האם יש דבר כזה - זמן איכות??

b e ll

New member
סמדר, אני לא שופטת אף אחת על

ההחלטות שקיבלה או על הבחירות שעשתה. מקבלת בכבוד את השוני בין הנשים (ובין בני אדם בכלל) ואיני מעבירה ביקורת על משפחות שחיות אחרת ממשפחתי. אני מאמינה שכל אחת יודעת לעשות לעצמה את ההחלטות שלה, ובוודאי אינה צריכה אותי לשם כך. יונית חושבת שדרכה היא היא הטובה ביותר וגם מעבירה ביקורת צינית, זהו לפחות המסר שאני מקבלת מבין השורות שלה. אני לעומתה חושבת אחרת - אני חושבת שכל אחת יודעת לעצמה מה הטוב ביותר ופועלת לשם כך, ומה שעבד טוב מאוד עבור יונית היה רע מאוד בשבילי ובשביל משפחתי. אני מאוד מכבדת את השוני הזה.
 

יונית א

New member
אני לא חושבת שדרכי נכונה

אני חושבת שהיא נכונה לי. שלא יהיה ספק, אין לי שום אמירה שיפוטית או צינית או ביקורתית כלפי מי שבחרה לא ללדת ילדים, מי שבחרה להשאר בבית מיום לידתם ועד גיל 28 שלהם, או מי שבחרה להיות מנהלת לשכת משרד ראש הממשלה. הייתי רק מאחלת לה שתעשה בחירה. שיהיו לה אלטרנטיבות ואפשרויות , ומתוכן היא תברור את מה שמתאים לה, אישיותה, חינוכה, תפיסת עולמה ויתר מרכיבי חייה.
 

siv30

New member
כן, בעולם החומרני שאנחנו

חיים בו ילדים צריכים לדעת שאבא ואמא יוצאים ועובדים שעות ארוכות כדי שלילדים יהיה "ריבו", "ליוויס", "סוניפלייסטיישן" ועוד כמה פטנטים שיש לכל הילדים... ועכשיו ברצינות, צריך להסביר להם בגובה העניים זה עוזר ליצור תקשורת טובה ומבוססת על אמון עם הילד.
 

b e ll

New member
סיון, אפרופו ריבוק וליווייס

בעיקרון, אני לא קונה מותגים. בני הגדול בן 9 והתחיל לאחרונה להחשף בכיתה לחברות ולמותגים, חזר הביתה בשבוע שעבר עם יציאה שהוא רוצה נעלי התעמלות NB שקונים רק בדיוטי-פרי ושם זה לא עולה "הרבה". אמרתי לו מה שאמרתי על המקום, אבל בערב לפני שהוא הלך לישון ניהלנו שיחה במיטה שלו על מותגים, חברות, מחירים וכל מה שביניהם. הסברתי לו על פירסומות, על איכות שלא בהכרח נמדדת לפי שם היצרן ועוד ועוד. אני מקווה שהוא הבין. גם אנחנו צריכים להפנים שלא חייבים בכסף שמרויחים בעבודה קשה, לקנות רק את המותגים היקרים ביותר. אי אפשר לדרוש מילד להבין דברים כאלה אם לעצמנו אנחנו כן קונים מותגים.
 

יונית א

New member
../images/Emo45.gif מסכימה כמעט לכל מילה.

חושבת שחלק ניכר מחינוך של ילד הוא פונקציה של MODELING כלומר מה שקוראים דוגמא אישית. אם אנחנו לא חומרניים, הרי הסיכוי שילדינו יהיו דומים.
 

siv30

New member
יונית, מתוקה, הרשי לי לכחכח בגרוני

לאות אי הסכמה. היום ילדים מגיעים לבית הספר ונמדדים על פי כמות המותגים שהם נושאים איתם החל מביגוד וכלה בקלמרים, סגנון ימי הולדת ועוד. אני יודעת שאנחנו אמורים לעצב את הילדים שלנו, אבל הם מתעצבים להם מעצמם כי לרוב ההשפעה הסביבתית מאוד ניכרת. אז את צודקת בתיאוריה, אבל בפרקטיקה אני חושבת שאני בכל מקרה מקבלת ציון נכשל...
 

יונית א

New member
כחכחי לך חופשי

בעניין של הורות בפרקטיקה , בואי לא נתחרה מי קיבל ציון נכשל יותר פעמים.
שנית, אני באמת באמת מדברת על המציאות, כי אני מה זה מחורבנת בתיאוריות. מאז שהנחתי את "דר' ספוק " ליד המיטה וישנתי לצידו מעולה , אני לא יודעת תיאוריות. מה שאני כן יודעת (ונכון לגביי ולגבי ההורות שלי -איננו כללי וישים בכל מקום בארצנו) שאני מצליחה להעביר את ערכיי הבלתי חומרניים (תקלה אישיותית אחרת ,שמקבלת ציון נכשל, אבל לא רלוונטית כאן) לילדיי. ברור שיש השפעה סביבתית, וברור שילד אינו גדל בבועת זכוכית מנותקת. אבל ההשפעה שלנו כהורים -מעצבים הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו מדמיינים. אבל כל זה לגמרי בשולים מהטיעון הראשוני שלך שאיתו אני מסגכימה (דווקא) ולא מחכחכת בגרוני, על כך שאפשר בהחלט להגיד לילד שאבא ואימא עובדים עד שעה X כדי לדאוג שבבית יהיה לחם ומים וגם מילקי וגם כדי שתוכל ללכת פעמיים בשבוע לחוג שחיה. כל אחד מעולם התוכן שלו כמובן.
 

