האם התעשייה האווירית מנסה לחקות את אמדוקס בניסיונות להיות ״מאגניבים״?

כן, ברור. החברות גם עושות outsourcing לשירותי נקיון, תחזוקת מבנים, קייטרינג, והרבה דברים אחרים. גם פה לרוב המחיר הוא הקובע. עבדת באמדוקס, את בטח מכירה את שולץ.
בוא ונגיד שהרמה של שולץ היתה משתנה בין סניף לסניף. בסניף ברעננה שבו ישבה ההנהלה האוכל היה טוב. בסניף שישב בהתחלה ברמת גן ואז עבר להוד השרון האוכל היה אכיל לרוב. בסניף בירושלים האוכל היה כל כך גרוע שהעובדים קיבלו תלושים לארומה בשנה או השנתיים האחרונות של הסניף לפני שהוא נסגר.
אני מכיר כמה אנשים שעבדו באמדוקס ואני מאוד מחזיק מהם טכנית. מצד שני אני גם מכיר כמה כמו שתיארת - שלא היו מוצאים שום עבודה בשום מקום. אפילו בית לא הייתי קונה מהם.
אני חושבת שזה מאוד תלוי בסיטואציה של העבודה שם - ובעיקר על איזה פרוייקט ״נפלת״. לג׳וניורים שמאוד קשה להם בכללי למצוא עבודות, לבלות שנה שנתיים באמדוקס יכול להיות שימושי כי הם יכולים ללמוד דרכה איך לעבוד על תוכנה מסחרית (בניגוד לתרגולים באוניברסיטה), וככל עוד הם עוזבים תוך פרק זמן סביר הניסיון לא ממש פוגע בהם.

לגבי עובדים ותיקים - זה משהו מאוד תלוי תפקיד, ובהחלט יש תפקידים לא רעים, אבל הם בודדים מאוד ולפעמים לאדם שהוא מאוד נואש למצוא עבודה או לא יודע לבחון את איכות התפקיד - קשה לזהות האם התפקיד שהציעו לו הוא כזה או לא.
זה דווקא יותר מעניין. צוקרברג וגייטס, בזוס, טראמפ, קושניר - לכולם היה הון התחלתי מהמשפחה שאיפשר להם לבסס את העסקים שלהם. לעומתם, ברין, פיטר ת׳יל, ג׳נסן האן - כולם מהגרים ממדינות עם מוסר השכלה ועבודה שונה בתכלית. מאסק הוא דוגמא טובה של גם וגם - גם האמא מימנה לו את הלימודים והמעבר שלו לארה״ב, וגם הוא בא ממדינה אחרת והשכלה אחרת. גם סטיב ג׳ובס הוא בן של מהגר מסוריה (שאומץ אחר כך על ידי משפחה אחרת). אחד מהדוגמאות של יוצאי דופן הוא וורן באפט, שבאמת בנה את עצמו מאפס למרות היותו אמריקאי ממוצא של מעמד ביניים נמוך קלאסי.
אני לא יודעת אם אתה זוכר את הרעש שהיה לפני בערך עשור פלוס מינוס כשפרופסורית למשפטים, בת למהגרים מסין, כתבה ספר על ״האמא הנמרה הסינית״ שממש מתעללת בילדים שלה (במונחים אמריקניים לפחות).

הטענה שלה היתה שההורים שלה כמהגרים חינכו את הילדים שלהם (הדור שלה) בחינוך סיני מסורתי וקשוח שבו הם חייבים להביא הביתה תעודות מושלמות (חוץ מאולי בספורט או תיאטרון) כי הם חייבים את זה להורים שלהם. הילדים האלו באמת הצליחו אקדמית, ובעזרת חסכון אגרסיבי של ההורים שלהם הצליחו גם לרכוש השכלה גבוהה ולמצוא עבודה במקצוע חופשי שבו הם הרוויחו משמעותית יותר מההורים שלהם.

