האם יש דבר כזה - זמן איכות??

[missB]

האם יש דבר כזה - זמן איכות??

בעקבות הדיון מאתמול בנושא הדרישות שמציבה הקריירה בפני הורים, מה דעתכם על המושג זמן איכות? במסגרת הדיון היו כאלה שאמרו שהן בחרו לעצור מעט את הריצה לקריירה או לעשות הסבה שתאפשר להן לבלות יותר זמן עם הילדים ולחוות את כל השלבים החשובים בגדילתם - כלומר גישה המאמינה שצריך להשקיע כמות של זמן בילדים. מנגד היו פה כאלה שהמשיכו לטפח קריירה ועבדו שעות רבות וארוכות שמן הסתם הפחיתו את הזמן שבילו עם הילדים - גישה המאמינה שלא הכמות חשובה אלא האיכות. מה דעתכם?

 

[mrona]

צרכים

אני חושבת שזמן איכות הוא מושג שזמנים מודרניים וקריריסטים (נשים וגברים) המציאו כי לא היה להם זמן "כמות". לדעתי אין כזה דבר עם ילדים. ילדים צריכים שיטפלו בהם כל הזמן, אי אפשר לתחום את זה לשעה בערב עם ספר או משחק ולחשוב שסיפקנו את צרכיו של הילד. מצד שני, אני יודעת בודאות שכשיהיו לי ילדים, לא יהיה לי זמן כמותי לבלות איתם. אני די בטוחה שיותר מ 4 חודשי חופשת לידה אני לא אוכל לקחת, ולאחר מכן, גם אם אני אחזור הביתה כל יום ב 4 (מה שיהיה מאוד קשה לעשות עם תפקידים כמו שלי) אני אגזול מהילדים שלי הרבה מאוד ממה שהם צריכים. כמו שאני היום - תרום ילדים, אני חושבת שאני לא ארצה לותר על הקרירה, אולי אחרי שאני אלד פתאום הרצונות והצרכים שלי ישתנו... זמנים יגידו. קצת מעצבן שאני צריכה להתמודד עם הנושא הזה ולבן זוגי אין בכלל בעיה!

 

[b e ll]

מנסיוני אין דבר כזה זמן איכות

זמן הוא זמן. כדי שילד יבטח בך כאימו ויספר לך כל מה שעל ליבו אי אפשר לתחום את זה בזמן וצריך להשקיע את הזמן הזה בפיתוח הקשר הטוב עם הילד. מנגד, אף אחד לא אומר שלחזור הביתה ב- 16:00, ולבלות עם הילד את שעות אחה"צ זה לא מספיק. מדובר על הורות של שעתיים ביום - הורות כזו אינה מספיקה. הורים שמגיעים הביתה בשעה 18:00-19:00 ומספיקים להיות עם הילדים שעתיים במקרה הטוב ובדרך עוד צריכים להספיק לקניות וכביסות וכאלה, קורסים בעצמם ובדרך לא מטיבים עם ילדיהם. ילדים שמטלטלים מהגן לצהרון ואח"כ למטפלת ורק בסוף כשהם עייפים פוגשים את הוריהם... זה פשוט לא כדאי. אפשר גם לחלק את המטלות בין ההורים - יום אחד האבא חוזר מוקדם ויום אחר האימא (מוקדם? בשעה 16:00) או בכל צורה אחרת. לא צריך להיות בשום קיצוניות, לא צריך לקחת חל"ת מהחיים מהרגע שנולד התינוק הראשון אבל צריך להבין שילדים דורשים טיפול ויחס שאינו מובן מאליו, שברגע שנולד תינוק צריך לעשות פשרות ועצוב יהיה אם הפשרות האלו יהיו על חשבונו של ילד שלא ביקש להיוולד.

 

[siv30]

אמרת נהדר ../images/Emo70.gif תודה

מה שכתבת בדיוק משקף את דעתי בצורה הבהירה ביותר.

 

[missB]

דעתי כדעתך

זה מושג שהמציאו כדי להשקיט את המצפון. אם אתה לא נמצא שם עבור הילד כדי להקשיב למה שעובר עליו, להיות שותף בחוויות שלו ולסייע לו במה שהוא צריך, אין לזה תחליף. אני לא אומרת חלילה שצריך להפסיק לעבוד ולהקדיש את מלוא הזמן לילדים, יש מגבלות פיננסיות ויש גם צרכים ורצונות של ההורים שהם לא פחות חשובים. הורה מתוסכל ובלתי מסופק יהיה הורה פחות טוב. אבל אני בהחלט מאמינה שצריך למצוא את שביל הביניים.

