האם את מחבלת בקידומך

[orlyt]

בטח שאני מתכוונת לזה..

לא שיקדם לי את הקריירה בעצמו, אבל אם הוא רוצה אנשים צעירים בחברה אז שיבין שיש להם צרכים שונים מלבד העבודה. זה לא יכול להעשות ברמה של ארגון בודד, זה רעיון חברתי גדול יותר. מאחר ותקופת פיתוח הקריירה ותקופת הבאת הילדים לעולם הסטנדרטית מתרחשות באותו זמן ותקופת חיים, הרי שצריך להגיע לפשרה. לא פשרה שאומרת לי "תבחרי" אלא פשרה שמכירה בצרכים נוספים שיש לבני אדם. אני גם מצפה מבן זוגי שיתחלק איתי בעניין ושהבוס שלו לא יתפלץ כשהוא יצא מוקדם לקחת את הילדים מהגן (מה? אין להם אמא?). אני רוצה לראות שעולם העבודה משתנה משוק עבדים שעובדים 15 שעות ביום, אפילו אם זה במשרד ממוזג שיש לו במרתף חדר כושר, למערכת שמשרתת את הצרכים שלנו מבחינה כלכלית אבל לא משעבדת אותנו ולא מנתקת אותנו מהחיים שמחוץ לעבודה. מהפכני.. אני יודעת.

 

[שש שבע]

ומה טוב בצעירים ?

המבוגרים לדעתי יותר מוצלחים, כי הם חסרי עול של ילדים קטנים, הם יותר מיושבים, יותר רציניים, ויש להם יותר נסיון שעובד לטובת העסק. הם גם לא צריכים ללדת, ללכת למילואים, והם נמצאים יותר בעסק. כל פעם שעובד קבוע נעדר, העסק נפגע, אולי העובד לא, כי הוא מקבל שכר, אבל למה שהמנהל ירצה לקדם עובד שנעדר מכל מיני סיבות אפילו מוצדקות? הדבר היחידי שיגרום למנהל לרצות לקדם עובד צעיר זה, כישרון רב מאוד של הצעיר, ומסירות בעבודה, וגם אם יעדר מסיבה מוצדקת, זה לא יחבל בעסק. אני חושבת ש"תהילת הצעירים" לא מוצדקת, ולכן מי שרוצה לטפל בילדים בעצמו על חשבון זמן העבודה, לא מוצדק שיבקש קידום, אולי צריך להגיד תודה שלא מפטרים אותו. לועומדות לפני 2 עובדות אחת צעירה בת 25 עם 2 ילדיםפ קטנים, ואחת בת 45 עם ילדים בתיכון, ושתיהן בעלות אותן כישורים, הייתי מעדיפה את בת ה45. ועל חלוקת העבודה בינך לבין בעלך, זה עינין שלך, לא של הבוס,.

 

[missB]

לא צריך להעדיף לפי גיל

אלא רק לפי כישורים. אף אחד לא מציע להעדיף צעירים בגלל גילם. אבל בנושא שעות העבודה - בדרך כלל לא מדובר על אנשים שרוצים לטפל בילדים בשעות העבודה אלא על זה שלא משאירים לך שעות ביום שהן לא שעות עבודה. אם הייתי יוצאת בשמונה בערב מהעבודה והיו אומרים לי "למה את עובדת רק חצי יום היום?" אז זה לא ממש הוגן. הבעיה שלי היא עם נורמת שעות העבודה המקובלות היום בהרבה מקומות. שעות שלא משאירות מקום לשום דבר אחר מלבד עבודה. אם אשה רוצה לעבוד חצי משרה כדי לטפל בילדים אז נראה לי שדי ברור לה שהיא לא תתקדם לתפקידים מאוד בכירים שבהם בדר"כ נדרשת משרה מלאה ומאומצת.

 

[siv30]

היום המודעות לתרבות הפנאי התמוססה

אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שיצאנו לסרט או מסעדה. החים זורמים ושוחקים - בית, ילדים, עבודה אוף...

