האם כולן כאן מהצד החורג ? דרושה אם ביולוגית להתייעצות

[ב לפני השינה]

לגבי בירוקרטיות אין בעיה

הרווחה מעורבת בטיפול הילדה ובמשפחה? עובדת סוציאלית שמועסקת במקום אחר?

בכל מקרה, הכל עניין של מינון ואיזון. את לא אמורה לנטוש את הילדה. את צריכה ליצור גבולות ברורים, שמכבדים את האמא שלה ואת האבא שלה כהורים שלה, שקובעים לגביה, וברור שהם רוצים את טובתה. שאינם גנבים נצלנים. את אמורה לעמוד לרשותה כאדם מבוגר במערכת המשפחתית שלה. את לא אמורה לקחת תפקיד הורי. בשביל זה יש לה שני הורים, שעל אחד מהם לפחות יש לך השפעה ואין לך ביקורת.

 

[horeget]

הביקורת על האמא היא לא שלי...

אבל אני מודה שמרוב שאני שומעת עליה דברם שליליים מכל כך הרבה גורמים האמטיה לי אליה ירדה וגם לא ממש עוזר כל הקללות שלה והפנינים שיוצאות לה מהפה לפעמים.
העובדה שרגע אחד היא אומרת שהיא מערכיה אותי ורגע שני היא אומרת שאני רעה והרסנית מעידה על כך שיש שם משהו לא פתור ריגשית. זה כאילו שהיא מנסה לכבות את הרגש ולחשוב מהראש ואז הרגש משתלט עליה ואז הגיהנום מתחיל. לכן אני חושבת שיש תקווה. מי שמתהפך ככה - אפשר לפרש את זה שהוא מטורלל ואפשר לפרש שהוא מנסה לשלוט ברגשות שלו - זה תהליך, אני מבינה אבל עדיין זה כואב לשמוע שהיא אומרת עלי דברים כל כך רעים.

 

[ב לפני השינה]

אצלנו לקח שנים,

משבר בריאותי, בקשה מצד הילדים שבגרו והצעה "לקניית התנהגות טובה" (שסורבה) עד לשיפור במערכת היחסים. עכשיו היא קורקטית.

 

[ב לפני השינה]

אני אומרת:

שהאבא, בלעדייך ובלי הילדה, ידבר עם האמא. יאמר לה, שהוא חושב שהילדה צריכה נעליים/מגפיים/בגדים חדשים. יאמר לה שהוא מוכן לתת לצורך העניין X ש"ח. ישאל אותה אם יש לה פנאי בשבוע הקרוב לעשות את מסע הקניות הזה, ואם לא, לומר שהוא יילך עם הילדה.
שיילך עם הילדה - בלעדייך.

החוג - אני מניחה שהילדה ביקשה אותו - האם היא ביקשה גם מהאם? האם לאם יש סיבה להתנגד לחוג? - כשהילדה מבקשת חוג מהאב, הוא צריך לדבר עם האם, בלעדייך, לומר לה, שהילדה ביקשה חוג מסויים, לשאול אותה מה דעתה על כך, ולהציע לה שהוא ירשום לחוג.

אני חושבת שמה שטוב לילדה הוא, שאבא שלה ימשיך לכבד את אמא שלה, ושלא יסכים לקבל מצעירה בת 24, שהוא נישה לה, ושנושאת את ילדו, הערות מרושעות על גרושתו "שגנבה ממנו כספים". האמיני לי, כשהוא נתן לה את כרטיס האשראי, הוא לקח בחשבון שהיא תרכוש בו מה שהיא רוצה. הוא החליט, החלטה מודעת ומושכלת, לא לריב איתה על כסף קטן. להיות נדיב. ובקטן - זה יכול להיות גם כמה אלפי שקלים בשנה .

את נישאת לאדם מסויים עם אופי מסויים. הוא לא טיפש, או תמים. את לא חכמה ממנו. הוא בחר ליצור מערכת יחסים כלכלית ואחרת כזו עם גרושתו, כי הוא חושב שזה המצב העדיף בשביל בתו. הוא יכול היה, אם היה בוחר בכך, לבדוק את הקבלות ואת הרישום בכרטיס האשראי. הוא בחר שלא לעשות זאת. הוא אדם נדיב. את מנסה לשנות אותו. את מנסה לגרום לו להתחשבן עם גרושתו.

אולי הוא ישתנה. אולי היא ינטור לך על זה שהפכת אותו מאדם נעים ונדיב לאדם קטנוני וחסכן/קמצן. אולי הוא יתחיל להתחשבן גם מולך, ולבדוק מה כל אחד מכם תורם למשק הכלכלי המשפחתי. אני מנחשת, לאור הגילאים היחסים שלכם, שהוא תורם הרבה יותר ממך.

