האם הקבלה אירציונלית?

[רועי החושב]

משפט 1.1

"העולם הוא מכלול העובדות, לא מכלול הדברים".
דברים- חיצוניים.
עולם- פנימי.
מה שאפשר לדעת הוא עובדות ולא דברים, משמע: סוליפסיזם אפיסטמולוגי.

 

[kaner91]

רד מזה

2. מה שקורה, העובדה, היא קיום מצב-דברים.
2.01. מצב דברים הוא קישור של אובייקטים.

אין שום קשר לחיצוני ופנימי, ההדגשה שהעולם הוא מכלול העובדות הוא העתקת עיקרון ההקשר הפרגיאני לתוך המטאפיסיקה, והדברים ארוכים.

 

[רועי החושב]

קישור הוא חשיבתי!

אופרציה לוגית בשם קישור.
קישור לא נמצא בין דברים, אלא בין עובדות, שהן הכרתיות.
סורי, עדיין סוליפסיזם אפיסטמולוגי...

 

[רועי החושב]

או שלא. טעות שלי

טעיתי. קישור הוא בין דברים. מחר אנסה להתעקש איתך

 

[kaner91]

קראת בכלל את הטרקטטוס?

אתה מכניס לשם קונספציות זרות, הרי הקישור של אובייקט למצב דברים טבוע *בו* מראש! זה אחד מהתימות בספר!

אני יכול לצטט לך בערך חצי מהמשפטים שיפריכו כליל את הפרשנות שלך אבל זה יהיה חסר ערך, אתה לא מבאמת מתעניין בויטגנשטיין המוקדם אלא באיך להגן על דעותיך הקדומות.

הדיון איתך לא תורם לי דבר, כל טוב.

 

[רועי החושב]

זה לא נכון

אני מתעניין באיך (ואם אפשרי!) להגן על דעותי הקדומות בלי לסתור את ויטגנשטיין המוקדם. זה שונה לחלוטין מאי התעניינות בויטגנשטיין המוקדם בניגוד להתעניינות בהגנה על דעותי הקדומות.
למה אתה נטפל לטיעון שהודיתי עליו שטעיתי בו? זה מראה על אי התעניינות באפשרות שויטגנשטיין המוקדם תואם את דעותי הקדומות בניגוד להתעניינות בויטגנשטיין המוקדם.

 

[kaner91]

כששלחתי את הודעתי

לא ראיתי את הודעה שלך בדבר הטעות.

 

[רועי החושב]

מטאפיסיקה היא אפיסטמולוגיה

כלומר השאלות המטאפיסיות שיש להן מובן הן אפיסטמולוגיות למעשה.
ומעבר לכך- הראה לי בבקשה היכן אמר ויטגנשטיין שהוא כותב מטאפיסיקה. שמו של החיבור אינו טרקטטוס מטאפיסי אלא טרקטטוס לוגי-פילוסופי.

 

[kaner91]

הברקליאניות

שלך מתבטאת בעמדה:
"כך שמה שיש זה את ספקטרום האפשרויות הסוליפסיסטיות של החשיבה. מה היא יכולה לעשות לעצמה (מה כושר שיכלי יכול לעשות לכושר שיכלי אחר)."
או כמו שסבר ברקלי, רק אידאה יכולה להשפיע על אידאה.
בשביל ברקלי אין אפשרות לצאת מרשמי החוש (שבשבילו הם תפיסות של תכנים מנטלים הידועים לסובייקט בלבד.)
והעמדה שהצגת דומה לעמדתו.

ההפרדה שלך בין סוגי סוליפסיזם היא שגיאה, ה'אני' אינו שם נרדף (אצל המטאפיסיקאים של המאה ה-17) לפעילות פנימית ודוק: אצל דיויד יום למשל ה'אני' לא משחק שום תפקיד.
אף אחד לא רואה דברים בתוך הראש, אם היית רואה לתוך ראשך היית רואה רקמות מוח ותו לא.
העולם אינו פנימי (במובן של 'מוכר-לסובייקט-בלבד') הבלבול הזה נובע מתורת ייצוג שגויה ומחיץ מדומה בין הפנימי לחיצוני.

 

[רועי החושב]

לא ברקלי

אני לא טוען שאידאות משפיעות הדדי. אני טוען שמחשבות משפיעות הדדי.
לתפיסתי- אידאות (או רעיונות*) הן אחד מהתוצרים של ההשפעה של המחשבות זו על זו.
דבר שני- אני טוען שה"אני" (במשמעותו מעבר ליחסי אנוש יומיומיים מעשיים) הוא השלם של המחשבות, המחשבה האחת הכוללת את כל שאר המחשבות ולא איזשהו חלק שאפשר לבודד אותו באלימינציה. אינני מכיר מספיק מטאפיסיקאים מהמאה ה17 כדי לקבוע אם עמדה זו תואמת את עמדתם ומלבד זאת אינני שואף להתאים את עמדתי לעמדתם.

*(אני מהמתרגמים המעצבנים האלו שמתעקשים לזהות אידאות עם "רעיונות" ומסרבים למיסטיפיקציה שלהן שהשתרשה מאז ימי אפלטון. אולי צריך בעניין זה יותר רזולוציה בשפה העברית, כי לרעיון יש קונוטציה של ביצוע (לדוגמא- רעיון ליצירת אמנות) ואילו לאידאה- קונוטציה של הצהרה (דוגמא- אידאה של פיל). אבל בהיעדר מילה הולמת בעברית- אסתפק ב"רעיון" למרות השוני הקל (ואני טוען שהוא מאד מאד קל כי אין הבדל מהותי בין מבנה השפה של הוראת ביצוע לבין זה של הוראת הצהרה או תיאור), תרגומים הזויים כמו "מושכלות" או תרגומים צנועים מדי כמו "צורות" פשוט לא מניחים את דעתי.)

 

[רועי החושב]

עלי לסייג את עצמי

האידאות הן לא בדיוק תוצר של הפונקציות החשיבתיות אלא הן פן של הפונקציות החשיבתיות אשר נחשף באינטראקציה ביניהן.
אבל אני לא בטוח שלפן הזה יש ממשות בלי השלם, שהוא הפונקציות המחשבתיות.
אני לא אידאליסט.
בעיני, אידאה לא קיימת בנצח אלא היא קיימת רק כחלק מאינטראקציה חשיבתית. אידאה היא סטטית, וזה מעיד על כך שאינה ממשית. דבר אחד אני יודע בוודאות על המציאות- היא דינמית, זורמת, ומכאן אני מסיק שכל מה שסטטי, כמו אידאות, הוא לא ממשי.
לכן, כשאני מנסה להבין מה ממשי במה שאנחנו קוראים לו חשיבה, אני לא שם את יהבי על האידאות דווקא. אם החשיבה היא דינמית, אין האידאות אלא התבטאות יחסית ומוגבלת שלה.

 

[kaner91]

הטענה

שספרות הקבלה היא למעשה עיונים במדעי הקוגניציה היא טענה שמצריכה ממך ראיות רציניות.
מיתולוגיות ומיסטיקה יהודיות היו כבר מימי בית שני, אבל כפי שזה ניראה, לא עניינו אותם דיונים על הפקולטות של ההכרה.

 

[בר אiריין]

גם טענתך אינה מדויקת