 

[siv30]

מרונה, כי הוא לא בוחן את עצמו למול

מודל סופר אמא שיש לנו בתודעה הנשית שלנו. מודל שנחרט שם עמוק במליארד שנות אבולוציה ולא יכול לצאת משם. זה מעצבן אותי כי אני מכירה מישהי שבעלה נכנס הביתה ב- 8 בערב בלי שום יסורי מצפון והיא בשעה שלוש צריכה לרוץ לילד כי מי יטייל איתו בעגלה המסכן? יהיה לו חסך אם רציני (ואז הוא עשוי להתדרדר לחתונה עם השם ישמור איזה אפריקאית/הודית/סינית)...

 

[missB]

גם לגברים יש את הבעיה הזו

מכירים את הפרסומת החדשה לרכבת? הילד קם בלילה משינה ומוצא במטבח את אבא שלו אלא שהוא לא מזהה אותו כי האב עובד תמיד עד מאוחר והילד פורץ בצרחות. אז זה אולי מוקצן אבל לא כל כך רחוק מהמציאות. אב שנמצא כל הזמן בעבודה ולא פנוי לעשות דברים יחד עם הילד שלו, יפסיד. אולי על נשים מופעל יותר לחץ חברתי להיות סופר-אמא וגברים פטורים מזה, אבל ברמה המעשית התוצאה זהה לשני ההורים - מי שלא משקיע זמן מאבד משהו מהקשר עם הילד.

 

[mrona]

זמן אבא

כמובן שהאבות משלמים את מחיר מערכת היחסים הפרטית שלהם עם הילד, וכמישהי שאבא שלה יצא ב 7:00 וחזר ב 22:00 כל יום, גם הילד משלם מחיר, אבל עדיין גבר יכול להיות בעל משפחה ולהשקיע את כל כולו ומירצו בקרירה והאישה לא. כמישהי שעשתה תפקידים "גבריים", אני יכולה להעיד שרוב הגברים בחרו! ללכת הביתה מאוחר יותר. ברוב המקרים הם יכלו לצאת מהמשרד כבר ב 6, אבל זה הלא עדיף להגיע הביתה אחרי המקלחת וארוחת הערב והריבים מתי ללכת לישון, לא?

 

[יונית א]

זמן איכות

לא חושבת שאיכותו של הזמן עם הילד נקבעת לפי כמות השעות שנמצאים במחיצתו. אלא התכנים, הקשב ,הסבלנות, תשומת הלב אל הילד שניתנים בזמן הזה. החלטות מהסוג הזה אינן דיכוטומיות של או... או... כמו ההחלטה על קריירה מול אמהות. כל הורה , בסופו של דבר, מוצא לו את השלוב הנכון לו ולצרכי הילד שלו (תלוי אישיות, גיל ועוד) ואת "שביל הזהב" שלו. ובלבד- שיהיה שלם עם הבחירה שלו.

 

[שש שבע]

יש אבל זה לא מספיק

"זמן איכות" יש דברים שצריכים הרבה זמן, ככה שמי שמתפאר בזה שהוא נותן רק זמן איכות לילדים, פשוט מזניח אותם.

 

[siv30]

אני מאמינה גדולה בזמן איכות

אולי זה התירוץ שלי להיותי אמא "דפוקה" ביחס לאמהות המשקעניות שאני רואה מסביבי. אבל אם הבן שלי ילמד לסמוך עלי שאני אהיה שם עבורו בכל מה שהוא יצטרך אזי עשיתי את שלי. אני לא מאמינה בפולניות כדגם לאמהות תומכת. אני חושבת שצריך לתת לילדים שלנו את ההדזמנות להוכיח את עצמם, את הפוטנציאל שלהם ואת היכולות שלהם מבלי להצטרך לשבת להם על הגרון כעלוקות (גם בגיל 50).

 

[missB]

את סותרת את עצמך

שורה קודם הסכמת עם בל שאמרה שאין דבר כזה. בגדול להשקיע זמן בילד לא אומר לעשות עבורו הכל ולהפוך אותו לתלותי. זה רק אומר להיות מעורה בחיים שלו ברמה היומיומית.