מה שטוב לילדה הוא קודם כל שההורים שלה יהיו ביחסים טובים אחד עם השני ואיתה. אחר כך, שלא יעשו על גבה משחקי כוח.

 

[horeget]

כבוד וכסף

א. אנחנו לא אוהבים גנבים ואי לא מוכנה לשתף עם זה פעולה. היא רוצה משהו - שתבקש ! לא צריך לגנוב.
ב. כשאני נכנסתי לתמונה כל מה ששמעתי גם מהמשפחה שלו וגם ממנו כמה שהיא מזניחה את הילדה - הם היו קונים לה הכל. פשוט הכל ועדיין האמא היתה מתלוננת שאין לה כסף. מערכת היחסים בינה לבן בעלי היתה שסועה עוד הרבה לפני שהגעתי פשוט כעת יש שק חבטות חדש וטרי ו"צעיר".
ג. הוא לא ישתנה אף פעם. הוא תמיד ישאר נדיב והוא נותן לה המון מעל ומעבר אבל כשגילה שגנבה ממנו הוא לא דיבר יומיים היה בשוק אז לא, הוא לא לקח בחשבון שהיא תפצח במסע קניות... עד לגניבות. לא יעזור כלום. אפס סבלנות לגניבות.
ד. אני מסכימה שמה שטוב לילדה זה הורים שמסתדרים ואני כן לוקחת מכאן שהם חייבים להפגש בלעדי ובלי הילדה, בזמן הזה כבר מצאתי כמה גורמים מומלצים. זה ודאי חייב לקרות אבל, וזה אבל חשוב - לא ינתנו כספים ללא שום חשבון. מילא אם לא היינו שומעים כל הזמן כמה שאנחנו חרא, אבל גם לתת וגם לקבל ביקורת ? זה כבר מוגזם.

 

[ב לפני השינה]

אני לא מכירה את הנפשות הפועלות אבל בגדול אני יכולה

לספר לך על גרושות בפריפריה שלי, שחלקן בנו לעצמן קריירה מאד מינורית, מתוך הבנה שהקריירה של בן הזוג אמורה לממן גם אותן, מתוך הבנה הדדית של בני הזוג, שהקריירה של בן הזוג שייכת לשניהם. הגרושות האלה חיות על חשבון הגרוש, ומרגישות שכל סכום שמגיע להן ממנו הוא שלהן בזכות.

אני מרגישה, שהסכומים העצומים שבעלי מממן בהם את הגרושה, בלי קשר לילדיה, הם חסד, ואני גם יודעת, שאם היא היתה עובדת אך מעט, כל אלף שקל פחות שהיתה לוקחת - היה למעשה ניתן לילדיה. כולנו חיים במערכת כלכלית משותפת-חלקית, שיש בה דאגה הדדית, אבל צד אחד בה לא תורם כלל.

אבל אני יודעת, שקיים צד אחר, אני מבינה שיש למטבע שתי פנים, ואני מקפידה מאד לא לערב את הרגשות שלי, עם הבחירות המשפחתיות ולא להשפיע על בן זוגי להתנכר לגרושתו בשום מידה.

אני יכולה לומר לך, שעם השנים, ההתנהגות הזו, שהיא הוגנת בלבד, לא איזו טובה שאני עושה לחלק הזה של המשפחה, מקבלת הכרת תודה מהילדים שגדלים.


אגב, גם אצלנו הגרושה השתמשה בכרטיס אשראי, שניתן לטובת הילדים שחיו אצלה. גם אצל חברים שלנו. זה עושה את זה שימוש אישי בכרטיס שניתן לטובת הילדים ב 3 מתוך שלושה ששמעתי עליהם. דרכו של עולם.

 

[horeget]

כסף הוא משאב חסר לכולנו

בעלך אולי איש יותר אמיד מבעלי. בעלי שכיר שמרוויח משכורת ממוצעת (אפילו פחות). אני מרוויחה מינימום. אנחנו לא עשירים. אי אפשר להתעצבן כל פעם שהוא אומר שאין לו על משהו שהוא לא חייב. כל פעם כזאת מתרומם ויכוח ואיומים על בתי משפט. כל פעם שהוא מנסה לענות לה - איום על בתי משפט.
פעם האחרונה שזה קרה אמר לי - יאללה בואי נלך לבית משפט נגמור עם הסיפור הזה אחת ולתמיד נמאס לו לשמוע אותה כבר את לא מבינה ? הוא מאוד רוצה לעזור מצד אחד ומצד שני היא לא מסוגלת לשמוע לא.

