האם התעשייה האווירית מנסה לחקות את אמדוקס בניסיונות להיות ״מאגניבים״?

[מחפשת עבודה17]

כן, ברור. החברות גם עושות outsourcing לשירותי נקיון, תחזוקת מבנים, קייטרינג, והרבה דברים אחרים. גם פה לרוב המחיר הוא הקובע. עבדת באמדוקס, את בטח מכירה את שולץ.

בוא ונגיד שהרמה של שולץ היתה משתנה בין סניף לסניף. בסניף ברעננה שבו ישבה ההנהלה האוכל היה טוב. בסניף שישב בהתחלה ברמת גן ואז עבר להוד השרון האוכל היה אכיל לרוב. בסניף בירושלים האוכל היה כל כך גרוע שהעובדים קיבלו תלושים לארומה בשנה או השנתיים האחרונות של הסניף לפני שהוא נסגר.

אני מכיר כמה אנשים שעבדו באמדוקס ואני מאוד מחזיק מהם טכנית. מצד שני אני גם מכיר כמה כמו שתיארת - שלא היו מוצאים שום עבודה בשום מקום. אפילו בית לא הייתי קונה מהם.

אני חושבת שזה מאוד תלוי בסיטואציה של העבודה שם - ובעיקר על איזה פרוייקט ״נפלת״. לג׳וניורים שמאוד קשה להם בכללי למצוא עבודות, לבלות שנה שנתיים באמדוקס יכול להיות שימושי כי הם יכולים ללמוד דרכה איך לעבוד על תוכנה מסחרית (בניגוד לתרגולים באוניברסיטה), וככל עוד הם עוזבים תוך פרק זמן סביר הניסיון לא ממש פוגע בהם.

לגבי עובדים ותיקים - זה משהו מאוד תלוי תפקיד, ובהחלט יש תפקידים לא רעים, אבל הם בודדים מאוד ולפעמים לאדם שהוא מאוד נואש למצוא עבודה או לא יודע לבחון את איכות התפקיד - קשה לזהות האם התפקיד שהציעו לו הוא כזה או לא.

זה דווקא יותר מעניין. צוקרברג וגייטס, בזוס, טראמפ, קושניר - לכולם היה הון התחלתי מהמשפחה שאיפשר להם לבסס את העסקים שלהם. לעומתם, ברין, פיטר ת׳יל, ג׳נסן האן - כולם מהגרים ממדינות עם מוסר השכלה ועבודה שונה בתכלית. מאסק הוא דוגמא טובה של גם וגם - גם האמא מימנה לו את הלימודים והמעבר שלו לארה״ב, וגם הוא בא ממדינה אחרת והשכלה אחרת. גם סטיב ג׳ובס הוא בן של מהגר מסוריה (שאומץ אחר כך על ידי משפחה אחרת). אחד מהדוגמאות של יוצאי דופן הוא וורן באפט, שבאמת בנה את עצמו מאפס למרות היותו אמריקאי ממוצא של מעמד ביניים נמוך קלאסי.

אני לא יודעת אם אתה זוכר את הרעש שהיה לפני בערך עשור פלוס מינוס כשפרופסורית למשפטים, בת למהגרים מסין, כתבה ספר על ״האמא הנמרה הסינית״ שממש מתעללת בילדים שלה (במונחים אמריקניים לפחות).

הטענה שלה היתה שההורים שלה כמהגרים חינכו את הילדים שלהם (הדור שלה) בחינוך סיני מסורתי וקשוח שבו הם חייבים להביא הביתה תעודות מושלמות (חוץ מאולי בספורט או תיאטרון) כי הם חייבים את זה להורים שלהם. הילדים האלו באמת הצליחו אקדמית, ובעזרת חסכון אגרסיבי של ההורים שלהם הצליחו גם לרכוש השכלה גבוהה ולמצוא עבודה במקצוע חופשי שבו הם הרוויחו משמעותית יותר מההורים שלהם.

אבל היא טענה במקום שהדור הבא (דור הנכדים למהגרים) יצליח עוד יותר מההורים שלו כלכלית - משהו משתבש, ולדעתה זה היה החינוך האמריקני שמאפשר לילדים לקבל מדליות על השתתפות ולא רק עבור הישגים, והיא התעקשה לחנך את הבנות שלה בחינוך סיני מסורתי.