 

[shandy]

לשחק עם ילדים

לילדים בגילאים שונים, יש צרכים ודרישות שונות מהקשר עם ההורים, כנ"ל להורים עם הילדים מהניסיון הפרטי המועט שלי, מה שחשוב לילד זה ההרגשה שאוהבים אותו ורוצים אותו ומקשיבים לו ומחבקים אותו ומלטפים אותו, וכמובן כלהצרכים הפיזים גרויים והעשרה באים רק אחר כך ואת הגרויים והעשרה אפשר ללמוד גם כשמנקים ומבשלים ומכבסים ועושים קניות עם הילד הסופר הוא מקור בלתי נדלה ללימוד עבור הילדים. ואם מטילים על הילד לחפש את משקה או המאכל שהוא אוהב זה שווה למשחק לוטו אנחנו את מושגי הזהה שווה ודומה למדנו כשקיפלנו גרביים, אולי בגלל זה עד היום אין אצלי זוג זהה רק דומה ללימוד החילוק נעזרנו בשוקולד של 200 גרם שחולק לקוביות, ואין סוף ליצירתיות המהנה את כל המשפחה

 

[siv30]

אוף כי היא אומרת שני דברים שונים

ובלי לשים לב בהתלהבות לא עשיתי את ההבחנה. מבחינתי כשילד נולד לא לוקחים חל"ת מהחיים. מאידך אנחנו לא יכולים כל החיים להשקיע אז מה שנשאר לנו בשורה התחתונה הן שעתיים של איכות עם הילד שלומד לסמוך על זה שאנחנו נעמוד לצידו שהוא יבקש. אני מקווה שזה יוצר איזה סנס בבלאגן שעשיתי.

 

[b e ll]

../images/Emo12.gif../images/Emo2.gif../images/Emo35.gif אני../images/Emo35.gif

אז אנחנו אומרות אותו דבר או לא?

תראי, גם בחישוב פשוט של הזמנים מהרגע שיש ילד גם הוא מתווסף למערך הכולל של הזמן וצריך לפנות לו את הזמן הדרוש. הזמן הזה מן הסתם צריך להגיע מכך שעושים פחות זמן דברים אחרים... מהנסיון שלי ומהסתכלות מסביבי, ילדים שמיטלטלים ממסגרת למסגרת ורק בערב מאוחר רואים את הוריהם... נו... עצובים יותר, מאושרים פחות, נרגנים וכעסניים יותר ובוכים הרבה יותר. זו לא אקסיומה כמובן, זה רק הרושם שלי. כשעזבתי את עבודתי והתחלתי לעבוד "רק" בהוראה התפנה לי ים של זמן רק בגלל הנסיעות המתישות לעבודה ובחזרה וגם עבדתי כמובן פחות שעות מחוץ לבית (אבל בגלל שהייתי חסרת נסיון השקעתי המון שעות עבודה בערבים בבית להכנת החומר הלימודי), ילדיי היו פשוט מאושרים - לא מש החיוך משפתיהם. עכשיו הם כבר התרגלו ולא זוכרים יותר איך היה פעם - אבל אני זוכרת. אני לא נוקפת אצבע כמעט בבית, הבית לא היה מסודר טיפ טופ לפני וגם לא עכשיו. אבל האוירה השתנתה, השיחות פתוחות יותר מסביב לשולחן. נגיש להם הכל הרבה יותר, מותר להם הרבה יותר דברים מאשר פעם. חוץ מזה שהשתחררתי סופ סוף מהעייפות הכרונית שהיתה לי והתחלתי להנות מהילדים, לא הייתי עצבנית מעייפות כל הזמן. אני ממש לא מטיפה לנשים אחרות לעשות החלטות כמו שלי. אני פשוט אומרת שמאוד טוב לי עם ההחלטה שקיבלתי ואני שמחה שהיה ליאומץ במקביל גם לפתוח את העסק הפרטי שלי.