בעניין מהותי יותר - אני ממש לא מסכימה איתך. כשבני זוג חיים ביחד הם מקבלים את היתרונות והחסרונות אחד של השני זה תו וקח. אני מכירה את הצדדים השליליים שלו וממשיכה לחיות איתו וכל עוד שאני מקבלת אותו אז יש לי זכות לקבל גם את הטוב וגם את הרע (הטוב בעניין הזה למשל זו התמיכה הכלכלית שאני מקבלת לפי הדוגמא שלך). האמא כבר אמרה כמה פעמים - היא זרקה אותו, מאסה מהשטויות שלו, הוא התחיל להגעיל אותה אז היא זרקה אותו למרות שהוא אהב אותה מאוד! . ברגע שהוא לא "נהנה" מהזוגיות איתה היא לא יכולה לבקש להכנס לו לכיס. זה נכון לקרוא לזה חסד כי זה מה שזה. ח-ס-ד. לא חובה. אנחנו משלמים היום רק לה 2,500 ש"ח וזה לפני החוגים שאנחנו משלמים, נעליים, בגדים, טיולים הכל - המשכורת שלי גם הולכת לזה שלא תטעי בכלל. לא הכל מתחיל ונגמר בכסף. צריך להבין שאנחנו אנשים פשוטים שמרוויחים פחות מהממוצע בעוד שהיא מדברת על כך שהיא לא משתמשת בכלל במזונות אלא מפקידה כחסכון לילדה . יופי. אנחנו נשארים בלי שקל, לוקחים הלוואות כדי לספק את הצרכים של הילדה והיא אפילו לא צריכה לגעת במזונות. תקשיבי- זה לא כמו הסיפור של הגרושה של בעלך שנראה שאין לה איך לגמור את החודש. יש גבול. וכמה שאני צעירה לא נולדתי אתמול.
אגב - בעקבות כל הבלאגן שיש עם האמא אני ובעלי חתמנו על הסכם שמסדיר מזונות במקרה של גירושין (אם יש משהו שלמדתי מכל המצב הזה, זה שגם אם תאהבי מישהו אהבת אמת - יכול לבוא היום שתרצי ברעתו ושיקול הדעת שלך יעלם) יש לו זכות לקבל משמורת משותפת ! אני מאמינה שילד אי אפשר לקנות ! ושקודם כל חשוב שלילד יהיה אבא אוהב ואכפתי - אני מוותרת מראש על צורך בשליטה במקרה שאתגרש. כשטוב לך את לא חושבת על איך לשלוט ולכן חתמנו עכשיו. מה יותר טוב ממשמורת משותפת ? כמובן שהאמא מתנגדת בתוקף... אני יודעת עכשיו שלמרות כל החסרונות הוא אבא טוב ! אני מכירה באפשרות שאם הוא יפול בבגידה חו"ח יכול להיות שתשתבש עלי דעתי ולא ארצה שיראה את הילדה שלנו. כל זה וודאי מוכר לחלקכן וקשה מאוד להודות בזה אבל זה קורה. אמהות משתמשות בילדים שלה ככוח וככלי ניגוח . בעלי לא יממן את האמא לא כי אני אומרת לו אלא כי אין לו כסף. אני בעצמי עבדתי במשך ארבעה חודשים משמרות כפולות כדי שיהיה לו לשלם מזונות ולכסות את המינוס האדיר שנכנס אליו. כסף הוא משאב חסר כמעט לכולנו ולא לכולם יש אפשרות לעשות "חסד" של כסף. אפשר לעשות חסדים אחרים. מצד אחד אני מאוד רוצה לבוא בטוב החיים כך לא מיטיבים אם אף אחד ועוד אנחנו לפני הבעיות של ילדה שלי וילדה לא שלי ... מצד שני, זה כל כך קשה לבוא בטוב את מקבלת כל הזמן רע , מצד שלישי - אני בטוחה באלף אחוז שגם האמא חושבת בדיוק כמוני - שהיא עושה טוב ומקבלת רע. זה פרדוקס שחייבים לפתור במאצת משותף תרו או לא תרצו - גם אם בהתחלה בעלי ישב איתה לבד בסופו של דבר היא תצטרך לקבל את המצב החדש. כל זה ועדיין לא התחלתי לדבר על ה"כבוד" שלי ועל הרגשות שלי אין להם אין בכלל מקום כרגע.

