האם זה נכון שבאוטיזם המוח והחושים אינם מתקשרים

[arana1]

אתה לא מבין מה אני אומר

שקילות אין פירושה זהות, זו בדיוק הבעיה עם המידה שבה המדע הוא לגמרי פשיסטי, שכל מה שעושה את זה למרתק ועמוק עד בלי די שסוגים הכי לגמרי שונים של חושים מכסים בו זמנית את אותו דבר ודרך כך מחוללים חוויית אובייקט-סובייקט מושלמת.
כל הקטע בלראות עם האזניים ולשמוע עם העיניים שאתה מקבל מידע הפוך לגמרי של אותו אובייקט בו זמנית,
בדיוק בגלל זה אוטיסטים נדמים לנ"ט כחסרי מסננים.

לא רק שהראיה שונה מהשמיעה אלא שהיא הכי הפוכה לה,
האחת רואה ישר והאחרת היקפית, עקיפה, כשאתה חווה בו זמנית את הישיר והעקיף אתה משלב דרך ההכי שונה את השלם.

הרי בדיוק בגלל שנ"ט לא מסוגלים לכך הם חייבים להדיר ולהפלות ולשנוא ולנהוג באלימות ופחד כלפי שונות או כל חריגה אחרת מהמוסכם,
בזמן שאוטיסטים לא

 

[arana1]

רואים זאת גם בסלידה האוטיסטית מהתפישה של קבוצה

או מחוסר ההתאמה האוטיסטית לדרך שבה הנ"ט תופשים קבוצה.
כי הנ"ט חושבים כמוך, שדבר שייך לאחר, מחובר לאחר, רק אם הוא זהה לו, אצל האוטיסט זה ממש לא ככה, הוא מזהה חיבור דווקא דרך השונות, כי הוא שומע ראיה ורואה שמיעה, אלה אינם דברים זהים בכלל, אלא פונקציות הכי שונות, ודווקא בגלל זה זה עובד כל כך הכי גאוני ואפילו מעבר לכך

זה גם לכן הקטע שבו הפילוסופי, האידיאי, מתחבר עם החושי, ובצורה שבדיוק בגלל זה סמויה לגמרי לנורמה, שחיה אחד בפנים ואת האחר בחוץ, והאוטיסט נתפש כנאיבי מדי בגלל שאצלו מה שבפנים זה בחוץ ולהפך בדיוק בגלל זה

 

[HoneyBadger]

הבאתי לך ניסוי דטרמניסטי

שבן אם אתה חושב שזה ניסוי רלוונטי לנושא של השרשור או לא אם אתה יכול לקרוא עם כיסוי אטום זה מצב מאוד דטרמניסטי ואם אתה לא יכול זה מצב דטרמניסטי שאתה לא יכול.

את הדפוס הזה למדתי בהתנהלות מול הטיפקלים שיש להם שתי מציאויות, את מציאות היחידנית שאנחנו קורים לה מציאות ועוד מציאות חוזית שהם מסכימים לאחר מעשה לקבל את מציאות "חוזית" שהיא שונה בפרמטרים מסויימים מהמציאות היחידנית אם זה מיתוך נימוס או שיש נוכחות של שקר לבן או אפילו שקר שהוא לא לבן ואם אחד הגורמים יתעקש על המציאות כפי שהיא קרתה באופן היחידני שלה אז לכל הטיפקלים יהיה כאב ראש אז כולם פשוט כועסים על האוטיסט.

שלא תחשוב שאי פעם הצלחתי "לנצח" טיפקל להוציא ממנו ווידוי שהוא יודע שהמציאות שהוא דורש ממני לקבל הוא לא כפי שהדברים קרו בפועל אבל לפחות לעצמי אני יודע להציג נתון מהמציאות שלי ברור שנכח במציאות היחידנית (כמו שיחה מוקלטת לדוגמא) שסותר את האג'נדה ואם אני רואה שהוא מתכחש לנתון הזה אז אני יודע לזהות סכנה באופן דטרמיניסטי ולברוח.

אתה יותר ממוזמן להביא לי מצב דטרמינסטי שבמצב ההוא החושים שלך פועלים מעבר למגבלות של המוח, עד אז אני חושב שמה שאמרתי תופס להבנתי.

 

[arana1]

אתה לא מבין מה זה דטרמניזם בכלל

זה כל כך לא מה שאתה מתאר כאן, למעשה זה בדיוק ההפך מזה

ואין לי עניין לנצח נ"ט, זה כל הקטע, שכל המשחקים האלה הכי רעים בעיני, פשוט מעוניין לחיות, ובשבילי לחיות זה גם ובעיקר אפילו להפסיק להתחרות, שמהתחרות הזאת, וזה באמת דטרמניסטי, נפערים הפערים שאותם אתה מתאר, ואני לא רק שלא צריך להם אלא שהם נוגדים וסותרים את עצם קיומי ומהותי, גם בגלל שאני שומע תמונות ורואה קולות

איפה טענתי שהחושים שלי פועלים מעבר למגבלות של המוח ?
מה שאני טוען זה שהתפישה הנ"ט לא מגדירה את גבולות התפישה האנושית,
נשמע לך מוזר אבל זו האמת,
למעשה,
הנ"ט צריכים כל הזמן לערוך את הנרטיב של החיים בשביל לסלק ממנו אי התאמות למציאות האמיתית, כמו שאתה בעצמך מזהה, בדיוק בגלל שתפישתם ממש ממש ממש לא מגדירה את הגבול הסופי של התפישה