 

[siv30]

אני שמחה שאת מאושרת ../images/Emo23.gif

תראי הכל הוא ענין של אושר אישי והיכולת לעשות את עצירה כאשר הכל עולה על גדותיו. את עשית את הבחירה שלך והיא נראית לי מצויינת עבורך

אני הייתי מאידך יוצאת מדעתי. אני מסכימה איתך באופן עקרוני שהחיים לא נעצרים ושחלוקת הזמן משתנה כמו גם חלוקת תשומת הלב שלנו לדברים. אבל אני חושבת שקודם אני צריכה להיות מאושרת כדי שהילד שלי יהיה מאושר (אני מצטערת אם זה נשמע אגואיסטי) ולי אין יותר משעתיים ביום נטו לתת לילד שלי. אז אמרתי שיתכן שזה התירוץ או הסיבה והמסובב אבל אישית אני לא יכולה אחרת. אני מכירה המון אחרות שמבחינתן אם מחר הן זוכות במליון דולאר (אפרופו זוכות...) הן עוזבות את העבודה, כי הבית והילדים הם בסדר עדיפות ראשון שלהם. אצלי אני ראשונה ואח"כ כל השאר. היום טוב לי סדר יום מטורף בעבודה, שעתיים עם הילד וארבע ליד המחשב, מחר אולי לא, אני לא יודעת להגיד.

 

[b e ll]

אז אנחנו אומרות אותו הדבר ../images/Emo8.gif

אני שמחה שאת מציבה את עצמך לפני כולם, בהחלטה שלי היה אלמנט גדול מאוד של הצבת עצמי לפני כולם והחלטה מה טוב לי, שמחתי שהטוב לי היה גם הטוב ביותר עבור גוזליי. לא צריך יותר מזה.

 

[יונית א]

ילדים עצובים יותר ,מאושרים פחות,

נרגנים וכעסנים כאשר ההורה (אם) עובד שעות ממושכות ביום ורק בערב מאוחר (שזוהי הגדרת זמן מעורפלת למדי) הם רואים את הוריהם. מול ילדייך המאושרים יותר, שלא מש חיוך משפתיהם, אווירה השתנתה, שיחות פתוחות יותר ... למרות שאת מסייגת את הדברים, קשה לי קצת לקרוא את הדיכוטומיה הנ"ל. ילדיה של אם עובדת מהבית לא בהכרח יותר מאושרים בגלל שהיא נמצאת איתם יותר (אולי היא נודניקית מבחינתם, אולי הם היו רוצים יותר עצמאות, אולי שעות העבודה שלה גולשות לשעות "שלהם",אולי היא עצבנית ועייפה יותר וזה מקרין עליהם?) אני לא רואה את החיים בשחור ולבן. יש המון ורוד, צהוב ואפרפר באמצע.

 

[b e ll]

יונית, לא חלקתי עלייך ולא העברתי על

עלייך ביקורת צינית בכלל. זו דרכי, זו בחירתי וטוב לי עם זה מאוד. אני שמחה מאוד שגם ילדיי מאושרים מבחירתי. לך לא מתאים? תעשי בחירות אחרות. אני ממש שמחה שבחייך יש המון ורוד, צהוב ואפרפר באמצע. אני אמרתי רק את דעתי, סיפרתי רק את סיפורי והגבתי רק את תגובתי.

 

[סמדרד]

בהחלט חשוב האושר של האמא.

אישה שעובדת שעות ארוכות ונהנית מכל רגע בעבודתה, מגשימה את עצמה ואת חלומותיה, חוזרת הביתה עם אנרגיות טובות ומקרינה את זה גם לילדים וגן לבן זוג. מצד שני יכולה להיות אישה שנמצאת הרבה בבית עם הילדים אך מתוסכלת, עצבנית וחסרת סבלנות - אישה כזאת יכולה לגרום לילדיה הרבה יותר נזק מתועלת. אכן חשוב האושר של האמא, ההגשמה שלה והעניין שלה בעבודה, יחד עם זאת חשוב לזכור שילדים קטנים צריכים את אמא, הם לא מסוגלים להבין למה היא משקיעה את רוב שעותיה בעבודה והם עם מטפלות ובמסגרות טיפוליות כאלו ואחרות. כל אישה בהחלט צריכה למצא את האיזון המתאים לה בין הבית והקריירה- היא צריכה לעשות מה שגורם לה אושר ולהיות במקום בו היא מסופקת וחיובית. הבעיה היא אצל נשים אשר בוחרות לעבוד שעות ארוכות ומתוותרות על "זמן ילדים" לטובת עבודה לא מהנה אך כזו המכניסה הרבה כסף הביתה. יש הרבה מאד נשים במצב הזה, ולדעתי זו בחירה נוראית.