 

[ב לפני השינה]

2500 ש"ח מזונות זה מעט מאד יחסית להוצאות אמיתיות

על ילדים.(ואני יוצאת מתוך הנחה שהאם מוציאה עוד 2,500 ש"ח משלה). אני מבינה שזו החובה שלו, ובנוסף הוא היה נותן סכומים נוספים לחוגים נעליים ובגדים - אבל את אלה כעת הוא לא מעביר דרכה, אלא משלם ישירות, כלומר קונה לילדה בגדים ונעליים.
העניין של משמורת משותפת אוחז בתוכו שני דברים מרכזיים: האחד הוא כמות הזמן שהילד מעביר עם כל אחד משני ההורים, שכאן אני מסכימה שהיא צריכה להיות שווה ככל שניתן, ושעל ההורים לגור בסמיכות לצורך זה.
העניין השני הוא שבמשמורת משותפת, אין השתתפות בהוצאות האחד של השני. אם יש פערים בין בני הזוג, יכול להיווצר מצב, שבו אחד מבני הזוג לשעבר יחיה ברווחה יחסית והאחר לא יוכל למעשה להקים בית או לתחזק בית לילדו. אני חושבת שבמקרה של פערים, בן הזוג האמיד יותר צריך לעזור לעני. (זאת בהנחה שאין כאן היתחלות, התחזות, אבטלה כדי לנצל את השני וכיוב').
איומים בבית משפט וכיוב' הם חסרי משמעות. זה סוג של figure of speach לרוב האנשים. גם אם האמא מדברת בשפה מטופשת, עדיין צריך לדאוג שלא לפגוע בה, או בקשר שלה עם הילדה.

בעניין העושר היחסי - תנוח דעתך, באופן עקיף גם אני תומכת כלכלית בגרושתו של בעלי (הוא נותן לה את שכרו ואני נותנת לו חלק משכרי). הוא אומר שהיה מעדיף גם בצעירותם, שהיתה בונה קריירה, אבל כיוון שהוא לא לחץ עליה לעשות כן, אנחנו וילדיו משלמים מחיר כלכלי. מבחינתי - העיקר שאף אחד באזור לא ישלם מחיר נפשי.

 

[horeget]

משמורת משותפת? רעיון נפלא !

בעלי לא יסרב לה אם היא תבקש יותר. להיפך יתן כמה שיכול, אבל כשהיא מונעת ממנו לראות את הילדה זה מאוד מקשה על הנתינה שלו. מצד אחד רוצה כסף מצד שני קוראת לו אפס ואבא חרא ואמרה לו כבר שהוא לא ראוי להיות אבא של הילדה. צריך להתחנן אליה כדי לקחת אותה לנופש איתנו בסופשבוע שהיא אצלנו . למה ? למה לחסוך מהבת שלך את התענוג. היא לא יכולה לקחת אותה או לא רוצה אנחנו בוחרים לשלם לה את מה שמגיע וקצת יותר ובכל השאר במקום להעביר לה כמו כספומט - לקחת את הילדה לטייל קצת בארץ. אני באופן אישי צוברת עליה מטען רציני שהיא מדברת כך ומבינה אותו לגמרי שבא לו להרים ידיים ממנה. איך אפשר לחיות ככה כשכל הזמן חובטים בך ומקללים אותך זה נורא. בגלל זה כשפגשתי אותו הוא היה כהה חושים. הוא הכהה את חושיו כדי לא לקחת ללב ואומר לי כל הזמן שאעשה כמוהו ככה הכי טוב אני זאת שמסרבת ואומרת לא שאין מצב שהוא מתנהג ככה לאמא ולבסוף - אני יצאתי הרעה בגלל כמה טעויות בתום לב שעשיתי.
לגבי המזונות - כיום המינימום הוא 1350 ש"ח וזה כולל ביגוד הנעלה תרופות בסל וכיוצ לשני הבתים נסי לבקש מהאמא תחתון להחלפה כי אן מצב שמחזירים את הילדה לפני שמקלחים אותה.... כבר בדקנו את העניין הכספי לארך ולרוחב -ועשינו את זה בהמלצה שלי לאחר שהיא פנתה אלי ואמרה לי שהוא לא משלם... היא פנתה אלי ואני אמרתי לה שאבדוק את זה אבל שתהיה בטוחה שבבדיקה יעלה הכל, גם מה ששילמנו ביתר ובאותו רגע היא חסמה אותי לא מעוניינת לדבר.
לבעלי יש הסדרי ראיה "מורחבים" הוא עובד במשרת אם כדי להיות עם הילדה שלו. יותר מזה הוא לא יכול לתת אלא אם כן נעבור למשמורת משותפת שיש לה גם צד כספי. יודעת מה, בעלי גם יסכים להמשיך לשלם לה כמו עכשיו רק שיעברו למשמורת משותפת. אנחנו גרים באותה עיר ועד כה לא פעלנו כי האמא אמרה שהיא רצה שהילדה תישאר אצלה. אבל היא איבדה את הצפון. עןד מעט הילדה תהיה מספיק גדולה ותתחיל להצביע ברגלים, את חושבת שזה יהיה קל לי לפתוח לה את הדלת כל פעם שתרצה לישון אצלנו ? את חושבת שקל לי עכשיו ? היא לא ילדה רגילה, בגיל 12 היא עדיין צריכה את הבובות שלה ועדיין קשה לה להיות לבד. וכשבעלי מספר לי שהאמא כותבת לו "הילדה לא מספיק טובה" או "שמת לה כמה היא קטנונית לפעמים?" אני מודה שזה מכעיס אותי. לפעמים בא לי לצרוח לה תגידי את סתומה ? זו ילדה עם בעיות !! תפסיקי לחקור אותה ותפסיקי להעמיס עליה את הבעיות שלך אז אולי היא לא תהיה קטנונית !! אבל יש דברים שאני אפיילו לא מסוגלת להגיד לבעלי לא כל שכן לאמא. אני יודעת שלא אגיד גם לאוייבת הכי גדולה שלי "לכי תעשי לך ילדים" אם אני יודעת שהיא מנסה ובטיפולי פוריות. ממני היא לעולם לא תשמע דברים מרושעים כאלה ואני מרחמת באמת על מי שנאלץ לחיות כך. אולי זה נשמע מתנשא אבל לא הכל קשור לכסף. ובכסף אי אפשר לקנות מודעות. היא מאשימה אותי בכל הבעיות שיש לילדה זה הגיוני בכלל ??

