אין אני חושב
זה נכון. מניסיוני הבאתי הרבה בחורות לשלב של בלבלות, שהתחלנו לדבר על מהות של יחסים רציניים. "קשר רציני" זה תמיד נשמע טוב, אבל לחפש מכנה משותף לזוגיות עתידית יחד, זה לפעמים "רציני מדי" לחלק מהבחורות. יש בחורות שרוצות "קשר רציני" אבל לא ברור להן בדיוק מה זה אומר (מעבר לכך שהגבר שלהן לא יזיין אף אחת אחרת, וסליחה על הבוטות). יש בחורות שמדברות גבוהה-גבוהה בתיאוריה על כמה שהן מחפשות "בחור טוב", אבל כשזה סוף סוף מגיע הן מוצאות שלל תירוצים כדי לפסול אותו. לפעמים הן סתם מתנהגות בצורה ילדותית (לא לענות לטלפונים שלו, למרות שהן מצהירות שהן רוצות אותו). בני אדם, במיוחד בהקשר לרגשות, הם עולם שלם של חידות. ההבדלים בין נשים לגברים אינם הסבר משכנע לעניין. אני אתן לך תשובה קצת יותר רצינית, לפי הבנתי: 1. התאהבות, והתלהבות רגשית הם משהו שמכניס אנשים לאופוריה. זו הרגשה משכרת, והיא גורמת לך להאמין שאתה יכול לעשות דברים שאתה באמת לא (בדומה לסמים). נוסיף על כך את הבלאגן ההורמוני והכימי שמשתולל בגופו של המאוהב, אפשר להבין ששיקולים רציניים לטווח ארוך אי אפשר לבסס על סמך תופעה כימית זו (תהיה נעימה ואצילית ככל שתהיה). 2. ומה הסרטים מלמדים אותנו? אישה בודדה פוגשת אביר חלומות מקסים -- בום טראח - והם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה. תמיד תוקעים לנו איזה מסלול מכשולים מהגיהנום שמונע מהם להיות זה עם זו, אבל האהבה מנצחת בסוף. עד כאן הבולשיט של הוליווד, ומכאן החיים האמיתיים. לא באמת מלמדים אותנו לעשות את זה "על אמת": מירוץ החיים, משברים, עבודה, חובות, משכנתא, שגרה שוחקת, חילוקי דיעות, חוסר מכנה משותף לטווח ארוך... נוח לך לחשוב שהם "בורחים" בגלל שהם מפחדים ממחוייבות, למרות שאישה שתאהב אותם כמוך הם לא ימצאו לעולם... זה מתיישב מצויין עם האגו. אבל מה את באמת מצפה? שהם יגידו לך את כל האמת הכואבת בפרצוף? שהם יהיו מודעים לעצמם ברמה כזאת שיוכלו לנתח בדיוק מה גרם לרגשות שלהם להשתנות? את באמת מאמינה שגבר שמאוהב בטירוף יכול פשוט לנתק את עצמו מהאהובה שלו, רק מתוך איזה פחד ממחוייבות? לפעמים המשיכה המינית יורדת, ולפעמים לא נשאר על מה לשוחח. לפעמים זה פשוט מפסיק להיות "זה", או שהכימיה דועכת. לפעמים קשיי החיים מכריעים את הזוגיות, ולפעמים מה שהיה יפה בתיאוריה מתמוגג במבחן המעשה. לפעמים הרושם הראשוני של החודשים הראשונים במערכת היחסים נמוג, ונשארת האמת שניסינו להסתיר (לא תמיד במודע) בתחילת הקשר (הדברים על עצמנו שאנחנו לא רוצים שאיש ידע... נשמע מוכר?) כאשר מחפשים בן זוג שיאהב אותנו באמת ובתמים לכל החיים -- זה שבאמת ירצה להתעורר איתנו כל בוקר, ולבל\ת איתנו את הערב אחרי העבודה, הבלאגן, הריצות והלחץ... מישהו שבאמת יהיה לו מעניין לשוחח איתנו, ומי שיצליח לא לאכזב אותנו כל פעם מחדש. אנחנו מבקשים ה-מ-ו-ן. סביר להניח שחלק גדול מהאנשים שנתאהב בהם, לא יוכלו להתאים לנו כפי שמתבקש. למה? כי בני אדם שונים מאוד זה מזה, והתאמה היא משאלה מסובכת. ולסיום, זה שגבר או אישה מתעקשים "לעבוד על קשר" שברור שהוא לא באמת "זה" לא אומר שהם מפחדים פחות ממחוייבות. זה אומר שהם מפחדים יותר להאשים את עצמם בכשלון הקשר, או לחילופין להיות לבד.