 

[siv30]

מה שאת רוצה זה

שלא רק תהיה אפליה לטובת הצעירים אלא גם את מרשה להם לנצל את המערכת ובשורה האחרונה את גורמת שכל השאר ישנאו אותם. מי צריך צעירים בארגון כאשר העסקתם דורשת כל מני הקלות, התחשבויות ופשרות. מה שמעניין את הבעלים של העסק הוא רווח . אם הוא צריך להתחיל לחשוב על איך הוא מסדר את יום העבודה שלו בהתאם למזכירה שלו שצריכה להוציא את הילדים בשעה שלוש, ואסור לו לקבוע פגישה בשעה ארבע כי העובדת שלו צריכה ללכת לקחת את הילדים מהצהרון...הוא לעולם לא יצא ראש. יתכן שיש לצעירים אמביציה גבוה יותר. אבל, המחיר : חוסר ניסיון, העדר מסירות מוחלטת והפשרות שהבוס צריך לעשות. נו טוב את מבינה לאן אני מכוונת. בדיוק מהביסות האלה, היום עולם העבודה גם בהייטק משנה את הכיוון. מעסיקים למדו שככל שצעיר יכול להיות מוכשר ואמביציוני, הוא נעדר את הניסיון, שיקול הדעת והיכולת לנהל אימפריות. ובנושא החברתי, טוב תראי מה קורה עם הגלובליזציה. זה מה שהחברה עונה לך בחזרה.

 

[orlyt]

והנסיון מגיע מאיפה?

מהשראה אלוהית? ודאי שאני לא בעד להעדיף צעירים ולזרוק את המבוגרים. זה לא משנה את העובדה שמחצית משנות העבודה בערך (בהנחה שמתחילים לעבוד בסביבות שנות ה-20 בעבודות שאינן בייביסיטינג) הן בגיל צעיר, שהוא גם הגיל של הקמת משפחות. אין צורך ללמד אותי את השיעור הראשון במבוא לכלכלה, אני יודעת שמה שמעניין את הבעלים של העסק הוא רווח. אני רק אומרת שלדעתי זה רע שזה כל מה שמעניין אותו, ושבדיון על נשים וקריירה יש קבלה והצדקה של האפליה שהיא בעיקר נגד נשים, כי כמות הגברים שיוצאים בשלוש מהעבודה כדי לקחת את הילדים היא אפסית יחסית לכמות הנשים. זאת בנוסף לחוק שקובע כי אישה שיש לה ילדים קטנים זכאית לעבוד מספר שעות מופחת ממשרה רגילה. אז החוק, שנועד לסייע לאמהות עובדות תוקע להן סכין בגב כשהן לא מסתכלות, כי החקיקה בישראל מאוד יפה, אבל החברה הישראלית, והמעסיקים בתוכה, לא משכילים לשנות את תפיסת העולם העסקית שלהם על מנת שתתיישב עם תפיסות חברתיות אחרות. גם טוחנים לנו לתוך המוח מגיל שנתיים שילדים זה שמחה וגם שמים לנו רגל כשאנחנו רוצים לגדל אותם, בהנחה שבגיל חמש הם עוד לא יודעים להכין לעצמם ארוחת צהריים. לגבי הגלובליזציה... לא ממש הבנתי מה הקשר לדיון הזה, אבל היה ביום שני השבוע כנס של ידידי כדור הארץ בנושא, היה גם מושב אחד על נשים וגלובליזציה עם הרצאות של תמר גוז'נסקי, סילוויה ביז'אווי והגר קוטף, אני אביא בקרוב רשמים והארות משם. אולי יהיה קצת יותר נהיר מדוע אנחנו לא כאלה אשמות תמיד...

 

[siv30]

גלובליזציה הוא קודם כל תיאוריה

כלכלית, המתארת את הכלכלה ברמת המקרו, את זרימת הכסף ברחבי הגלובוס, את שוק העבודה וכן הלאה. ברור שאנחנו לא אשמות בכל, אבל יש דברים שאנחנו בוודאי אשמות בהם (ואי אפשר תמיד להתנער אין מה לעשות).

 

[siv30]

היא

 

[שש שבע]

ולמה זה צריך לענין אותי כבעל עסק?