 

[מ י ר י 2 2]

לא חושבת שזה מה שנאמר

חושבת שאפשר לרשום לחוג, רק שצריך להיות ברור שהאבא עושה את זה לא את.
לגבי רכישת נעליים, זה בעיני מספיק יומיומי ככה שאין בעיה שאת הולכת איתה.

 

[זהב טה ו ר]

מסכימה עם ב'

ה X שלי נכנס לזוגיות עם רווקה מיד כשנפרדנו (טוב... האמת היא שכבר קודם

), ולכן אני קצת מבינה את אשתו לשעבר של בעלך...
מודה שתמיד נקרעתי בין הרצון שיהיה להם טוב כשהם אצלו לבין החשש לגבי הקשר של הילדים עם זוגתו. חשש לא-הגיוני לחלוטין שהם יהנו יותר איתה, שהם יצרו איתה קשר מיוחד, שהם ישוו בין החופשות שבילו איתם לעומת העובדה שלי לא היה די כסף לצאת עם ילדי לחופשות שכאלו.
גם כיום אני מאד מאד נזהרת שלא "לאיים" בכל דרך שהיא על מקומה של אשתו-לשעבר של הבנזוג. לדוגמא - למרות שהאם לא מגיעה לאספות הורים של הילדים שלו, אין מצב שאני אלך עם בנזוגי! זה בהחלט לא מקומי לנהל שיחות חינוכיות עם המורות או להוות דמות כלשהי מול מערכת החינוך.
&nbsp
לשאלתך - "כשהילדה מתקשרת אלי ביום שישי שהיא אצל האמא ואומרת לי "משעמם לי בבית, אמא כל הזמן ישנה" מה לדעתך, כאמא, עלי לעשות?" לדעתי עלייך לעודד את הילדה למצוא את הטוב בבית של אימה, למצוא מה לעשות, שם - בבית של האם - כשמשעמם לה וכו'. הייתי גם מעודדת אותה לשוחח עם אימה על כך. בהחלט לא לאסוף אותה אליכם או להציע לה לבלות אצלכם. ממש, אבל ממש, לא.
&nbsp

 

[horeget]

וואוו פגעת בול !

זה בדיוק מה שקרה באסיפת הורים - האמא לא יכלה להגיע ואני הצטרפתי והיה סיפור שלם על זה. את זה אני יכולה להבין ויתכן שעשיצי טעות בשיקול הדעת. צריך להבין שלכל אורך השנה אני מכינה עם הילדה שיעורים והמורה כבר מכירה אותי מסיפורים אז זה נראה לי טבעי אבל זה נכון, זה לא נעים מהצד של האמא. מסכימה לגמרי. השאלה היכן עובר הגבול ? האם אנחנו צריכים לבקש אישור מהאמא אם בשעות שהיא אצלנו אנחנו מזמינים את אחת החברות של הילדה לשחק ? הבעיה שהאמא לא נותנת לנו שום מרחב תמרון.
לשאלתך בעניין השיחה בשישי - ממש לא. זה כבר גבול ברור לגמרי - אכן ה עתי לה כל מיני דברים לעשות ולבסוף שיחקנו "מי אני?" בשיחת טלפון כשעתיים עד שהאמא התעוררה וכמובן שלא אמרנו דבר לאמא כי היתה משתוללת.
אגב - אנחנו לא מקבלים יחס דומה - מספיק שהילדה תחזור מנוזלת אנחנו חוטפים על הראש.

האם נראה לכם שיש מקום להזמין אותה לשיחה ? כבר עברו כמעט שלוש שנים ואין אור בקצה המנהרה. היא לא מוכנה בשום פנים ואופן לשמוע או לדבר איתי. היא רואה בי גורם מאיים והרסני.

