מוסר אובייטיבי
כן, אבל עצם העובדה שלכל אחד יש תמיד את האפשרות לעשות טוב או רע, נכון או לא נכון, קשורה לאמת אובייטיבית שאינה תלויה בראיה הסובייטיבית. נניח שאדם X הוא מאד אימפראקטיבי, הוא נח מספיק, והדבר פוגע בו וביחס שלו כלפי אנשים אחרים. הפעולה הנכונה עבורו היא להוסיף שעות מנוחה ולעשות פחות. זאת האמת שלו. לעומת זאת אדם Y הוא מאד פלגמטי, ורדום וחוסר העשייה שלו מנוון את מחשבתו ויחסיו עם הסביבה. הפעולה הנכונה עבורו היא להתחיל לפעול ולנוח פחות. אז נכון שלכל אחד יש דבר אחר שעליו לעשות כדי לתקן את מידותיו וכך להיות מוסרי יותר, אבל אנחנו שמנתחים עניין זה מבחוץ, מנתחים זאת על ידי אמת אובייטיבית, שאליה האמת הפנימית של כל אחד מהם מתייחסת. אם שני אנשים אלה יפגשו לאחר שכל אחד תיקן את הבעיה שלו, עלול לפרוץ ביניהם ריב, על מה חשוב יותר, עשיה או מנוחה, מפני שכל אחד יראה זאת מנקודת המבט שלו, אך אם אחד מהם יתעלה מעל עצמו וינסה להתסכל במבט הוליסטי, הוא יבין שבמצבים מסויימים הוא צודק ומצבים אחרים השני צודק. ולכן אין הדבר כלל קשור לנקודת ראות זו או אחרת, אלא לאמת אובייקטיבית שאליה צריך לשאוף. ברגע שמנסים להשיג השקפה אובייטיבית, הדבר ממתן את האמת שלנו, אפילו אם לא הגענו לאותה אמת אובייטיבית, והדבר אף מקנה לנו זכות לבקר אחרים, ואף את עצמנו, למרות שתמיד ישנו סיכוי טוב שאנו טועים. לכן גם המוסר הוא אובייטיבי, ועכשיו נשאלת השאלה כיצד אנחנו משיגים את ידיעת מוסר זה?