מחפשת עבודה17
Active member
בוא ונגיד שהרמה של שולץ היתה משתנה בין סניף לסניף. בסניף ברעננה שבו ישבה ההנהלה האוכל היה טוב. בסניף שישב בהתחלה ברמת גן ואז עבר להוד השרון האוכל היה אכיל לרוב. בסניף בירושלים האוכל היה כל כך גרוע שהעובדים קיבלו תלושים לארומה בשנה או השנתיים האחרונות של הסניף לפני שהוא נסגר.כן, ברור. החברות גם עושות outsourcing לשירותי נקיון, תחזוקת מבנים, קייטרינג, והרבה דברים אחרים. גם פה לרוב המחיר הוא הקובע. עבדת באמדוקס, את בטח מכירה את שולץ.
אני חושבת שזה מאוד תלוי בסיטואציה של העבודה שם - ובעיקר על איזה פרוייקט ״נפלת״. לג׳וניורים שמאוד קשה להם בכללי למצוא עבודות, לבלות שנה שנתיים באמדוקס יכול להיות שימושי כי הם יכולים ללמוד דרכה איך לעבוד על תוכנה מסחרית (בניגוד לתרגולים באוניברסיטה), וככל עוד הם עוזבים תוך פרק זמן סביר הניסיון לא ממש פוגע בהם.אני מכיר כמה אנשים שעבדו באמדוקס ואני מאוד מחזיק מהם טכנית. מצד שני אני גם מכיר כמה כמו שתיארת - שלא היו מוצאים שום עבודה בשום מקום. אפילו בית לא הייתי קונה מהם.
לגבי עובדים ותיקים - זה משהו מאוד תלוי תפקיד, ובהחלט יש תפקידים לא רעים, אבל הם בודדים מאוד ולפעמים לאדם שהוא מאוד נואש למצוא עבודה או לא יודע לבחון את איכות התפקיד - קשה לזהות האם התפקיד שהציעו לו הוא כזה או לא.
אני לא יודעת אם אתה זוכר את הרעש שהיה לפני בערך עשור פלוס מינוס כשפרופסורית למשפטים, בת למהגרים מסין, כתבה ספר על ״האמא הנמרה הסינית״ שממש מתעללת בילדים שלה (במונחים אמריקניים לפחות).זה דווקא יותר מעניין. צוקרברג וגייטס, בזוס, טראמפ, קושניר - לכולם היה הון התחלתי מהמשפחה שאיפשר להם לבסס את העסקים שלהם. לעומתם, ברין, פיטר ת׳יל, ג׳נסן האן - כולם מהגרים ממדינות עם מוסר השכלה ועבודה שונה בתכלית. מאסק הוא דוגמא טובה של גם וגם - גם האמא מימנה לו את הלימודים והמעבר שלו לארה״ב, וגם הוא בא ממדינה אחרת והשכלה אחרת. גם סטיב ג׳ובס הוא בן של מהגר מסוריה (שאומץ אחר כך על ידי משפחה אחרת). אחד מהדוגמאות של יוצאי דופן הוא וורן באפט, שבאמת בנה את עצמו מאפס למרות היותו אמריקאי ממוצא של מעמד ביניים נמוך קלאסי.
הטענה שלה היתה שההורים שלה כמהגרים חינכו את הילדים שלהם (הדור שלה) בחינוך סיני מסורתי וקשוח שבו הם חייבים להביא הביתה תעודות מושלמות (חוץ מאולי בספורט או תיאטרון) כי הם חייבים את זה להורים שלהם. הילדים האלו באמת הצליחו אקדמית, ובעזרת חסכון אגרסיבי של ההורים שלהם הצליחו גם לרכוש השכלה גבוהה ולמצוא עבודה במקצוע חופשי שבו הם הרוויחו משמעותית יותר מההורים שלהם.
אבל היא טענה במקום שהדור הבא (דור הנכדים למהגרים) יצליח עוד יותר מההורים שלו כלכלית - משהו משתבש, ולדעתה זה היה החינוך האמריקני שמאפשר לילדים לקבל מדליות על השתתפות ולא רק עבור הישגים, והיא התעקשה לחנך את הבנות שלה בחינוך סיני מסורתי.
עם הבת הבכורה שלה זה הצליח, אבל היא היתה מספיק כנה כדי להודות שעם הבת הצעירה שלה זה הרבה פחות עבד, וזה הגיע למצב שבו הילדה שלה התנהגה בטיול שלהם בחו״ל ממש כמו אותם ילדים אמריקניים לא מחונכים דווקא בגלל החינוך הקשוח הזה.
ברור שאין פה כללים מוחלטים. החינוך המזרח אסייתי ידוע בזה שהוא מוביל להישגים אקדמיים גבוהים מאוד בארה״ב ומחוצה לה - אבל יש ילדים שעבורם הלחץ הזה גורם להם נזקים (עד כדי התאבדות).
אני חושבת שהנושא הזה של הבניה העצמית היה קיים בדי אן איי האמריקני בעבר. הרי החלום האמריקני תמיד היה שעם עבודה קשה - תצליח לשפר את מעמדך בחיים. אולי באמת זה נובע שארה״לב מאז ומתמיד היתה מדינת מהגרים, וכל דור מהגרים חדש הוא זה שחלם את החלום הזה.