האם את מחבלת בקידומך

  • פותח הנושא siv30
  • פורסם בתאריך

siv30

New member
האם את מחבלת בקידומך ../images/Emo35.gif

מאמר מאת גאיה קורן, פורסם בעיתון קריירה לאישה. בניגוד לדעה הרווחת כאשר את מרגישה תקועה, לא מוערכת, לא מקודמת בעבודה וכדומה, יתכן שגם את עושה אחת או יותר מחמשת הטעויות הנפוצות שמציגה קורן במאמרה:
לא נשארת מאוחר - ישנן נשים שבשעה שלוש אורזות את עצמן ויוצאות לכיוון הגן של הילדים. למרות שזה מאוד לגיטימי לטפל בילדים, כאשר זה מגיע לעבודה, הבוס/ים שוכחים שגם הם הורים לילדים. בכתבה היא מביאה את דברי דר' אבי לטימר שהסביר כי אחת הסיבות שנשים אינן מתקדמות היא שהן לא נוטלות חלק אינטנסיבי בעסקים כמו גברים. לטנתו כל אחד מאיתנו ממלא כמה תפקידים שיתכן וסותרים (כמו להיות אמא ובעלת קריירה). כאשר הארגון מצפה ממך להגיע לישיבות גם אם הן נערכות בשעות לא מקובלות. במקרה כזה צריך להחליט מה יותר חשוב : בית או קריירה ולקבל החלטה בהתאם.
לא מפסיקה לקטר- אופטימיות היא תכונה הכרחית להצלחה. כך גם נאמנות ללא סייגים לממונה. באותה הכתבה מביאה קורן את דברי נדין הולנדר שלטענתה אף אחד לא אוהב אנשים ממורמרים בסביבתו. המלצתה להמינע מרכילות משרדית ולא להגרר להשמצות מאחורי הגב כי אף פעם לא יודעים מתי הדברים יחזרו אליך כמו בומרנג.
מחכה שיתנו לך - נשים המחכות שדברים יקרו להן מאילהן חיות באשליה. אף בוס לא יבוא יום אחד ויתן לך העלאה במשכורת. לא תדרשי לא תקבלי.נשים שומרות על פאסיביות בזמן שהן באמת צריכות להיות אסרטיביות ופעילות. הן צריכות לשבת במרכז, לקחת קרדיט על הדברים שעשו (כי אף אחד לא יתן להן בחינם
) ולא למכור עצמן בזול.
מאבדת שליטה בקלות- במשרד עצרי את רגשותיך. כך לפי עדנה ברק. כאשר הבוסים קוראים לך לשיחת משוב, צריך להקשיב ולא להגרר למגננה או ייללות. תגובה רגשנית מציגה אותך כלא בוגרת ולא מנוסה, דבר שיכול למנוע קידום. לדברי עדנה ברק, גברים מתקדמים כי הם מתייחסים רק לנתונים מדידים ולא לרגשות. נשים גם נוטות לחשוף את חייהן הפרטיים ולא שומרות על דיסטנס כך שיהיה להן מאוחר יותר להוריד הנחיות לעובדים.
לא מתלבשות נכון- לחשוב שתתקדמי בזכות היופי שלך או הסקסיות שלך הוא סוג של עיוורון. גברים רק מצהירים שהם אוהבים לצידם נשים סקסיות, האמת שהם אוהבים נשים מטופחות שלא מפריעות לריכוז שלהם בעסקים. עדנה ברק מציעה כי פרובוקציות מיניות לא מועילות וכך גם פלירטוטים והתחנחנות. בהצלחה לכולנו.
 

orlyt

New member
יש משהו מאוד מקומם בנקודה הראשונה

לא נשארת מאוחר.. הילדים, כידוע, לא מגדלים את עצמם, ואם צריך להוציא אותם מהגן אז צריך להוציא אותם מהגן. זאת הסיבה שאני טוענת שהשוויון אינו ב"היתר" לנשים לעבוד מחוץ לבית אלא במתן האפשרות החברתית באופן ממשי ע"י שינוי אופי עולם העבודה. אם יש הורים לילדים בחברה הרי שהנוהל צריך להיות שלא קובעים פגישות לשעות שבהם הם חייבים לצאת. אני לא מקבלת את הטענה שהעובדת אחראית בכך לאי קידומה. ואני חושבת שזה חמור מאוד אם נשים ואנשים מקבלים את זה כמו שזה ולא נאבקים על שינוי הגישה. לא לכולם יש סידור לילדים.
 

