האם יש הסכמה לדברי ליבוביץ "לפי הרמב"ם

[iricky]

כל הניסוחים שלך

עשויים מנוסחאות כלליות שהתוכן הגלום בהן הוא מעורפל לגמרי. כאילו הפילוסופיה בכלל והפילוסופיה של קאנט בפרט הם דבר אחד חד משמעי וברור, ואין הדברים כן. אני לא מוצא אצל ליבוביץ שום אורינטציה קאנטיאנית, אבל כמובן שהוא אינו מתעלם מדברי קאנט. הוא אמנם מזכיר את קאנט הרבה, אבל תמיד כדאי לזכור של' מעולם לא הקדיש שום מאמר לקאנט או לפילוסופיה שלו. כל האיזכורים שלו הם בבחינת אנקדוטות. ואילו מבחינת הגותו של ל' ביהדות הרי שהיא אנטיתיזה לקאנט ושלילה גמורה שלו (ראה לדוגמה דברי ל' על "ולא תתורו" שבקריאת שמע).

 

[kaner91]

ניסוח מעורפל?

הפילוסופיה של קאנט פחות או יותר ברורה (עם וויכוחים נקודתיים פה ושם) אתה רוצה להגיד לי שבגלל שאין לך הגדרה מדויקת לא תוכל להבדיל בין אמפריציזם בריטי ללוגיקה טרנסצדנטלית?

חוץ מזה, הבאתי לך דוגמה קונקרטית (הוא מזכיר שם את נילס בור ומשבח אותו על שהיה פיזיקאי בעל תפיסה קאנטיאנית.)
כל פילוסוף שקם אחרי קאנט התייחס אליו באיזושהי צורה, ובכל זאת ל' לפי התרשמותי לא רק התייחס לקאנט אלא הושפע ממנו והרבה.

 

[iricky]

לקאנט יש כל מיני פילוסופיות

יש לו פילוסופיה של ההכרה, ויש לו פילוסופיה של המוסר, ויש לו פילוסופיה של האסתטיקה, ויש לו פילוסופיה של הטבע ויש לו אפילו פילוסופיה של הדת. ואין אחת מאלה דומה לחברתה. אז כשאומרים הפילוסופיה של קאנט, למה מתכוונים?
כל אדם משכיל שעמד אחרי קאנט מוכרח להתייחס אליו באיזושהי צורה. זה לא עניין לפילוסופים מקצועיים בלבד.
את ההתרשמות שלך מהשפעתו של קאנט על ליבוביץ ראוי שתבסס על עובדות "בשטח". גם המונח "השפעה" הוא מעורפל מאוד. מספיק לפלוט את הביטוי "צו קטגורי" כדי לומר שיש כאן השפעה קאנטיאנית.
על כל פנים, כבר הצבעתי בפניך על שתי עובדות בשטח, שממש מנוגדות להתרשמות שלך. האחת - ליבוביץ לא הקדיש שום מאמר לקאנט, וראוי להעמיד זאת כניגוד בולט במיוחד למקומו של הרמב"ם בעולמו של ליבוביץ, שלו ולהגותו הוא הקדיש ספרים שלמים ושנים של שיחות. והשניה - במדרש פרטי משלו מעמיד ל' את אחד הפסוקים מקריאת שמע כשלילתו של קאנט (עובדה המוכיחה שהכל כבר גנוז בתורה. אפילו קאנט). ועכשיו אביא לך עובדה שלישית. כשנתבקש ליבוביץ לציין את ההוגים שהשפיעו עליו ביותר, קאנט לא היה ברשימה. מפתיע מאוד. האמנם?

 

[kaner91]

תשובה

בקשר לל' קיבלתי.
בקשר לקאנט, אתה טועה אם אתה חושב שהפילסופיות של קאנט אינן קשורות, כולן קשורות קשר הדוק בטבורה של הביקורת הראשונה שהיא היא יצירת המופת הגדולה שלו.

 

[iricky]

אחותי ואני היינו קשורים

ממש קשר הדוק ביותר בטבורה של אותה אישה ממש, שהיתה אמנו, וחרף זאת לא יצאנו דומים זה לזו כלל. קשורות זה דבר אחד, דומות זה דבר אחר. אני דיברתי על דומות. אל תערבב.

