מדוע אמריקה מפסידה במלחמה
משה פייגלין "לכתחילה" י"א אדר ב' משום שהיא מתעקשת להעלם מן האוייב האמיתי, לא רק משתפות הפעולה הקבועות עם הרצחנות האסלאמית - צרפת, בלגיה ודומיהן - אינן ששות לשתף פעולה בהצגה הגדולה שמכין לנו הנשיא בוש. את תחושת אי הנוחות אפשר לחוש גם אצל גורמים מוסריים יותר, המבינים היטב שאנשים כסדאם חוסיין חייבים לחסל. התחושה הזו אינה נובעת מעצם הפעולה נגד עיראק אלא מן הצביעות הרבה המתלווה אליה. בן לאדן תקף את ארה"ב בנקודה שבה אין היא מוכנה להתמודד. בקלטת שהשמיעה לאחרונה רשת 'אל ג'זירה' אומר בן לאדן למעריציו המוסלמים "הצלבנים (ארה"ב) תוקפים את בגדד, בירתו העתיקה של האיסלאם, בכדי להקים בה את ישראל הגדולה". בתרגום לאוזן מערבית אומר בן לאדן לכל מוסלמי באשר הוא: יש לנו מלחמת דת נגד הנוצרים והיהודים. אמריקה אינה מוכנה לקבל זאת. חופש הדת הוא אחד מערכי היסוד האמריקאים. על פי התפיסה המערבית- הלאומיות היא שקובעת את הסדר העולמי וגבולותיו. הדת לעומתה, היא עניין שבבחירה והיא חוצה גבולות לאומיים, קהילתיים, ואפילו משפחתיים. אפשר להיות אמריקאי טוב, בין אם אתה נוצרי, יהודי, מוסלמי, או אפילו עובד אלילים. בהתאם לעקרון זה הוקמה ארה"ב, על אף שבסיס תרבותה הוא נוצרי. פעם זה היה פשוט. מטוסי ה'זירו' שתקפו את מטוסי הצי האמריקאי בנמל הפנינים, עשו זאת בשם הלאומיות היפאנית לא בשם הדת. מדינות הציר (גרמניה, איטליה...) אתם ניהלה ארה"ב מלחמה עקובה מדם באירופה - החזיקו בעיקרון באותה דת בה מאמינים האמריקאים, ומלחמת ויטנאם והמלחמה הקרה נוהלו מול האויב הקומוניסטי המתכחש לקיומו של האל. פתאום בא בן לאדן, ומחסל 4000 אמריקאים בלב מנהטן - לא בשם מאבק לאומי, אף לא בשם דרישות טריטוריאליות, הוא עושה זאת בשם הדת. אמריקה מסרבת להישיר מבט נוכח המציאות החדשה. היא אינה מסוגלת להרים את הכפפה שהשליך לעברה בן-לאדן. היא אינה מסוגלת להכיר בכך שהמלחמה הזו היא מלחמה בין הציויליזציה המתבססת על תרבות האסלם, לבין הציוייזציה המתבססת על התרבות הנוצרית. משמעות הכרה שכזו הנה שבכדי להתמודד צריכה ארה"ב עצמה לעבור מטמורפוזה תרבותית, ואין היא מסוגלת לעשות. בכדי להלחם עם בן לאדן צריך לעלות על המגרש שבו הוא נמצא. אי אפשר להלחם בחיל האויר באמצעות חיל הים, אך מלחמה דתית היא מאמריקה והלאה. הממשל האמריקאי חייב לייצר תגובה מול האויב החדש. הנהגה שאנה עושה זאת מקרבת את קיצה. איך יגן הממשל האמריקאי על אומה הנמצאת במלחמת דת תוך שהוא מתחמק מהעובדה הזו? ממציאים אויב חדש - הטרור. לא האסלם הוא האויב, האויב הוא הטרור. האויב הוא השיטה הארורה בה נלחמים בנו; לא הלוחמים, אף לא האידיאולוגיה המניעה אותם. מפתיע לראות כיצד הלך העולם המערבי כולו שבי, אחר אחיזת עינים זו. אילו הגדיר צ'רצ'יל לבריטים בתקופת המאבק על בריטניה, את האויב, כ'לופטוואפה' (חיל האויר) הגרמני, ולא כגרמניה עצמה- אנגליה לא היתה מנצחת את המלחמה. אחרי מליוני טונות של ט.נ.ט. באפגניסטן, הנצחון על הטרור כמובן אינו נראה באופק - פשוט משום שהטרור איננו האויב. כיצד יראה עכשיו בוש לעמו שהוא ממלא את תפקידו ומגן עליו? בוש יצייר לעמו אוייב בתצורה שאיתה הוא מסוגל להלחם - האוייב שהוא מדינת לאום - עיראק. ישראל נצאת בדיוק באותו מצב. גם היא מסרבת להכיר בשורשיו האמיתיים של הסכסוך משום שהכרה שזו תיאלץ אותה להכיר ולהתחבר לזהותה האמיתית. גם ישראל בורחת מן האויב האמיתי אל אויב מדומין בשם 'טרור'. וגם ישראל כארה"ב - תוסיף ותיכטש עד שתכיר במציאות ובעצמה. מובן שאין להצטער על המכה שסדאם הולך לחטוף. אולם אמריקה תחטוף הרבה יותר. חוסר התוחלת שבמלחמה יחשף במהירות. העולם הערבי יתאחד מאחורי ה"הירואיקה העיראקית" ואירופה כמובן תתמוך בו. מהר מאד יבינו האמריקאים שהנצחון על עיראק היה נצחון פירוס - כפי שקורה בכל מלחמה שמטרותיה אינן ברורות. או אז יבקשו האמריקאים לשלם את מחי איוולתם ולפייס את העום המוסלמי והנוצרי כאחד, כרגיל, במטבע ישראלי.