שאלה לפני תשובה , ותשובה
ראשית, אני חייב לציין שמאוד מאוד נעים ל"התווכח" אתך, כלומר לשוחח. והשאלה - מה דעתך שנפתח פתיל חדש ונדון בשאלות המענינות את שנינו, אולי יצטרפו עוד בני שיח לשיחה, והיא תהיה מענינת ומפרה יותר. ותשובה - קשה לי מאוד לקבל את טענתך שפילוסופיה מסבכת את החיים? מדוע? אני רואה בפילוסופיה כלי מחשבתי ממדרגה ראשונה, אשר מאפשר להתבונן בחיים בצורה מפוכחת, מתוחכמת וגם מקנה למשתמש בו את הצניעות ההכרחית לומר: "לא יודע"; "לא מבין"; יתכן וכו´ לגבי ילדים - אינני חושב שעולמם של הילדים מאושר מעולם המבוגרים. אני חושב שיש בהם תמימות רבה (לא בכולם, אגב.. מטיל ספק עקרוני בתמונה הוורודה הזו), ואני חושב, שבדרך הטבע ילדים גדלים, ואין להם הרבה ברירות.. הגוף דורש את דרישותיו, המוח המתפתח אינו יכול להסתפק בהסברים פשטניים... לא טענתי שמחוייב אדם בהכרות עם מלומד מסויים, טענתי שהארה, גם אצל מלומדים, שמחשבתם לוגית ודיסציפלינרית ביותר היא פועל יוצא של למידה וחירות מחשבתית גם יחד. זה בהנחה שאינטואיציה היא הארה. "הארה" על העולם ועל חיי היא תוצר של למידה. לא זכורה לי "הארה" אקס-ניהליו - כלומר "מן האין".