזה, בו המשמורת משותפת, הילדים וההוצאות על מחייתם מתחלקים שווה בשווה- עדיין מקבל האישה מזונות. למה? ככה.
 
(אין מדובר פה על מקרה בו האישה הקריבה קריירה כדי להיות יותר עם הילדים והבעל פיתח קריירה על חשבון השקעתה- כאן כמובן שמגיע לה להינות גם היא ממשכורתו הגבוהה של הבעל שהובאה בזכות השקעתה במשפחה. מדובר על הורים המרוויחים +- אותו דבר והוחלט על משמורת משותפת)
 
 
בקשר לנושא "עד ש.. אין מה לדבר ש..." אני חולקת עלייך קטגורית. לצורך העניין- אם לא סללו ליד הבית שלי כביש- אני יכולה להחליט שעד שלא סוללים לי כביש ליד הבית אני לא משלמת מיסים? אני יכולה להחליט שעד שלא בונים לי בית חולים ליד הבית אני לא משלמת מס בריאות? יש חובות, והן מעוגנות בחוק. אם החוק אינו הוגן (ולדעתי חוק השירות היום הוגן לחלוטין)- יש לשנותו. אבל אם את דורשת זכויות- מן הסתם שידרשו ממך גם חובות. להגיד- "עד שלא אקבל את הזכויות המגיעות לי אל תדברו איתי בכלל על חובות"- אומר בפועל- אל תדברו איתי על חובות, רק זכויות אני רוצה. וזו קריאה מקוממת.
 
ואחרון-
דוגמא- מילה שהגיעה לעברית מהארמית, והוראת האקדמיה היא לכתבה כ-דוגמה, או גם דוגמא וגם דוגמה- תקינות, אם כי דוגמה עדיפה.
בקשר ללשון הרבים- ניתן דוגמה-דוגמות וגם דוגמא-דוגמאות. אבל מאחר ודוגמות משמש בד"כ כלשון הרבים של דוגמה (dogma) שפירושה קביעה מושרשת- נהוג להשתמש בדוגמאות, לשם ההפרדה.