 

[זהב טה ו ר]

גם לבלות איתה שעתיים בטלפון זו טעות

היא לא ילדה קטנה, אלא אוטוטו מתבגרת "חביבה"
והיא אמורה להיות מסוגלת להעסיק את עצמה שעתיים.
זה בוודאי לא תפקידך או אפילו מקומך, ובמיוחד אם זה הופך לסוד שאסור לגלות לאמא. כך את מערערת את מקומה של האם עוד יותר, בגיל שהם ממילא אוהבים לבחון את בסמכות ההורית ולערער עליה.
&nbsp
אני חייבת להעלות עוד משהו, שאולי לא יהיה נעים לך לשמוע.
את לא צד בסיפור.
את לא משלמת לגרושה מזונות
את לא אמורה להיות בקשר עם מורים או מטפלים
ולא מקומך לקיים שיחה עם האם.
עם כל הכבוד לחמלה שאת מרגישה כלפי הילדה, וזה נפלא בעיני, יש לה שני הורים שאמורים לדאוג לה ולהיות מעורבים פעילים בגידולה וחינוכה. בעלך הוא המשלם מזונות, והוא אמור להיות בקשר עם מורים ומטפלים. את יכולה להציע, לתמוך, לעודד, לדחוף - אבל כל השאר, שלו.
&nbsp

 

[horeget]

כן זה כל כך נכון

לגבי בחינת סמכות הורית. הילדה בוחנת גבולות כל הזמן -את שלי, של בעלי ושל האמא. כל הזמן. הבעיה היא שכל פעם שהאמא שומעת מהילדה סיפורים (שאינם נכונים בעליל) היא תוקפת ומאשימה אותנו (בעיקר אותי). אנחנו מנסים בכל כוחנו להסביר לה בצורה זהירה שהילדה נמצאת באמצע ולפעמים היא אומרת דברים כדי לא לפגוע ברגשות או כדי להשיג משהו - אבל האמא מפרשת את זה כאילו אנחנו אומרים לה שהיא מפלצת ומתעצבנת עוד יותר.
בא לי לפעמים להחזיקאותה בשתי ידיים ולנער אותה שתצא מהמקום המאוים אבל אני לא יכולה. בא לי להגיד לה : "את לא מפלצת !!! אף אחד לא מפלצת !! אבל זה המצב !!! הילדה לא אשמה ואת לא אשמה ואנחנו לא אשמים !!! " זה מוציא אותי מדעתי חוסר היכולת לחשוב בהגיון הרי היא לא טיפשה.

בעניין השני - לא חיפשתי כאן תמיכה אלא שיקוף אמיתי של המצב אחרת לא הייתי מבקשת לדבר עם ביולוגיות... אז תרגישי חופשי. יש לי פה הזדמנות אמיתית להבין ולשנות ותודה לך על זה.

נכון הוא שאני לא אמורה להיות בקשר, אני גם לא רציתי להיות בקשר, את באמת חושבת שכיף לי לשבת עם הילדה על שיעורים ועל דברים שלא נעימים לה ? האמיני לי שאני מעדיפה לרקוד איתה בסלון ולעשות דברים כיפיים בלבד. הגורמים המקצועיים ביקשו ממני וחייבים לקחת בחשבון שלא כל האמהות אותו הדבר ויש אמהות שבחוויה שלהן הן עושות מאתיים אחוז אבל במציאות הן צריכות עזרה. הילדה כמעט נשארה כיתה שנה שעברה, מלא חיסורים, מלא איחורים - נאמר לבעלי שאם לא יהיה שינוי יוטלו סנקיות. אם את היית האמא - ועזבי את כל מה שנאמר כאן כביכול בגנותה, אם היו אומרים לך שהילדה מתדרדרת ואת יודעת שאת עושה מאתיים אחוז אבל יש אפשרות לקבל עזרה (לא משנה ממי לצורך העניין) - אז תסרבי רק בגלל שאני אשתו של הגרוש שלך ? רק בגלל זה תמנעי מהילדה לצמוח? . לגבי המזונות - אני ובעלי תא משפחתי אחד הוא זה אני ואני זה הוא. אם היית נשואה בעבר תזכרי ברגעים שבהם היה טוב. בית משותף. אי אפשר להגיד לי את לא משלמת מזונות אלא הוא. שנינו משלמים ... ולא רק מזונות... ועוד עניין - הרי ברור שאם לא הייתי מתערבת בכלל, לא הייתי יושבת איתה על שיעורים ולא כלום אז הביולוגית היתה אומרת שאני רעה כי אני לא אוהבת אותה. אני מוכנה לשבת עם כל אדם ואם זה אינו מקומי - אדרבא ! שתשב עם בעלי ! הבעיה שהיא לא רוצה כבר ניסינו את זה כל דבר קטן מפוצץ אותה. לפעמים נוח לנו להשאר במקום הזה של התלונות כי אנחנו חושבים שזה מקום של כוח אבל זה כל כך חשוך ומוטעה. הצענו לה בעבר ללכת לטיפול כולנו ביחד ללמוד איך חיים יחד - לא הסכימה. אני כן מרגישה לפעמים שיש איזה ניצוץ של מודעות . כרגע, בגלל איזה ריב עם בעלי (שכמובן אני אשמה בו) בעלי בפעם הראשונה בהיסטוריה שלו "החזיר" לה באותו מטבע. זה הכניס אותי לשוק לא זיהיתי את הבנאדם שעומד מולי וזה עשה לי רע לראות אותו ככה. כשנשבר לך הלב (במיוחד כתוצאה של בגידה) זה שובר אותך ומשנה אותך לנצח. את לעולם לא תחזרי להיות מי שהיית - אני מאמינה ויודעת שאם קצת עזרה מקצועית ורצון באמת להיות חופשיים, באמת חופשיים - אפשר להסתדר, אבל צריך להיות רצון, מוטיבציה. האמא כבר למעלה מעשר שנים לבד, בלי זוגיות, זה קורע, אני יודעת עד כמה, היא מרגישה לבד בעולם, קשה לה, עצוב לה והיא רואה מנגד שהאקס "הסתדר" וטוב לו ו"לא אכפת לו ממנה". צריך לשחרר - לעשות הכל כדי לשחרר. זה קשה, זה בלתי נסבל לפעמים, אבל זה נחוץ, אחרת שני הצדדים יגמרו בבית משפט והאמא במצב שלה תאבד גם את המשמורת הבלעדית על הילדה.

