במה שכתבת כאן
נעוץ הדבר המדהים ביותר שהבחנתי אצל אנשי דת. מאמונה באלוהים שגדול ממך ונעלה ממך הייתי מצפה שאנשים יהפכו לפחות אגוצנטרים, יראו את עצמם פחות כמרכז התמונה. והנה ההשקפה הדתית עדין יוצרת אצל אנשים את התחושה שכל מה שקורה סביבם קורה במטרה שקשורה אליהם ישירות, בין אם כדי לעשות להם טוב או רע האנשים עדין המרכז. אני חושב שמתוך הראיה של האדם כמרכז גם נובעת התודה המתמידה שהדת דורשת, שהרי אם היינו חושבים שיש מטרה שלא שייכת אלינו, מטרה בשביל אלוהים שבשבילה הוא שם אותנו כאן לא היה צורך להגיד תודה. אם אנחנו כאן כדי למלא תפקיד שלא אנחנו הנהנים שלו אז אין על מה להודות. אבל מכיוון שהדת יוצרת אשליה שהאדם נברא לשם בריאתו בלבד ועכשיו הוא חופשי לעשות כרצונו (כבריאה העליונה) אז בהחלט צריך להודות. בדומה להבדל בין לקבל תפקיד ולקבל מתנה.
נעוץ הדבר המדהים ביותר שהבחנתי אצל אנשי דת. מאמונה באלוהים שגדול ממך ונעלה ממך הייתי מצפה שאנשים יהפכו לפחות אגוצנטרים, יראו את עצמם פחות כמרכז התמונה. והנה ההשקפה הדתית עדין יוצרת אצל אנשים את התחושה שכל מה שקורה סביבם קורה במטרה שקשורה אליהם ישירות, בין אם כדי לעשות להם טוב או רע האנשים עדין המרכז. אני חושב שמתוך הראיה של האדם כמרכז גם נובעת התודה המתמידה שהדת דורשת, שהרי אם היינו חושבים שיש מטרה שלא שייכת אלינו, מטרה בשביל אלוהים שבשבילה הוא שם אותנו כאן לא היה צורך להגיד תודה. אם אנחנו כאן כדי למלא תפקיד שלא אנחנו הנהנים שלו אז אין על מה להודות. אבל מכיוון שהדת יוצרת אשליה שהאדם נברא לשם בריאתו בלבד ועכשיו הוא חופשי לעשות כרצונו (כבריאה העליונה) אז בהחלט צריך להודות. בדומה להבדל בין לקבל תפקיד ולקבל מתנה.