 

[arana1]

אגב

קניתי לילדה ערכות שאפשר לבנות מהם צעצועים שמשלימים למציאות ווירטואלית של מכונת המשחקים שלה,
אחד מהצעצועים זה זוג חיפושיות, ג'וקים כאלה, שרצים בחדר לפי פקודות שהם מקבלים מהמסך ולג'וקים האלה אין מצלמות ובכל זאת הם רואים הכל, איך ? מאוד פשוט, הבקר שעליהם מפענח את גלי הרדיו שהם משדרים והופך אותם לתמונה אופטית, בלי בעיה, עטלפים עושים זאת כבר מיליוני שנה, אז כן, אפשר לראות בלי אופטיקה

 

[HoneyBadger]

הם עושים מיפוי באמצעות האוזניים שמחוברים למוח

זה אולטרהסאונד,
לנחשי פיתון יש חיישן אינפרהאדום ולכן הוא יכול לזהות טרף מעבר לקיר וגם החיישן הזה מחובר למוח

 

[arana1]

לא פסלתי את המוח

אתה רדקוציוניסט, כמו "חייבת להגיב" אתה חושב שהדרך היחידה להוכיח דבר זה להרוג אותו ואז לראות מה קורה, אני לא כמוכם, לשמחתי, אני מוכיח דברים, בינתיים רק לעצמי אבל מבחינת זה גם בסדר, דווקא דרך החיבור, ולכן ציינתי שלא במקרה סינתזיה שלא במקרה נפוצה אצל אוטיסטים מטה אדם לתפישה סינטטית יותר, תפישה של גם וגם, אז אני לא מבטל את המוח בכלל אלא רק טוען שהתפישה המונופוליסטית, המוחצנטרית, ה"אני מרכז העולם" שלכם היא היא הבעיה

אין מרכז אחד, יש רבים, הפועלים בו זמנית, ולכן החושים מתחווטים אחד לשנים דרך הרבה דרכים, אחת מהן עוברת דרך המוחף אתה כמונופוליסט כחני קובע שהיא ולא אחרת, ואני אומר לך שאתה מה זה טועה שחבל על הזמן

 

[HoneyBadger]

צריך לצאת מהלופ בדרך כל שהיא

אם מסרבים להגיע למצב בינרי שבה ניתן לקבוע משהו גורף של נכון או לא נכון, כל דבר הופך ללופ.

 

[arana1]

אני לא מעוניין להגיע למצב בינארי אלא להפך

מבחינתי הכי טוב להגיע למצב שאינו גורף ומוחלט, מצב שבו הכל נכון במידה מסויימת ומשתנה, ככה אני, אדם גמיש מאוד ונחמד נורא, סובלני ופתוח, אז מבחינתי לולאות זה אחלה, ולא במקרה הן כל כך שימושיות לא רק לשפות תוכנה אלא אפילו נחשבות לאינדיקציה ברורה לאיכות השפה, כל שפה, בכלל

שמת לב כמה אוטיסטים אוהבים חזרתיות ? גם זה לא מקרי

 

[alona 27]

מה הכוונה ב"רואים עם הגוף"?

יכול בבקשה לפרט?

 

[schlomitsmile]

לא שאינם מתקשרים, אלא שתהליכי עיבוד המידע המגיע מהחושים
מיונו, שיקלולו, סינונו וכו'
עובדים אצל א"סים (=אנשי ספקטרום) אחרת מאצל נ"טים (נוירו-טיפיקלים, "רגילים").

 

[arana1]

כרגיל, בדיוק ההפך.

קצת קומון סנס היה מבהיר לפסאודו חוקרים ולמסבירים האחרים שאוטיסטים מן הסתם מופצצים חושית ורגשית לשיתוק בדיוק בגלל שאצלם התקשורת הפנימית הרבה יותר חיונית, מהירה, מהותית ועמוקה.

אוטיזם אינו לקות תקשורתית אלא תקשורתיות יתר שלכן נתקלת באלימות, גם אלימות פרשנית מהסוג המוצג כאן.

אם יש מאפיין שאין מובהק ממנו לאוטיזם זה בדיוק זה, התקשורת המהירה, אינסופית למעשה, בין החושים למוח, בין ההיבט החווייתי, חושי וחושני של הזהות להיבט האינטלקטואלי,
למעשה זה ניכר כל כך ובכל צורה אפשרית שרק העדר מוחלט של תקשורת חושים מוח אצל הנ"ט יכולה להסביר התעלמות כה גורפת מאין סוף עדויות שממש צורחות בפנים שכך.

אוטיזם זה תקשורתיות טוטאלית, וככזאת היא מונחת על הקשרים שלא יכולים להיות מובנים למי שחיים תקשורתיות חלקית בלבד,
ולפער הזה יש תוצאות שאין טראגיות מהן,
כמו למשל פרשנות הופכית לגמרי לכל תנועה ומחווה שהאוטיסט עושה.

 

[HoneyBadger]

את יכולה להביא לינק?

 

[1smile11]

אני מזהה אנשים לפי הקול

אם אני אראה אדם שראיתי כמה שנים אני אפילו לא אזכור אותו ככל הנראה אלא אם ממש השפיע או חשוב לעומת אם אשמע אותו והוא ידבר אני תוך דקה אדע איפה הכרתי אותו