אבל היא טענה במקום שהדור הבא (דור הנכדים למהגרים) יצליח עוד יותר מההורים שלו כלכלית - משהו משתבש, ולדעתה זה היה החינוך האמריקני שמאפשר לילדים לקבל מדליות על השתתפות ולא רק עבור הישגים, והיא התעקשה לחנך את הבנות שלה בחינוך סיני מסורתי.

עם הבת הבכורה שלה זה הצליח, אבל היא היתה מספיק כנה כדי להודות שעם הבת הצעירה שלה זה הרבה פחות עבד, וזה הגיע למצב שבו הילדה שלה התנהגה בטיול שלהם בחו״ל ממש כמו אותם ילדים אמריקניים לא מחונכים דווקא בגלל החינוך הקשוח הזה.

ברור שאין פה כללים מוחלטים. החינוך המזרח אסייתי ידוע בזה שהוא מוביל להישגים אקדמיים גבוהים מאוד בארה״ב ומחוצה לה - אבל יש ילדים שעבורם הלחץ הזה גורם להם נזקים (עד כדי התאבדות).

אני חושבת שהנושא הזה של הבניה העצמית היה קיים בדי אן איי האמריקני בעבר. הרי החלום האמריקני תמיד היה שעם עבודה קשה - תצליח לשפר את מעמדך בחיים. אולי באמת זה נובע שארה״לב מאז ומתמיד היתה מדינת מהגרים, וכל דור מהגרים חדש הוא זה שחלם את החלום הזה.
 

vinney

Well-known member
בוא ונגיד שהרמה של שולץ היתה משתנה בין סניף לסניף. בסניף ברעננה שבו ישבה ההנהלה האוכל היה טוב. בסניף שישב בהתחלה ברמת גן ואז עבר להוד השרון האוכל היה אכיל לרוב. בסניף בירושלים האוכל היה כל כך גרוע שהעובדים קיבלו תלושים לארומה בשנה או השנתיים האחרונות של הסניף לפני שהוא נסגר.
כך גם עם שירותי IT - איפה שזה חשוב האיכות יותר טובה, איפה שזה חשוב פחות האיכות גרועה יותר. בסופו של דבר, למה לשלם למהנדסים מעולים בוגרי MIT כדי לתחזק איזו מערכת צד שלישי שאפשר לתבוע את הספק על כל תקלה בה?
אני חושבת שזה מאוד תלוי בסיטואציה של העבודה שם - ובעיקר על איזה פרוייקט ״נפלת״. לג׳וניורים שמאוד קשה להם בכללי למצוא עבודות, לבלות שנה שנתיים באמדוקס יכול להיות שימושי כי הם יכולים ללמוד דרכה איך לעבוד על תוכנה מסחרית (בניגוד לתרגולים באוניברסיטה), וככל עוד הם עוזבים תוך פרק זמן סביר הניסיון לא ממש פוגע בהם.
נכון.
לגבי עובדים ותיקים - זה משהו מאוד תלוי תפקיד, ובהחלט יש תפקידים לא רעים, אבל הם בודדים מאוד ולפעמים לאדם שהוא מאוד נואש למצוא עבודה או לא יודע לבחון את איכות התפקיד - קשה לזהות האם התפקיד שהציעו לו הוא כזה או לא.
גם נכון.
אני לא יודעת אם אתה זוכר את הרעש שהיה לפני בערך עשור פלוס מינוס כשפרופסורית למשפטים, בת למהגרים מסין, כתבה ספר על ״האמא הנמרה הסינית״ שממש מתעללת בילדים שלה (במונחים אמריקניים לפחות).

