וכשהוא לא נמצא?
לא מזמן בעלי נסע לחו"ל לחודש. כשהתקשרתי לאחותי לספר לה, היא אמרה לי: "יופי, לפחות עכשיו הבית יהיה יותר נקי". לא חשבתי על זה ככה, אבל תשמעו, באמת למדתי משהו מהעניין הזה. שנינו עובדים במשרות מלאות ומאוד אוהבים לעבוד, ככה שאנחנו עובדים כל הזמן, וככה אנחנו אוהבים את זה. העניין הוא שאני מאוד אוהבת את הסדר בבית שלי והוא פחות.כמעט כל המריבות שלנו זה על ניקין. מההתחלה קבענו מה שייך לו ומה שייך לי - עקרובות כללים, שכל אחד עושה את מה שהוא טוב בו (הוא עושה כלים, את הרצפה פעם בשבוע, שואב את האבק מכל מקום, מנקה את כל מה שהכלב משחית ומפזר וכך הלאה). אני דואגת לכביסה ולסדר הכללי של הבית, לאבק, להחלפת המצעים ולסילוק דברים דוחים שנעלמים מעיניו. הייתי בטוחה כשהוא יסע אני אחיה בגן עדן מבריק ומרגיע בריח לימונים וניחוח אורנים. אבל... הוא נסע לחודש, והבית היה מבולגן בדיוק באותה מידה, ובדיוק באותה מידה היה לי את הזמן או לא היה לי את הזמן לסדר ולנקות אותו. בימי שישי (יום הניקיון) עבדתי יותר כי עבדתי לבד, אבל בסך הכל הכלל עשיתי את אותה העבודה. מסקנה: גברים באופן מפתיע (צריך לבדוק את זה מדעית) לא גורמים ליותר בלאגן. הם פשוט לא מפחיתים אותו.