missB

New member
בעיני יש משהו מקומם

בעצם העובדה ששעות עבודה לגיטימיות הפכו להיות 15 שעות ביום. אז נכון שנשים, שהן המטפלות הראשיות בילדים בדרך כלל, נפגעות מזה יותר כי קידומן נפגע. אבל אני לא בטוחה שהן הנפגעות היחידות. יש הרבה גברים שהיו שמחים לצאת בשעה נורמלית מהעבודה ולבלות זמן עם הילדים שלהם אבל זה לא מקובל בסביבה.
 

orlyt

New member
מסכימה בהחלט

אני לא זוכרת מה כתבתי בהודעה הקודמת, אבל ההנחה שלי היא שגם גברים יכולים מדי פעם להוציא את הילדים מהגן, כי לרוב אלו גם הילדים שלהם. נכון שלפעמים יש פרוייקטים חשובים, ודד-ליינס, וכל מיני דברים כאלה, אבל למעשה הנורמה הפכה להיות שאם את יוצאת בחמש הבוס אומר לך, חצי בצחוק, חצי ברצינות, "מה קרה, חצי יום?" מדינת ישראל היא מהמתקדמות בחקיקה "למען" נשים. אבל היות ואין שינוי חברתי עמוק, החוקים האלו משמשים רק כעלה תאנה. אישה שיש לה ילדים קטנים יכולה לצאת בשלוש, אבל זה יפגע בקידום שלה. כמו שאמרתי.. הילדים לא נוטים לגדל את עצמם... ולפני שאנחנו באים ומאשימים את ה"קורבנות" של השיטה החברתית, כדאי אולי לבדוק מי האשמים האמיתיים. ההגיון שלי אומר, שאם יש כל כך הרבה סובלים מהשיטה, הרי שלא יכול להיות שהם כולם לא בסדר, ושווה לבחון מחדש את השיטה עצמה.
 

missB

New member
לפי דעתי

אשה שיוצאת כל יום בשלוש כדי להוציא את הילדים מהגן פוגעת בקידום שלה אבל זה נתפס כלגיטימי שהיא שמה את המשפחה שלה במקום ראשון. לעומת זאת גבר שיצא כל יום בשלוש לאסוף את הילדים ייחשב כחריג מאוד ולא בטוח שמנהלים יראו זאת בעין יפה. כך ששני הצדדים נפגעים - לנשים 'מותר' אבל הן לא מקודמות בגלל זה ולגברים 'אסור' (לפחות נורמטיבית) גם אם הם רוצים.
 

שש שבע

New member
ומה אני?

לא עובדת הרבה שעות? 12-15 שעות ביום כשצריך? ואני הבוסית לעצמי. אז אם העובדת שלי תחליט שהיא רוצה לפתח קריירה אצלי, אני אצטרך לעבוד 20 שעות כדי שהיא תוכל לצאת מוקדם הביתה לילדים? רוצים לפתח ולהצמיח משהו, חיבים לעבוד. מי אמר ששמונה שעות עבודה ביום זה הכי טוב? למה לא חמש?
 

siv30

New member
אני איתך

האילוסטרציה שלך מאוד במקום והיא מדגימה את האבסורד.
 

siv30

New member
ואין שום דבר מקומם בהתנהגות

של הנשים שמנסות לפלרטט ולנצל את המראה שלהן להתקדם
ואין שום דבר מקומם בעובדה שיושבים עם אישה לשיחת משוב והיא פורצת בבכי ממרר
או המחלה הקשה של נשים רכלנות (גם גברים לוקים בה מידי פעם) לא מביאה את העצבים, שאת שומעת (או הוא אם זה בוס) שאמרת ככה וככה באיזה פראפרזה על מילים שאמרת לאחת העובדות שלך
אי אפשר לאכול את העוגה ועדין להחזיק אותה שלמה. בנקודה הראשונה הוא המליץ לחשוב כל פעם מחדש על עלות /תועלת ולהגיע להכרעה מחודשת כל פעם. קידום בעבודה דורש השקעה. בוודאי שלא לרוחי להישאר לדיון שמתחיל ב-ארבע אחרי הצהרים, אבל מה לעשות שזה סדר העדיפות של הבכירים או בכירות ואני כחלק מהארגון צריכה להתמודד כמו כל דבר אחר בחיים. אני יכולה להודיע מראש, שאצלי סדר העדיפויות הוא משפחה ורק אח"כ קריירה או ההפך. אני יכולה להודיע מראש, שיקחו בחשבון שאני לא מופיעה לדיונים שנערכים אחרי שעה שלוש בצהרים ואם רוצים לראות את זיו פניי צריכים להתחשב בצרכים שלי כאם. השאלה האם המעמד שלי מספיק חזק בארגון שלי כדי להחליט החלטות כאלה. במקרה שבו אני מספיק חזקה (כלומר הארגון צריך אותי, הוכחתי את עצמי, הוא צריך את הכישורים שלי וכד') או מראש הצבתי את הגבולות, אף אחד לא יתקומם נגד זה שאני אורזת את עצמי בשעה שלוש ועפה לעיסוקי עם הילדים. בגלל זה השנים הראשונות במסגרת ארגון קשות ביותר כי אז את בונה את עצמך ואת צריכה להשקיע מקסימום בעבודה.
 