הטענה שלה היתה שההורים שלה כמהגרים חינכו את הילדים שלהם (הדור שלה) בחינוך סיני מסורתי וקשוח שבו הם חייבים להביא הביתה תעודות מושלמות (חוץ מאולי בספורט או תיאטרון) כי הם חייבים את זה להורים שלהם. הילדים האלו באמת הצליחו אקדמית, ובעזרת חסכון אגרסיבי של ההורים שלהם הצליחו גם לרכוש השכלה גבוהה ולמצוא עבודה במקצוע חופשי שבו הם הרוויחו משמעותית יותר מההורים שלהם.

אבל היא טענה במקום שהדור הבא (דור הנכדים למהגרים) יצליח עוד יותר מההורים שלו כלכלית - משהו משתבש, ולדעתה זה היה החינוך האמריקני שמאפשר לילדים לקבל מדליות על השתתפות ולא רק עבור הישגים, והיא התעקשה לחנך את הבנות שלה בחינוך סיני מסורתי.
כן, זה גם מה שרמאסוואמי אומר. זה לא אומר שהחינוך הסיני המסורתי זה הפתרון היחיד, זה פשוט הדרך אותה היא הכירה. החינוך המסורתי היהודי כולל גם תיאטרון ומוסיקה, ועדיין אנחנו מצליחים יפה מאוד (ע"ע אותו סרגיי ברין, והתעשיה הפורחת בישראל).

לא חייבים להתעלל בילדים כדי לחנך אותם ולהקנות השכלה, אבל כן צריך רמת משמעת מסוימת והקניית יכולת התמדה, וגם התמודדויות עם כשלונות (שבזה סינים, אגב, נכשלים לחלוטין).

גם בישראל החינוך של ה20-30 שנים האחרונות הוא שונה בתכלית מהחינוך של שנות ה50 עד 80 בערך. אבל עדיין, בישראל יש גם את השירות הצבאי שמקנה הרבה מהיכולות התמודדות שחסרות לאמריקאים. אני חושב שאם בארה"ב היה גיוס ושירות חובה, ולו לחצי שנה-שנה, האמריקאים היו חושבים ומתנהגים אחרת לגמרי.

עם הבת הבכורה שלה זה הצליח, אבל היא היתה מספיק כנה כדי להודות שעם הבת הצעירה שלה זה הרבה פחות עבד, וזה הגיע למצב שבו הילדה שלה התנהגה בטיול שלהם בחו״ל ממש כמו אותם ילדים אמריקניים לא מחונכים דווקא בגלל החינוך הקשוח הזה.
כי זה לא רק ההורים. זה ההורים, הרבה מזה זה ההורים, אבל לא רק. זה גם הסביבה, החברים, המורים, והחברה באופן כללי.

ברור שאין פה כללים מוחלטים. החינוך המזרח אסייתי ידוע בזה שהוא מוביל להישגים אקדמיים גבוהים מאוד בארה״ב ומחוצה לה - אבל יש ילדים שעבורם הלחץ הזה גורם להם נזקים (עד כדי התאבדות).
נכון.
אני חושבת שהנושא הזה של הבניה העצמית היה קיים בדי אן איי האמריקני בעבר. הרי החלום האמריקני תמיד היה שעם עבודה קשה - תצליח לשפר את מעמדך בחיים. אולי באמת זה נובע שארה״לב מאז ומתמיד היתה מדינת מהגרים, וכל דור מהגרים חדש הוא זה שחלם את החלום הזה.
ארה"ב הייתה מדינת מהגרים, ומהגרים תמיד היו מוקצים ומופלים וכפועל יוצא עובדים הרבה יותר קשה להוכיח את עצמם ולהצליח. ההיספאניים היום באים אחרי היהודים של שנות ה70-80, שבאים אחרי המזרח אירופיים (כולל היהודים) של אחרי מלחמת העולם השניה, שבאים אחרי היפנים והגרמנים של בין המלחמות, שבאים אחרי האירים והיהודים של תחילת המאה, שבאים אחרי האיטלקים והסינים של המאה ה19 וכו' וכד'. זוכרת את זה?
 
נערך לאחרונה ב:
למעלה