מובאות
פלאביוס כתב על ההתרחשויות בתקופה זו, לא ישירות אל ישוע. מכאן ניתן לפרש כיצד המאורעות השפיעו על מהלך הדברים. הנה כמה מובאות בנושא, בכל מקרה: זכות ההוצאה להורג נלקחה מהיהודים: סיאנוס שונא היהודים (פילון, מלאכות לגאיוס 23, 159) הורה לבן חסותו פונטיוס פילטוס להצר את צעדיהם. פונטיוס שלל מהם את זכות ההוצאה להורג, והמתיק זאת בכך שבכל פסח הוא יתן להם לשחרר אסיר. (מסכת שבת, ט"ו, א') הסנהדרין רוצה להוציא את ישוע להורג: (סנהדרין, מ"ג, א' - השמטות הש"ס) "בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי והכרוז יוצא לפניו 40 יום...על שכישף והסית והדיח...כל מי שיודע לו זכות שיבוא...ולא מצאו לו זכות..." עולא שואל: "למה ללמד עליו זכות, הרי על מסית לא מלמדים זכות?" והגמרא עונה שישוע היה קרוב למלכות, ולכן היה צריך להעמיד פנים. פונטיוס מנסה להפטר מהריגת ישוע (!) על ידי הפניתו אל הורדוס בתואנה שישוע הינו גלילי: לוקס כ"ג, ו'. פונטיוס במצב רגיש עם טיבריוס קיסר רומא, לאחר שהוא הוציא להורג את סיאנוס (דיו קאסיוס, 58, 9) ואת מי שנחשב קרוב אליו. פונטיוס היה בן חסותו של סיאנוס (טאקיטוס, ספר השנים 4, ו-54 ועוד) ולכן הוא כבר הסתבך. טיבריוס אהב יהודים ושלח לפונטיוס מכתב איום ואזהרה בנושא (ציווי התאבדות היה מקובל להיות תוצאת סיבוכים נוספים עם הקיסר). (פילון, מלאכות לגאיוס, 24, 160) המתת יוחנן המטביל על ידי הורדוס: יוספוס פלאביוס, קדמוניות היהודים, 18, 5, 2).