orlyt

New member
בטח שיש.. וגם בטח שלא

נשים מפלרטטות ומנצלות מראה זו לפעמים שאלה של השקפה. יכול להיות שהן עושות את זה בחוסר מודעות מוחלט וזה פשוט הסגנון שלהן. לגבי בכי, אין בזה שום דבר מקומם, קוראים לזה אנושיות. כשאני סיימתי עבודה באיזה מקום אחרי שנתיים שנתתי מעצמי את המקסימום וכל מה שהיה לבוס המפגר שלי לומר (אחרי שהיה עסוק כל השנתיים האלה בלצאת להפסקות סיגריה, ואף פעם לא היה זמין לטפל בבעיות שהיו בצוות) זה שאני לא נחמדה (כי אני לא יצאתי להפסקות סיגריה אלא דאגתי לסיים את העבודה של כל הפרזיטים), ואחרי שכל העזיבה שלי את המקום היתה טעונה גם היא ברגשות, אני לא חושבת שזה מקומם לבכות. נשים וגברים רכלניים. בטח מקומם. אבל אנשים מדברים ביניהם, ואין מה לעשות. רכלנות אני קוראת לסיפורים שמספרים על אנשים אחרים מאחורי גבם, או תוך ניצול של האמון שהם נתנו בך כשהם סיפרו לך משהו אישי. אני חושבת שאנחנו לא צריכים לקבל כמובן מאליו את סדר העדיפויות של הבכירים בארגון, ואנחנו ברמה החברתית צריכים למחות על כך שלא מותירים בידינו ברירה אמיתית, ומחייבים אותנו לבצע החלטות של משפחה או קריירה, כשהחברה משדרת לנו גם וגם. ההבנה שאנשים צעירים בארגון הם הורים לילדים צריכה להכתיב את אופי הארגון ולא להפך. אפשר לקבוע את הדיונים לבוקר. אני חושבת שעולם התעסוקה צריך לשרת אותנו ולא להפך, ולכן אני מתנגדת לנורמות הקיימות של ימי עבודה של 13-15 שעות. אני רוצה את שעות הפנאי שלי. אם מדי פעם יש צורך יוצא דופן ודאי שיש מקום להתגמשות, אבל אנחנו הרי יודעים שזה לא כך והנורמה היא לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה, ואם את לא מוכנה לזה, אז זבש"ך וניתן את הקידום למי שמוכן לזה. מבחינה כלכלית אולי זה הדבר הנכון לעשות, אבל מבחינה חברתית לדעתי זה אסון.
 

siv30

New member
לא דברתי על מצב בו את מסיימת מקום

עבודה, אלא דווקא על מצב של שיחה תקופתית שנועדה במקור ללבן סוגיות של שביעות / אי שביעות רצון הן של המעביד והן של העובד. במקרה כזה, אין שום מקום למרר בבכי. צריך לקבל את הביקורת ולהמשיך הלאה על מנת לשפר. אני לא מסכימה איתך לגבי רכלנות. רכלנות היא לדעתי אחת המרעות החולות של האנשים. היא יוצרת אווירה מאוד לא נעימה בצוות, דבר המקשה על ניהול תקין של העבודה. ואת מתמיהה אותי, בכל נושא אחר שנוגע לשוויון או לשעות תעסוקה את לא מקבלת תשובה בנוסח "אין מה לעשות", אבל במה שקשור לרכלנות שלא רק הורסת את מקום העבודה אלא גם יכולה להרוס אנשים ואת החיים שלהם, התשובה שלך היא "אין מה לעשות"
דווקא במקרים הקשורים לפרט ולהתנהגותו החברתית יש מה לעשות. אציע לך כמה אפשרויות:
אפשר להתעלם מהרכלן.
אפשר לא לשתף איתו פעולה כל פעם שהוא מגיע לרכילות.
אפשר להוקיע את התופעה החברתית שפשוט מדגימה את כל הצדדים השליליים של האדם.
אפשר להחליט אישית, אני לא מרכלת, וכל פעם שאת תופסת את עצמך עושה את זה לנקוט נגד עצמך בסנקציה. תתפלאי כמה איכות החיים של האנשים בארגון יכולה להשתפר כאשר ממגרים את התופעה ^המגעילה^ הזאת. לגבי הנקודה האחרונה, גם אני לא מקבלת את סדרי העדיפויות של הבכירים, אבל אין לי מה לעשות נגדם כי הם המנהלים של הארגון בו אני עובדת ואני לא מתכוונת להלחם בהם אלא להצליח יחד איתם.
 