חפשת עובדת, מה זה מענין אותי איפה רכשה את הנסיון? אם היתה רוצה לרכוש אותו אצלי, היה לזה מחיר והוא, עבודה בשכר מועט, ומסירות, בלי תלונות. פעם היה מושג של שוליה בעסק, כמו שיש מתמחים אצל עורכי דין וכו', למה שלא יהיה בכל תפקיד? כאשר מגיעה אלי עובדת חדשה , ללא נסיון, אני צריכה להזיע דם,3 חודשים בשביל להכשיר אותה, שתעבוד כפי שצריך, אני אוכלת את הלב על כל נזק שהיא עושה, אני מפסידה כסף, וכל זה לא שווה לי אם היא לא מתכוונת להישאר זמן ארוך, כבר לקחתי צעירות ש "ילדו" ועזבו את העבודה, ו "הרו" וכאב להן הגב.. ו"עברו דירה" כי סוף סוף קיבלו משכנתא ויכלו לקנות באיזה חור בארץ, ממש לא איכפת לי מאיפה העובדת קיבלה ניסיון, ואם מישהו רוצה לקבל נסיון יכול לעבוד בשכר מועט, עד שיגיע לו לקבל שכר גדול יותר כשיוכיח את עצמו.

 

[siv30]

יפה אמרת, כל מילה בסלע

נשים לא מבינות שאם הן רוצות לנוח, המקום הנכון לכך הוא בבית ולא בעבודה. לעבודה מגיעים כדי לעבוד. את המעביד לא מעניינים יתר הסיפורים מסביב, במיוחד בתקופה כל כך קשה, בהם על כל משרה יש 700 פונים. אז כל אחת צריכה לעשות את השיקולים שלה.

 

[orlyt]

למה? כי בנוסף להיותך בעל/ת עסק

את/ה גם בן אדם... בסין ילדים בני 7 עובדים 18 שעות ביממה כי נייקי רוצים להרוויח יותר.. הם בטח לא רוצים להפסיד כסף על שטויות כמו זכויות סוציאליות או שעות מנוחה. גם שכר מועט הוא שכר, והוא צריך להיות כזה שמאפשר למרוויח/ה אותו חיים סבירים. זכותך לא להעסיק מישהי משום שאין לה נסיון, אבל בד"כ כדאי לזכור שהנסיון לא מגיעה משום השראה אלוהית, אלא מתוך עבודה. כחלק מהמערכת צריך לאפשר לעובדים החדשים לצבור נסיון, זה לא אומר שהחיים שלהם עוברים ל"ממתינה" בזמן הזה, וכמו שלך יש חיים (אני מקווה) מעבר לעבודה כך גם לעובדים שלך. להכיר גם בצרכים שלהם, ולא להיות נעולים רק על רווח אישי יכול, לדעתי, רק לתרום לכולם, אפילו אם זה על חשבון עוד כמה שקלים.. אפילו עוד כמה הרבה שקלים.

 

[שש שבע]

חמודה אני מנהלת עסק ולא

איזה אגף של לשכת הסעד. חסד אנחנו עושים בנפרד, והוא לא קשור לעסק, הוא קשור לריבונו של עולם, ואפילו החסד יש לו גבולות אמר הגדול מכולם, עשרה אחוז מהרווחים, ואם אתה עשיר מאוד גדול ויכול לתת עשרים אחוז, אז זה טוב.

 

[orlyt]

שמי אינו חמודה

ולא ביקשתי ממך לתרום לעניים. יחס הולם לעובדים לא נראה לי כמו מעשה של חסד יוצא דופן. אבל בגלל שאני באופן יחסי לבד במערכה הזו, יש ילדים בני 7 בסין שעובדים 18 שעות ביממה תמורת שני דולר בחודש. לא יודעת מי זה ריבונו של עולם ולא ראיתי אותו עושה חסד עם אף אחד לאחרונה. העסק שלך הוא חלק מהחיים וחלק מהחברה. היחס שאת נותנת לעובדים (ואנחנו הרי לא באמת מדברים פה עלייך, אלא על שוק התעסוקה בכלל) משפיע עליהם ועל חייהם. כשעולם העבודה מניח שאנשים צריכים לעבוד מספר מסוים של שעות על מנת להחשב עובדים טובים, אבל במקביל החיים הפרטיים שלהם נפגעים, אני רואה בכך טעם לפגם. אני חושבת שלולא התפיסה הקפיטליסטית-ליברלית-דורסנית הנהוגה היום, אולי אנשים מסוימים היו פחות עשירים, אבל הרבה יותר אנשים היו מעט יותר מאושרים. זכורה לי תקופה בעת פריחת ההיי טק שבה אנשים רבים עשו בוכטות של כסף אבל לא היה להם זמן להשתמש בו (צחוק הגורל, הם השקיעו אותו בבורסה, וכמו שאמר שלום חנוך בשירו, "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם"). באותה תקופה ממש חברות ההיי טק בנו לעובדים שלהם חדר כושר בתוך הבניין, הביאו להם מסאז'יסטים, עמדו על הראש רק שהעובדים לא ילכו הביתה. העבודה היתה כל חייהם. משפחה? ילדים? פנאי? נאדה. יש אנשים שעדיין לא מבינים מה רע בזה. נו.. קטונתי מלהציל את העולם כולו.