b e ll

New member
סיון, את יודעת שאת המחליטה הבלעדית

על מה תשלמי? הרי הכסף הוא שלך ונמצא "מאחורי" כרטיס האשראי שלך. אם תחליטי שסכום X על מכנסיים את לא מוציאה, אז לא! לעומת זאת אם תוותרי "רק" בפעם הזו ילדך ילמד מהר (מהר מאוד והרבה יותר מהר מכפי שתצפי) שאפשר גם לקנות ב- X. אני לא מדברת על תינוקות ופעוטות שלא יודעים ומבינים עדיין, אני מדברת על ילד גדול שמבין עניין ויש לו עוד שתי אחיות שגם הן לא טומנות ידן בצלחת. ולסיום, רק בפרקטיקה לומדים! תיאוריות הן נהדרות למבחנים אבל במציאות הכל אחרת... חכי חכי, תגיעי גם את לשם... מי שלא עושה לא טועה, כך גם בהורות... את הטעויות עושים עם הילד הראשון עם הבאים בתור כבר חכמים יותר... ועדיין עושים טעויות (כך לפחות אני).
 

siv30

New member
תראי אנחנו כל כך חומרניים

שפשוט בא להקיא |איקון של סיוון נגעלת מהקפיטליזם החומרני|. גם אנחנו כמו הילדים רצים אחרי האושר שנמדד דווקא בעושר בחברה המערבית שלנו. אני מכירה לא מעט אנשים ששכר הוא אישיו מאוד גדול אצלהם והם מדרגים את עצמם בחברה לפי כמות הנסיעות לחו"ל ולפי מסך הפלסמה שתלוי להם על הקיר. אי אפשר להכחיש שאנחנו כולנו חולים באותה המחלה (מי יותר ומי פחות) כי אחרת, גם אוהבל במדבר היה יכול לספק אותנו באותה המידה
 

shandy

New member
סיוון לא מסכימה איתך לגבי מותגים

סיוון את טועה בנותי לומדות בביס איכותי אבל הוא , פלצני, צפונבוני בנושא מותגים. מתגוררים באיזור אנשים מאד אמידים כשעברנו לשם, ידענו שתהיה לנו בעית מותגים, וקימנו שיחה על זה איפשרתי לבנות להחליט, אם לקנות גינס ב400 ש"ח או לקנות בסכום זה כ8 זוגות מכנסיים לשמחתי ההגיון ניצח את הצורך להיות הגרופי. כשנכנסה בתי לכיתה החדשה, מיד נמדדה לפי בגדיה, וכמובן איזה ילדה נחמודת העירה לה באכזריות המאפינת את הגיל, "מה אין לך מותגים" בתי ענתה לה שזה עיקרון אצלה לא ללכת עם מותגים ומיד הצטרפו אליה בנות נוספות מהכיתה אז בהחלט אפשר אחרת והטיפ הכי מצליח הוא לא לספר את המחיר האמיתי של הבגד, אלא להכפיל או לשלש מחירו, וזה עובד בהצלחה מלאה. טיפ נוסף שלמדו, לא לאמר את המחיר האמיתי של הבגד אני יודעת לקנות בזול, אבל כיוון שהבגד נמדד ע"פ המחיר ולא האיכות והגזרה, הם למדו לשלש את מחירו כדי שמחירו ישמע סביר
 

shandy

New member
שש שבע אייך???

בל, גמרת אותי עכשו ( מגרדת בראש כאילו מתאמצת לחשוב) אני תל אביבית אז כל המתחם של אלבי והרחובות הצדדים, שוק הכרמל, קינג גורג שוק בצלאל יש גם בראשל"צ באיזור הקניונים. בל, בנושא זה נראה לי שש שבע היא המומחית במיוחד שהיא מתעסקת עם ביגוד. היא בכלל נראית בלעבוסטה כזאת, את חושבת שתחלק לנו לחנוכה לאטקס? שש שבע אליך
 

missB

New member
לפי דעתי

יש מידה מסויימת של צדק בטענות שני הצדדים. כמו שסיוון אומרת, אם האמא חובבת מותגים וקונה אותם לעצמה, אין שום אפשרות להעביר ערכים אחרים לילד. אבל, אם אני לא מאמינה במשהו אז אני בהחלט אשתדל ללמד את ילדיי לנהוג אחרת ולא להגרר אחרי העדר. כמו שנאמר פה, יש דרכים להתמודד עם הלחץ החברתי שמופעל על הילדים ולתת להם כלים להתמודד עם זה.
 