orlyt

New member
מה ההבדל?

האנושיות נשארת אותה אנושיות. אני לא מוצאת שיש משהו רע בלבכות, אני יודעת שזה לא נתפס טוב בחברה שלנו. כשדיברתי על רכלנות היתה לי הרגשה שאת מערבבת בין כל מיני דברים. יש רכלנות לגבי אנשים ("ראית איך רוחמה התלבשה היום?" או "הבן של שושנה נראה ממש מוזר") באופן שאינו רלוונטי בשום אופן לעבודה, ויש דברים שכן נוגעים לעבודה, אבל ייתכן ונעשו שלא בפומבי, ואנשים נוטים לדבר עליהם. ודאי שיש מה לעשות אבל מתוך מודעות לאופיים של בני אדם. כלומר לדעת שאם אומרים משהו זה עשוי לעבור הלאה... ראיתי את זה אצל מיטב הבוסים שלי שהבטיחו סודיות מלאה. בארגון הספציפי שלך אין לך מה לעשות כי את נקרעת בין הצורך להמשיך לעבוד שם (וגם הרצון) לבין הצרכים האחרים שלך. בעתות מיתון אני רואה נשים רבות שמתקפלות כמו אוריגמי כדי להתאים את עצמן למקום העבודה. פייר? זה מגעיל אותי. הן מבליגות על הטרדה מינית ועל ניצול של העבודה שלהן, על שחיקת שכר ועל זה שאין להן זמן להיות עם המשפחה. אותי זה מעצבן נורא
 

siv30

New member
רכילות היא רכילות היא רכילות

ישנם מקצועות או תחומים בהם רכילות היא הרסנית לפחות כמו הוצאת דיבה...ואני לא ארחיב. גם רכילות אישית, היא מגעילה - ראית איך רוחמה התלבשה, זה קטנוני, להיכנס לנשמה של האנשים...אם אין משהו חיובי להגיד אז למה בכלל להגיד? גם אותי מעצבן נשים שמבליגות על הטרדה מינית
זה לא באותה הפאזה. להתקפל בכדי להגיע לדיון מקצועי זה לא להתקפל בנושא שכר או הטרדה מינית. יש דברים שהם עבורי בכלאופן, יהרג ובל יעבור. ובנושא הזה אני איתך.
 

missB

New member
הבחירה היא בין שתי אופציות גרועות

וזו הבעיה. אם אני רוצה להתקדם בעבודה אני צריכה לוותר על חיים פרטיים ועל השקעה במשפחה. מול אופציות כאלה פלא שנשים רבות לא מתקדמות כל כך גבוה?? בעבר עבדתי בחברת הייטק. השעות היו מטורפות, כמו שאמרו פה - מצאת החמה עד צאת הנשמה. ואני יכולה לאמר לך שלמרות שאין לי עדיין ילדים, המחיר של ההתקדמות בחברה הזו נראה היה לי גבוה מדי. אני אישית לא חושבת שנשים או גברים צריכים לעבוד כל כך הרבה שעות ביום. יש עוד דברים בחיים. ובחברה שבה את נדרשת לבחור בין שיהיו לך חיים לבין קריירה אין מה להתפלא שאנשים (או במקרה שלנו - נשים) בוחרים לחיות. קידום בעבודה דורש השקעה, אני בהחלט מסכימה. אבל כשההשקעה הנדרשת היא כל כך גבוהה ובלתי אפשרית - הרבה אנשים פשוט מוותרים מראש.
 

siv30

New member
וזה נכון לגבי שני המינים ולא רק

לגבי נשים.
 