 

[kaner91]

אוי נו...

אתה רוצה להיכנס לדקדוקי עניות כאלה?
מה שהתכוונתי היה שגם הפילוסופיה המוסרית שלו וגם האסתטיקה שלו נכתבו לאורה של האפיסטמולוגיה שלו, לא מדובר בשלל הגויות שאינן קשורות.
ואת השיטה שלו כולה אפשר לאפיין בשם אידיאליזם טרנסצדנטלי.

 

[iricky]

אבל אני מעולם לא אמרתי שקאנט

זה שלל הגויות שאינן קשורות. הן קשורות, אך שונות.

איני יודע מה זה "אידיאליזם טרנסצנדנטלי". אין לי ראש למילים ארוכות. זה נשמע מפחיד. אשמח אם תוכל להסביר לי מה זה במילים קצרות ולא מפחידות. לא מוכרח היום. אפשר גם לאחר השבת.
כל טוב.

 

[kaner91]

לא הבנתי

איך אתה רוצה לדון על הפילוסופיה של קאנט ועל הקשר בין הביקורות כשאתה לא מכיר את צמד המילים 'אידיאליזם טרנסצדנטלי'?

נו שויין, אולי במוצ"ש, שבת שלום.

 

[רועי החושב]

אז זה נשמע יותר בכיוון של פוזיטיביזם לוגי

שהיו עורכים בו טקסים לגירוש שדי המטאפיסיקה מהשפה.
אני מאד אוהב את הגישה שלהם לביקורת, שהיא נטולת אשמה (פעם היו אומרים "אני לא מבין" ומאז הפוזיטיבים הלוגי אומרים "אין לזה משמעות").
ולמרות שהיום הם לא אופנתיים הם השפיעו על המאה עשרים מבחינת השיטה המדעית יותר מכל מיני פסאודוניסטים שכן מוערכים יתר על המידה. הם השפיעו על ברטרנד ראסל, על איינשטיין ועל פיסיקאים ומדענים שונים.
לגבי עמדתך שהפילוסופיה מטרתה להפיג את הכישוף של השפה- לי זה נראה שמטרתה היא דווקא להביא לשיא את הכישוף של השפה, וכפועל יוצא, ישנם כישופים שהאבסורד בהם הוא כה בולט עד שהם מתנגשים עם כישופים אחרים של השפה ולזה אנחנו קוראים "התפוגגות".
במילים אחרות- הפילוסופיה מייצרת תהליך של ברירה טבעית בין כישופי שפה, ולכן היא תורמת להם בטווח הרחוק כשם שמאבק הקיום תורם להתפתחות החיים על פני כדה"א ובלעדיו החיים יתנוונו וימותו ומלכתחילה לא היו מתפתחים.

 

[kaner91]

שום פוזיטיביזם

אינני אמפריציסט ואפילו את התפיסה ההוליסטית של קווין אני לא מקבל.
כתבתי לך שהשיטה שלי היא ויטגנשטיינית, וויטגנשטיין לא השתייך לחוג הווינאי (גם לא בתקופה המוקדמת שלו)

אם כבר, מבחינה פילוסופית אני הרבה יותר קרוב לפילוסופים אוקספורדיים כמו אוסטין ורייל או לתלמידים של ויטגנשטיין כמו קני ואנסקומב וכו'

אין ספק שהפוזיטיביזם (במיוחד קארנפ) עשו עבודת ניקיון מרשימה אבל אני ממש לא מקבל את השיטה שלהם בכללותה (אני כופר ברדוקציה לנתוני-חוש, בתורת המשמעות שלהם, במעמד המיוחד שהם נתנו לתחשיב הפרדיקטים)

אבל ניראה לי שהתבלבלת קמעא, חוג וינה הושפע מראסל בתיווכו של ויטגנשטיין (והיו להם כמובן עוד השראות כמו מאך או פרגה) ולא להיפך.
לאיינשטיין הם הגיעו כנראה דרך גדל.