 

[זהב טה ו ר]

ועדיין

האיש שלי הוא אחראי בלעדי להעברת כספי המזונות לגרושתו.
נכון, הכסף בא על חשבון דברים שיכולנו לעשות יחד, ולכן אני לא יכולה להפריד הפרדה מוחלטת.
אבל זה שלו, זו אחריותו, וזה לא קשור אלי.
בדיוק כמו שההתנהלות הכלכלית שלי מול הגרוש שלי היא שלי. אני מתייעצת עם בנזוגי, אבל לא מעבר לכך.
&nbsp
יקירה, אני מבינה שיש לך המון רצון טוב ואהבה לילדה, אבל יש לה כבר שני הורים.
אולי הם לא מושלמים, אולי הם לא מסוגלים לתת לה את מה שאת יכולה לתת, אבל הם ההורים שלה.
&nbsp

 

[אמאשלשון]

מוזר לי לשמוע שהילדה כמעט נשארה כיתה ולא הגיע לבית ספר

באופן מסודר ואת מספרת שעובדת סוציאלית נפלאה חושבת שאין שום בעיה.......

 

[horeget]

באמת ?

זה מצב שמצריך התערבות ?
אין לי נסיון בדברים האלה ... איזו התערבות למשל ? כי היו שיחות עם האם ואיתנו .

 

[Emilia2]

ניכר מכל הכתוב שכוונותייך מאוד טובות -

אבל הדרך...

לא אחדש אבל אדגיש את מה שכבר נכתב לך - לילדה הזו יש שני הורים - אימא ואבא. הם ורק הם אחראים על החינוך, הגידול והטיפול בה.
לא ממקומך לרשום אותה לחוגים, להגיע ליום הורים או לטפל בבעיות רפואיות שלה - לא כל עוד יש לה שני הורים, וגם אם הדרך בה הם פועלים לא עולה בקנה אחד עם הדרך של והשקפת העולם שלך.

וגם לא המקום שלך לדבר עם האימא, או להזמין אותה לטיפול משפחתי משולב (???)
יש כאן יותר מדי בלבול וחוסר גבולות ואני בהחלט מבינה את המצוקה של אותה אם, גם אם המעשים שלה לא מוצדקים.

את צריכה לקחת כמה צעדים אחורה, ובכלל - נשמע מהדברים שלך כי *אתם* משלמים מזונות ו*אתם* מעורבים בכל דבר שקשור כלכלית בה. זה מצב לא טוב. מדוע את מעורבת במה שקשור אליה כלכלית? במצב כזה, לדעתי, רצוי בכלל לנהל שני חשבונות בנק נפרדים ולא אחד.

אני מבינה שמנקודת מבטך את רואה כל מיני "עוולות" שכביכול מתקיימות על חשבון הילדה. יש לך מקום להעיר ולדבר עם בן זוגך על כך אבל בשום פנים ואופן לא להתערב ביניהם.

 

[horeget]

רגע אחד...