 

[siv30]

סובלנות וסבלנות מגיעה גם לאלה

שאת לא מסכימה איתם. איש באמונתו יחיה. את בשלך, שש - שבע בשלה ואני בשלי. אין צורך לא לזלזל ולא להתנהג כאילו העולם כולו עומד על דעה אחת בלבד. מותר להביע דעה, אבל מותר גם להקשיב לצד השני.

 

[שש שבע]

העובדים שלי מקבלים יחס הוגן

תמיד, ואם הם מחסירים ימי עבודה הם מקוזזים על פי חוק, ואם מגיע להם כסף עבור הבראה ונופש, גם זה הם מקבלים, כמו גם חופשות , אבל אם הם במקום לעבוד מבזבזים זמן, או מדברים בטלפון, אני מתיחסת לזה בחומרה. ומי שלא רוצה לעבוד אבל לקבל שכר וקידום, שלא יעשה את זה אצלי. ואני לא מעסיקה ילדים מסין, אלא אנשים בוגרים מישראל, ככה שהקישקוש הזה לא קשור לכלום. אני לא מנצלת עובדים שלי, הם עושים את מה שסיכמנו תמורת השכר שסיכמנו עליו ובזמן שסיכמנו, ואם הם לא עומדים בתנאי החוזה, אז הביתה....

 

[siv30]

אני מסכימה שיש לשמור על רמת שכר

המספיקה למחיה בכבוד של העובד. אני גם מסכימה שצריך לשמור על זכויות סוציאליות של העובדים כחלק ממארג עבודה תקין. אני לא מסכימה, שהעובדים צריכים לקבל בנוסף לעבודתם עוד פריוולגיות, רחמים ופשרות. אם משלמים לעובדת (והיא הסכימה לעבוד אפילו בשביל זכר זעום) היא צריכה לתת 100 אחוז תפוקה ולא להתחיל לספר את כל הסיפורים מסביב כמו, להגיד או קיי אם היו משלמים לי יותר אולי הייתי מביאה ביביסיטר ונשארת יותר שעות...

 

[orlyt]

אז היום בישראל הרבה נשים

לא משתכרות ברמה כזו המספיקה למחיה בכבוד. רחמים? פשרות? המיתון משתולל, אבל דיוני שכר יש לעיתים ממש רחוקות.

 

[siv30]

השאלה הבסיסית מה היא רמה המאפשרת

מחיה בכבוד, מה אותן נשים עשו ועושות בשביל להתשכר בכבוד ומה את מצפה שהחברה / המדינה תעשה במצב בו הרבה אנשים מעלו באמון שנתנו בהם ועשקו את הקופה הציבורית גם כאשר לא הגיע להם...

 

[שש שבע]

בשביל זה יש את ההסתדרות

של עמיר פרץ, שמשביתה את המדינה, וגורמת נזק של מליארדי שקלים, ואחרי כל שביתה כזו, משמינים קצת חלק והעובדים והשאר נפלטים החוצה. פעם שמעתי פתגם טוניסאי שאומר "אחוז בגרוע שלך, שמא תקבל גרוע יותר" אז מי שרוצה לעבוד שיוכיח את זה, ומי שלא, שימשיך לקטר ולהתבטל.

 

[שש שבע]

דיוני שכר יש אצלי בהתחלה

לפני הכניסה לעבודה, וגם השאלה מתי יהיה דיון שכר הבא, דוקא המיתון עובד לטובתנו המעסיקים, אני יכולה לקבל 3 עובדות המחיר של 2, אבל אני לא בעד ניצול של מצוקה, כמו שאני לא בעד שינצלו אותי. אבל אני לא אהיה מוכנה שיתנו לי פחות ממאה אחוז מהיכולת . אני לא מבינה דבר אחד, אם עובד לא יעבוד כלל בגלל שהשכר נמוך אז הוא יחיה יותר בכבוד? אז טוב, יחיה חצי שנה על אבטלה, ומה הלאה? יקבל אבטחת הכנסה? שם יש יותר כסף ויותר כבוד? אם בעובדים כאלה עסקינן, שישארו בבית, אני לא צריכה אותם.