עם הבת הבכורה שלה זה הצליח, אבל היא היתה מספיק כנה כדי להודות שעם הבת הצעירה שלה זה הרבה פחות עבד, וזה הגיע למצב שבו הילדה שלה התנהגה בטיול שלהם בחו״ל ממש כמו אותם ילדים אמריקניים לא מחונכים דווקא בגלל החינוך הקשוח הזה.

ברור שאין פה כללים מוחלטים. החינוך המזרח אסייתי ידוע בזה שהוא מוביל להישגים אקדמיים גבוהים מאוד בארה״ב ומחוצה לה - אבל יש ילדים שעבורם הלחץ הזה גורם להם נזקים (עד כדי התאבדות).

אני חושבת שהנושא הזה של הבניה העצמית היה קיים בדי אן איי האמריקני בעבר. הרי החלום האמריקני תמיד היה שעם עבודה קשה - תצליח לשפר את מעמדך בחיים. אולי באמת זה נובע שארה״לב מאז ומתמיד היתה מדינת מהגרים, וכל דור מהגרים חדש הוא זה שחלם את החלום הזה.

 

[vinney]

בוא ונגיד שהרמה של שולץ היתה משתנה בין סניף לסניף. בסניף ברעננה שבו ישבה ההנהלה האוכל היה טוב. בסניף שישב בהתחלה ברמת גן ואז עבר להוד השרון האוכל היה אכיל לרוב. בסניף בירושלים האוכל היה כל כך גרוע שהעובדים קיבלו תלושים לארומה בשנה או השנתיים האחרונות של הסניף לפני שהוא נסגר.

כך גם עם שירותי IT - איפה שזה חשוב האיכות יותר טובה, איפה שזה חשוב פחות האיכות גרועה יותר. בסופו של דבר, למה לשלם למהנדסים מעולים בוגרי MIT כדי לתחזק איזו מערכת צד שלישי שאפשר לתבוע את הספק על כל תקלה בה?

אני חושבת שזה מאוד תלוי בסיטואציה של העבודה שם - ובעיקר על איזה פרוייקט ״נפלת״. לג׳וניורים שמאוד קשה להם בכללי למצוא עבודות, לבלות שנה שנתיים באמדוקס יכול להיות שימושי כי הם יכולים ללמוד דרכה איך לעבוד על תוכנה מסחרית (בניגוד לתרגולים באוניברסיטה), וככל עוד הם עוזבים תוך פרק זמן סביר הניסיון לא ממש פוגע בהם.

נכון.

לגבי עובדים ותיקים - זה משהו מאוד תלוי תפקיד, ובהחלט יש תפקידים לא רעים, אבל הם בודדים מאוד ולפעמים לאדם שהוא מאוד נואש למצוא עבודה או לא יודע לבחון את איכות התפקיד - קשה לזהות האם התפקיד שהציעו לו הוא כזה או לא.

גם נכון.

אני לא יודעת אם אתה זוכר את הרעש שהיה לפני בערך עשור פלוס מינוס כשפרופסורית למשפטים, בת למהגרים מסין, כתבה ספר על ״האמא הנמרה הסינית״ שממש מתעללת בילדים שלה (במונחים אמריקניים לפחות).

הטענה שלה היתה שההורים שלה כמהגרים חינכו את הילדים שלהם (הדור שלה) בחינוך סיני מסורתי וקשוח שבו הם חייבים להביא הביתה תעודות מושלמות (חוץ מאולי בספורט או תיאטרון) כי הם חייבים את זה להורים שלהם. הילדים האלו באמת הצליחו אקדמית, ובעזרת חסכון אגרסיבי של ההורים שלהם הצליחו גם לרכוש השכלה גבוהה ולמצוא עבודה במקצוע חופשי שבו הם הרוויחו משמעותית יותר מההורים שלהם.

אבל היא טענה במקום שהדור הבא (דור הנכדים למהגרים) יצליח עוד יותר מההורים שלו כלכלית - משהו משתבש, ולדעתה זה היה החינוך האמריקני שמאפשר לילדים לקבל מדליות על השתתפות ולא רק עבור הישגים, והיא התעקשה לחנך את הבנות שלה בחינוך סיני מסורתי.

כן, זה גם מה שרמאסוואמי אומר. זה לא אומר שהחינוך הסיני המסורתי זה הפתרון היחיד, זה פשוט הדרך אותה היא הכירה. החינוך המסורתי היהודי כולל גם תיאטרון ומוסיקה, ועדיין אנחנו מצליחים יפה מאוד (ע"ע אותו סרגיי ברין, והתעשיה הפורחת בישראל).