אני מתחילה להתקדם לאן שהוא כאן... תודה !
אני מדברת "אנחנו" כי ככה אני מדברת לגב כל עניין - אני ובעלי זה אנחנו. החשבונות שלנו מופרדין לגמרי. אני לא מדברת עם האמא בשום מצב זה הכל בעלי. אני מציעה והוא מחליט מה כן ומה לא.
הנתינה שלי יש לה צד יתרונות וחסרונות . האמא לא אוהבת את החסרונות (מרגישה מאויימת) מצד שני אין לה בעיה להינות מהיתרונות (הרחבת הסדרי ראיה למשל כשנוח לה).
אני בהחלט מוכנה לנסות את השיטה של כמה מכן שכתבו כאן אבל המצב יחזור לקדמותו - בעלי לא יענה לה וויתכן שגם יפסיק לשלם לה מזונות. אז ? אני אומרה לראות את בעלי מתנהג כך ולא לומר כלום. משהו כאן לא מסתדר בתשובות שלכן כי השינוי צריך להיות משני הצדדים והדדי ולא רק מצד אחד. אגב - לימי הולדת אני לא מגיעה כדי לא לעצבן את האמא - זו החלטה שעשינו לטובת האמא אבל תמיד - תמיד - תמיד יש עוד עניין ועוד עניין וזה בור ללא תחתית. וכאן הקושי. בעלי חי כל השנים שכל מה שהוא עושה לא מספיק טוב הוא כבר שמע מליון פעמים שהוא חרא של אבא ועכשיו הוא שומע שאני חרא של אישה. זו דרך דו כיוונית.

 

[מ י ר י 2 2]

אני לא ביולוגית

כלומר, אני כן, אבל האקס שלי לא בזוגיות אז אין לי את הפרספקטיבה שאת מבקשת ובכל זאת מרשה לעצמי להגיב:
&nbsp
הנקודה המרכזית בכל מה שאת מתארת נשמעת לי נושא הגבולות - נשמע לי שהגבולות בין כולם לכולם בסיפור הזה לא מספיק ברורים. וזה די מובן, כי הנושא הזה של גבולות הוא נושא מאוד מורכב במשפחה מורכבת.
ילדים באופן כללי בודקים גבולות כל הזמן, ובמשפחה מורכבת זה ממש בעיה. אני אתן לך דוגמה תיאורטית: נניח שאבא שלה חושב שצריך להציב לה גבול מסויים, למשל גם בחופש הגדול כשהיא נפגשת עם חברות היא צריך לחזור הביתה עד 23:00. ונניח שאמא שלה מוכנה שהיא תסתובב עם החבר'ה בחוץ גם עד 4 בבוקר. ואז הילדה אומרת לאבא: אני לא באה אליך עד שאתה מרשה לי כמו אמא, כי בגללך המעמד החברתי שלי נפגע.
יש בגירושים בעיה מאוד גדולה כשהורה אחד הופך להיות המפלט של הילד מהגבולות של ההורה השני.
&nbsp
לגבי שיחות בבית הספר - אני לא יודעת מי מהמורים דיבר איתך, אבל זה נגד החוק. בבית ספר מוסרים מידע פרטי לגבי הילד, שרק ההורים שלו מורשים לקבל אותו. כנ"ל לגבי טיפול רגשי / פסיכולוגי. למטפל של הילדה אסור לדבר איתך (אלא אם זה בהסכמת 2 ההורים).
&nbsp
אני שומעת גם בעיית גבולות של בעלך מול הגרושה, אבל זה לא קשור אליך אלא אליו.
&nbsp
אם את רוצה באמת לעזור לילדה, תעמדי חזק על נושא הגבולות. זה לא רק מה שמותר ואסור לעשות אצלכם בבית. זה גם העניין שאת לא פותרת לה בעיות מול אמא שלה, שיש הפרדה מאוד ברורה בין מה שקורה אצלכם לבין מה שקורה אצל האמא, ואתם לא מתעסקים בזה.
גם טיפול משפחתי בעיני צריך לכלול את האמא והאבא ולא אותך. מה שצריך ליישם בבית שלכם בעלך יגיד לך.
קשה להסביר את העניין הזה כמה את צד לסיפור ולא צד לסיפור בו זמנית. ודווקא בעניין הזה אני חושבת שאני רואה אותך מהעיניים של אמא חורגת (שותפה של בעלי בגידול הילדים שלו), ולא כאמא ביולוגית. זה דורש מאיתנו, החורגות, הרבה רגישות ואבחנה איפה מתאים שנעשה ואיפה מתאים שנפנה את הבמה.
&nbsp
אני מסתכלת על האופן שבו את מתבטאת, למשל את אומרת "הזמנו אותה לטיפול". את לא מזמינה אותה לכלום, רק בעלך. אני מקווה שאני מצליחה להעביר את המסר....