 

[רועי החושב]

האם תוכל לתמצת את השיטה

שתפסת מויטגנשטיין בכמה משפטים?

 

[kaner91]

בוא ניראה

- השפה היא סוג של התנהגות.
- פילוסופיה איננה תחום תיאורטי ולכן אין משפטים פילוסופים.
- משפטי המטפיזיקה הם צל של הדקדוק.
- השפה (ולכן גם חקירתה) היא אוטונומית במובן הזה שהיא איננה תלויה לוגית בתהליכים פסיכולוגים או פיזיולוגים.
- שאלות פילסופיות הם מהסוג: "אני לא מתמצא".
- פתרונות לשאלות פילוסופיות יהיו ע"י העלמתן באמצעות חקירת שימושן של המילים והכללים המיושמים בפועל בשפה (או בלשונו: משחקי לשון) בתחום הדיון הנידון וחשיפת הקשרים בין המושגים ומערכות כללים.
- גבולות שפתי הם גבולות עולמי.
- עקיבה אחרי כללים היא *תמיד* אקט פומבי ולכן כל קריטריון לשימוש במילה או במשפט חייב להיות חיצוני.
- לכן, *אין שפה פרטית* ושום ידע באופן עקרוני (או לוגי) איננו נמצא ברשות הפרט.

זה לקוני ולא מדוייק אבל ניסיתי...

 

[kaner91]

אהה כמובן

*כל* הכרחיות נמצאת בשפה (או בלוגיקה) זו נקודה שעוברת כחוט השני בכל הספרים שלו החל מהטרקטטוס ועד חקירות.

 

[רועי החושב]

לא הבנתי דבר מדבריך

ואני לא בא בטענות כלפיך. אלא שאני לא הצלחתי לקרוא את קאנט ואני לא מבין איך מישהו יכול לקרוא דברים שנאמרים בסירבול ארכני ופתלתל שכזה. קאנט כתוב באופן כל כך בלתי סביר עד שאני לא בטוח אם כל הדברים שמיוחסים לו ברגיל תופסים חלק כ"כ משמעותי מהגותו. אני אפילו מחזיק בתיאוריית טלפון שבור ביחס אליו- המפרש הראשון שלו הוא זה שכתב את הרעיונות שלו ואח"כ כולם חזרו אחרי המפרש הזה. אני חושד בכל ה"קאנטיאנים" שלכל היותר ריפרפו בספריו ופשוט נצמדו לפרשנות.
לגבי תפיסתך את הפילוסופיה- זה נשמע לי משהו בסגנון דרידה (או אולי לאקן?) גם אותו אני מחשיב כבלתי קריא בכוונה תחילה, מפגיז את העין בשוויץ של קטגוריות שאתה לא יודע מאיפה הביא אותם ומה בדיוק השיטה שמאחוריהן.
גם פוקו אותו סיפור. לא למדתי מהם כלום, מהפסיכואנליטים הצרפתים הפסיכופאטים האלו. אני בספק אם יש להם עמדת מוצא פילוסופית חוץ מביטול הפילוסופיה כאיזשהו תסביך\ מנגנון הגנה\תנועה היסטורית של יחסי כוח וכ"ד
אבל כאמור- אולי האשמה בי, שאין בי סבלנות לפתלתלות, ובחשדנותי שחפצו הנ"ל לעשות לביתם ובמקום לכתוב תוכן כתבו כתמי רורשאך שכל אחד רואה בהם את התגלות ליבו.

 

[kaner91]

מוזר

כי גם לי היה קשה לקרוא אותך, אתה מדבר בשפה סכולסטית, אבל אם הרמב"ם ואיבן רושד חביבים עליך אז מי אני שאתערב...
לגבי קאנט, התרגום של ברגמן מזעזע אבל יצא עכשיו תרגום חדש דנדש של ירמיהו יובל שאמור להיות מצויין (בדיוק רכשתי אותו לפני שבוע.)

האמת היא שבחיים לא קראתי דרידה או לקאן (לדרידה אני עוד אגיע, על לקאן לא ניראה לי שאתעכב)
התפיסה שלי היא ויטגנשטיינית ביסודה.