לא חייבים להתעלל בילדים כדי לחנך אותם ולהקנות השכלה, אבל כן צריך רמת משמעת מסוימת והקניית יכולת התמדה, וגם התמודדויות עם כשלונות (שבזה סינים, אגב, נכשלים לחלוטין).

גם בישראל החינוך של ה20-30 שנים האחרונות הוא שונה בתכלית מהחינוך של שנות ה50 עד 80 בערך. אבל עדיין, בישראל יש גם את השירות הצבאי שמקנה הרבה מהיכולות התמודדות שחסרות לאמריקאים. אני חושב שאם בארה"ב היה גיוס ושירות חובה, ולו לחצי שנה-שנה, האמריקאים היו חושבים ומתנהגים אחרת לגמרי.

עם הבת הבכורה שלה זה הצליח, אבל היא היתה מספיק כנה כדי להודות שעם הבת הצעירה שלה זה הרבה פחות עבד, וזה הגיע למצב שבו הילדה שלה התנהגה בטיול שלהם בחו״ל ממש כמו אותם ילדים אמריקניים לא מחונכים דווקא בגלל החינוך הקשוח הזה.

כי זה לא רק ההורים. זה ההורים, הרבה מזה זה ההורים, אבל לא רק. זה גם הסביבה, החברים, המורים, והחברה באופן כללי.

ברור שאין פה כללים מוחלטים. החינוך המזרח אסייתי ידוע בזה שהוא מוביל להישגים אקדמיים גבוהים מאוד בארה״ב ומחוצה לה - אבל יש ילדים שעבורם הלחץ הזה גורם להם נזקים (עד כדי התאבדות).

נכון.

אני חושבת שהנושא הזה של הבניה העצמית היה קיים בדי אן איי האמריקני בעבר. הרי החלום האמריקני תמיד היה שעם עבודה קשה - תצליח לשפר את מעמדך בחיים. אולי באמת זה נובע שארה״לב מאז ומתמיד היתה מדינת מהגרים, וכל דור מהגרים חדש הוא זה שחלם את החלום הזה.

ארה"ב הייתה מדינת מהגרים, ומהגרים תמיד היו מוקצים ומופלים וכפועל יוצא עובדים הרבה יותר קשה להוכיח את עצמם ולהצליח. ההיספאניים היום באים אחרי היהודים של שנות ה70-80, שבאים אחרי המזרח אירופיים (כולל היהודים) של אחרי מלחמת העולם השניה, שבאים אחרי היפנים והגרמנים של בין המלחמות, שבאים אחרי האירים והיהודים של תחילת המאה, שבאים אחרי האיטלקים והסינים של המאה ה19 וכו' וכד'. זוכרת את זה?

 

[מחפשת עבודה17]

כך גם עם שירותי IT - איפה שזה חשוב האיכות יותר טובה, איפה שזה חשוב פחות האיכות גרועה יותר. בסופו של דבר, למה לשלם למהנדסים מעולים בוגרי MIT כדי לתחזק איזו מערכת צד שלישי שאפשר לתבוע את הספק על כל תקלה בה?

זה מזכיר לי דיון שהיה לי פעם עם זוג אמריקני אמיד, והגישה שלהם היתה שמי שקונה בזול - לרוב משלם ביוקר.

אם למשל תקנה מזוודה בוולמארט, סביר להניח שהיא תהיה מאוד זולה אבל תתפרק מהר מאוד ואחרי שתיים או שלוש טיסות כנראה תצטרך לקנות מזוודה חדשה. אבל אם תקנה מזוודה של סמסונייט - כנראה שתשלם פרמיה מסוימת על השם, אבל גם תקנה מזוודה שתשאר איתך שנים גם עם ״זורקי המזוודות״ בשדות התעופה.

לפעמים למוצרים מוולמארט יש שימוש. כשגרתי באטלנטה אחת החברות שלי היתה גננת שהיתה קונה את בגדי העבודה שלה שם - בתור גננת הבגדים שלה כנראה היו מתלכלכים בכתמים מצבע או כל דבר אחר שלא יורד בכביסה פחות או יותר באותו קצב שהבגדים היו מתבלים, כך שמבחינתה לא היה שווה להשקיע בבגדים יקרים אך אמינים יותר.