missB

New member
יש שני צדדים להתחשב בהם

חשוב מאוד אושרה של האם, הסיפוק המקצועי שלה וכל מה שנלווה לזה. אבל לפעמים זה בא על חשבון אושרו וצרכיו של הילד. היתה לי בוסית שעבדה שעות ארוכות על בסיס קבוע ולא פעם שמעתי את הילדים שלה שהתקשרו למשרדה והתלוננו בפניה שהם כבר שבועיים לא ראו את זיו פניה. בשבילי זו היתה נקודת מפנה בחשיבה. עד אז שאפתי להיות אשת קריירה מצליחה כמוה אבל באותו רגע הבנתי שאני לא רוצה את זה בכל מחיר. אם המחיר הוא ילדים שלא רואים אותי שבועיים, אז אני מעדיפה לשקול מחדש את תוואי הקריירה שלי ולחשוב על דרך אחרת שתאפשר לי להיות מאושרת ומסופקת בלי שזה יבוא על חשבון מישהו אחר. יונית, את צודקת באומרך שהחיים אינם שחור לבן. הדיון הזה לא נועד לפקפק בבחירותייך שלך ברמה האישית. זה דיון תיאורטי על מצבים ובחירות שכולנו עמדנו בהם. כל אחד עושה את הבחירות והפשרות שמתאימים לצרכיו. בין הקיצוניות של אמא בבית 24 שעות לבין לא רואים את אמא במשך שבועות - יש הרבה שטח אפור שבו כל אחד יכול למקום את עצמו.
 

mrona

New member
תלוי בגיל הילד

וזה מאוד מאוד תלוי בגיל הילד. בשנים הראשונות הוא עדיין זקוק לך בעבור כל דבר אפשרי. אין ספק שבגיל 12 הוא יכול להיות הרבה יותר עצמאי, וכבר אפשר לותר על לרוץ אחריו עם הבננה :)
 
בואו נהיה מציאותיים../images/Emo88.gif

פעם די לעגתי למושג הזה "זמן איכות" - היום אני קצת יותר סבלנית כלפיו. בכל אופן המציאות היומיומית של רוב המשפחות בארץ מכתיבה קצב חיים די מטורף.. אבל בואו נהיה מציאותיים, כל אחד מביא להורות שלו את המודלים על פיהם גדל (גם הורים אך לאו דוקא). אני חושבת שקודם כל הורה צריך לנטרל רגשי אשמה שיש לו כלפי ילדיו. ילדים למרבה הפלא נולדים לתוך מציאות (אותה יוצרים הוריהם) ולא יודעים מציאות אחרת. ילדים מבינים את החיים במושגים הרבה יותר פשוטים.. הורים לעומת זאת נוטים "לסבך" לעצמם את החיים ומתייסרים בינם לבין עצמם בנושא של האם אני הורה מספיק טוב לילדי. אז לכל המתייסרים - היו קשובים לילדיכם, לצרכים שלהם, כבדו את האינטיליגנציה שלהם ואת האינסטינקטים הבסיסיים שלכם. היו שם בשבילם כל הזמן, היו להם גב בכל מצב וסמכו עליהם שגם אם יש אילוצים שמפרידים ביניכם פיזית - הם - בחוויה שלהם ידעו שאתם איתם. את זה, נדמה לי, בונים בתחילת חייהם של הצאצאים, הם מצידם היו מעדיפים שלעולם תהיו צמודים להם לישבן, אבל זכרו שאתם אמורים להכתיב את המרקם הזה המשפחתי ואת הדפוסים המשפחתיים שלכם. מותר לילד להיות מאוכזב לפעמים. אבל בשורה התחתונה אני סבורה שצריך לגדול ביחד איתם ולעשות את תהליכי ב"ספרציה אינדיוידואציה" ביחד איתם, בשום אופן לא חד צדדית. כלומר תינוק שנולד מן הסתם צריך את אמו זמינה כל היום כל יום, זמינה, לא צמודה.. ולאט לאט ההיפרדות תעשה תוך הקשבה לצרכים של שני הצדדים, לאט לאט נוספים גם עוד גורמים לחיי הילד דרכם הוא יכול לחוות את העולם..(אבא, סבתא, סבא, מטפלת, גננת וכו') בקיצור את הקריירה כדאי לבנות ממקום נינוח, קשה מאד להתמסר גם וגם כי בד"כ זה מלווה בחוסר שביעות רצון של כל הצדדים. מסובך..אבל יש את כל החיים לנסות ולתהות, גם הילדים לומדים מנסיון ותהיה של הוריהם, זה בלתי נמנע...
 

siv30

New member
היי תמי ברוכה הבאה ../images/Emo39.gif

אהבתי לקרוא את מה שכתבת במיוחד הקטע שילדים נולדים למציאות שנבנית ע"י ההורים.
 
למעלה