שש שבע

New member
אין לי בעיה עם זה

כל אחד והיכולות שלו, שואלים אותי "איך את מספיקה כל כך הרבה?" ולהזכירך ילדתי שמונה. חלקם עדין קטנים, ככה שעבודה יש גם בבית אז אני לא מבזבזת זמן על רביצה מול הטלויזיה, ולא במספרות, וכו'. אני דוקא אוהבת לעבוד וליצור,, ופחות לישון, לזה יש לי את שבת, אז אני משקיעה בעסק שלי, ומשקיעה בכל מה שצריך, לא מבזבזת זמן על מלחמות עם ילדים על איזה אוכל יאכלו, ומה ילבשו, כי זה חסר טעם, קורנפלקס וחלב, או טיבעולים למיניהן, הם בסדר גם בשבילי אם הילדים אוהבים את זה (גם הבעל) לא מבזבזת זמן על כל מיני ביקורים וחטטנות אצצל אנשים, לא יושבת בבית קפה. ולא יוצאת לנופש, כי אחרי יום הוצים בישבן מתחילים לדקור לי. מה לעשות? יש כאלה ויש כאלה. אם את מרגישה שהמחיר גבוה, אל תשלמי, בשבילי העסק הוא חלק מחיי, אילמליי עבדתי הייתי משתגעת, פעם הייתי מורה בתיכון, הגשתי בגרויות וכו', אבל שיעממתי את עצמי, אז הפכתי את התחביב שלי לקריירה, מה טוב יותר מזה? וכשהילדים שלי יעזבו את הבית לבתיהם שלהם, לי עדיין יהיה מה לעשות, אני לא אחטט בחייהם, ואולי גם לא אטפל מי יודע בנכדים, אבל בהחלט אחיה חיים מלאים ויצירתיים.
 

siv30

New member
וואוו, שמונה ילדים, אני מורידה את

הכובע בפנייך. אני עם אחד בקושי שורדת.
 

שש שבע

New member
דוקא הבנתי נכון

אבל אני חושבת שעוד ילדים כרוך בעוד הרבה עבודה וזהו, זו לא איזו המצאה חדשה של מישהו. בדרך כלל כשיש ילד אחד, יותר קשה מהרבה בחינות, נכון שבעבודה השוטפת יש יותר, אבל מבחינת תלות, הילד יותר תלותי באמא, וזה יכול פשוט לשגע, לכי תשעשעי אותו, תקחי אותו, תקני לו, תבואי איתו "אמא איפה את?" כל הזמן, תדאגי לביביסיטר. כשיש כמה וחלקם גדולים, נושא הביבי סיטר יורד מהפרק, הילדים משחקים בינם לבין עצמם, בינם לבין החברים שלהם ושלהאחים שלהם, הם עושים הרבה דברים לבד ויש להם עם מי לשחק ולריב, משעמם זה לא. הם עצמאים מאוד , ויצירתיים מאוד. מבחינת אישיות, הם לומדים להסתדר טוב יותר בחברה, בגלל שיש להם אחים, הם לומדים להתחלק במה שיש להם, הם לומדים להתחשב זה בזה, ואם ריבונו של עולם נותן, אז זה הדבר הנכון לעשות, נכון שלא כל אחד בנוי לכזה מספר של ילדים, אבל יש כאלה שיש להם יותר ומסתפקים במועט, אז כל אחד איך שהוא בונה ומתכנן את החיים שלו. במידת האפשר כמובן. הדבר היחידי שבאמת יותר קשה במידה מסוימת, זה עול הפרנסה. כשיש לשלם אלפי שקלים לשלם על חינוך כל חודש, ברור שצריך או לקצץ בדברים אחרים, או לעבוד יותר, ואנחנו מאלה שלא רוצים להחסיר מהילדים שום דבר שלא היינו מחסירים לוכל אחד מהם היה יחיד, אז אנחנו מעדיפים לעבוד יותר , אז במידה מסוימת אולי זה בא על חשבון הזמן הפנוי שיש לנו, אבל כשמתחתנים בעצם, זו מעין הצהרת כוונות למוכנות כזו. מבחינת "רווחים" תחשבי על כל ההנאה שיש לך מהילד שלך, ותכפילי את זה . אני חושבת ילדים מעשירים את החיים בכל תחום ומובן. וזה בעצמו רווח נקי.
 

שש שבע

New member
טוב, אז או קריירה או ילדים

את לא באמת מתכוונת שהבוס נורא יתחשב בך ויקדם לך את הקריירה בעצמו, כי את אוספת את הילדים שלך מהגן.
 
למעלה