אבל השאלה עד כמה זה נכון גם לשירותי איי טי למשל, ועד כמה לפעמים פתרונות מהירים שעובדים זמנים עדיפים תמיד על פתרון יסודי שייקח יותר זמן.

כן, זה גם מה שרמאסוואמי אומר. זה לא אומר שהחינוך הסיני המסורתי זה הפתרון היחיד, זה פשוט הדרך אותה היא הכירה. החינוך המסורתי היהודי כולל גם תיאטרון ומוסיקה, ועדיין אנחנו מצליחים יפה מאוד (ע"ע אותו סרגיי ברין, והתעשיה הפורחת בישראל).

לא חייבים להתעלל בילדים כדי לחנך אותם ולהקנות השכלה, אבל כן צריך רמת משמעת מסוימת והקניית יכולת התמדה, וגם התמודדויות עם כשלונות (שבזה סינים, אגב, נכשלים לחלוטין).

גם בישראל החינוך של ה20-30 שנים האחרונות הוא שונה בתכלית מהחינוך של שנות ה50 עד 80 בערך. אבל עדיין, בישראל יש גם את השירות הצבאי שמקנה הרבה מהיכולות התמודדות שחסרות לאמריקאים. אני חושב שאם בארה"ב היה גיוס ושירות חובה, ולו לחצי שנה-שנה, האמריקאים היו חושבים ומתנהגים אחרת לגמרי.

השירות הצבאי של היום הוא לא מה שהיה פעם.

אני זוכרת למשל את הטירונות שלי (טירונות כללית של בנות, כזו שמגיעות אליה נערות מכלל הקשת החברתית בישראל, לא טירונות של יחידת יוקרה) - ושם המפקדות שלנו ממש השפילו מישהי שהעזה להביא מכתב מאמא שלה על אירוע משפחתי שהיא רצתה להשתחרר כדי להשתתף בו במקום לשוחח איתן בעצמה.

כיום יש לכל אמא שרק רוצה את זה את מספרי הטלפונים של כל המפקדים של ה״ילד״ כדי שהיא תוכל לשוחח איתם באופן אישי כשל״ילד״ קשה מידי.

כי זה לא רק ההורים. זה ההורים, הרבה מזה זה ההורים, אבל לא רק. זה גם הסביבה, החברים, המורים, והחברה באופן כללי.

ומתבר שזה גם לא פעם האישיות של הילד. יש סוגי אישיות שמגיבים טוב יותר לחינוך קשוח כזה ויש כאלו שפחות.

וגם אי אפשר להכחיש שבנות של שני פרופסורים למשפטים שלמדו ולימדו באוניברסיטאות הכי יוקרתיות שיש בארה״ב הן כנראה ילדות עם יכולות שכליות מאוד גבוהות מלכתחילה.

נכון.

ארה"ב הייתה מדינת מהגרים, ומהגרים תמיד היו מוקצים ומופלים וכפועל יוצא עובדים הרבה יותר קשה להוכיח את עצמם ולהצליח. ההיספאניים היום באים אחרי היהודים של שנות ה70-80, שבאים אחרי המזרח אירופיים (כולל היהודים) של אחרי מלחמת העולם השניה, שבאים אחרי היפנים והגרמנים של בין המלחמות, שבאים אחרי האירים והיהודים של תחילת המאה, שבאים אחרי האיטלקים והסינים של המאה ה19 וכו' וכד'. זוכרת את זה?

אני גם זוכרת שבתור נערה קראתי את סדרת הספרים של ״בית קטן בערבה״ - סדרת הטלוויזיה הידועה התבססה באופן מאוד רופף על הספרים האלו, שהיו סמי אוטוביוגרפיים של הסופרת (עם הרבה התאמות לקהל היעד), ואני זוכרת הרבה מאוד מסרים על כך שעבודה קשה מובילה בסופו של דבר להצלחה, והמשפחה שהתחילה את הנדודים שלה מערבה בעוני גדול הצליחה בסופו של דבר להתבסס כלכלית בבית האחרון שלהם בדרום דקוטה.

מה שמצחיק הוא שכיום המסרים החיוביים של הספרים בוטלו בין השאר כי הסופרת התייחסה ל native Americans באופן שלילי מאוד, שתאם את החוויות של המשפחה שלה באותה תקופה. אבל זה נחשב ללא תקין בתקופה הנוכחית להתייחס אליהם כך, ולכן הספרים בוטלו.