האם כולן כאן מהצד החורג ? דרושה אם ביולוגית להתייעצות

horeget

New member
מירי

אין ספק שמכל התגובות שנכתבו כאן, שלך משום מה נכנסה לי הכי עמוק.
כשכתבתי "אנחנו" התכוונתי שאני הצעתי לבעלי והוא הציע לה. אבל זה לא משנה כי כל מה שהוא עושה עבורה זה אני עושה ולכן יש התנגדות. אילו הצעתי לו לשלם הוא על הטיפול ושילכו שניהם לסדר את הענייני ביניהם לבד. היא לא רוצה לשמוע.

לגבי כל הדברים הנוספים שרשמת - עשיתי התק הדבק ואני אטפל בזה עם המטפלת שלנו - יהיו שינויים בענין הזה תודה רבה לך עזרת לי מאוד ! זה מדהים איך מתוך הכתוב אפשר לחוש באופי המטפל והמבין שלך.
 

אורית2011

New member
אני ממש ביולוגית...

כתבו לך יפה. אני אוסיף לך משהו, לדעתי היחסים שלכם עם הגרושה עוברים את גבול הטעם הטוב. אנשים מתגרשים כדי להפסיק לשמוע את החפירות של בני הזוג שלהם, ועושה רושם שאצלכם זה לא נפסק. בואי נעשה סדר:
&nbsp
1. כשהילדה אצלכם, כל עוד אתם אינכם מסכנים אותה, זכותכם לעשות איתה כל דבר שאתם רוצים. אתם לא צריכים אישור או רשות מהגרושה. נהוג להתחשב ברמה כזו או אחרת, אבל זה מטעמי נימוס וכבוד ולא משום סיבה אחרת. הזמנת חברים, קנית בגדים, צעצועים, חוגים. כל זה מותר ולדעתי, בניגוד למה שכתבו לך כאן, אפילו רצוי. הילדה נמצאת אצלכם בבית שלה, וכמו כל הורה זכותכם להחליט באיזה רמה אתם מממנים אותה כשהיא אצלכם.
&nbsp
2. עם זאת, תפסיקי עם הטון של "האמא לא ממש מסוגלת". את מגיעה מעמדה מאד מתנשאת. את רוצה לתת לילדה? את אוהבת אותה? תני לה בכיף ובלי קשר למה שאמא שלה חושבת על זה. בכלל, מה זה כל השיחות האלה עם הגרושה? למי אכפת בדיוק מה היא חושבת? למה היא רוצה לקיים את הקשר הזה? אני כאמא גרושה ממש לא מעוניינת באינטרקציה עם הגרוש שלי בגלל שהוא לא מעניין אותי. כמה שפחות, עדיף. אני לא מעריכה אותו כאדם, אבל אני חושבת שהוא דואג שהילדים שלנו יאהבו להיות איתו, ושהוא נותן להם כמיטב הבנתו והחשק שלו. אם תשאלי אותי, ההורות שלו לא משהו, אבל מי אני שאחליט? לקח לי הרבה זמן להבהיר לו שגם לא ממש אכפת לי שההורות שלי לא משהו בעיניו. הוא לא המודל שלי ואני לא צריכה את המשוב ממנו. אין שום צורך להבין מה עובר עליה בלי זוגיות, זה ממש לא עסקך וכמו שאמרו לך, גם אומר משהו על בלבול הגבולות שלך. השיחות בין בעלך לבינה צריכות להיות קורקטיות, קצרות, ומעטות. ילדה בגיל ההתבגרות לא צריכה ששני ההורים שלה כל הזמן ידברו עליה.
&nbsp
3. הילדה הזו נשמעת תחמנית לא קטנה, כמו כולנו. תהיי בטוחה שאצלי הילדים יכולים להתקשר בוכים בטלפון שאין להם כל מיני דברים, ובדיעבד אני מגלה שאבא שלהם אמר להם שיקנה להם מחר, אבל לא התחשק להם לחכות. גם הפוך קורה. תשמעי גם סיפורים מסמרי שיער מהמורות על איזה דברים נוראיים עשו להם, ומזל שבפעם האחרונה הייתי עם הגרוש ביום הורים ופשוט הסתכלנו אחד על השני והתחלנו לצחוק. ואחר כך כמעט לבכות. ואז חטפנו קריזה. תאמיני לי שהמורות לא מאמינות לנו בכלל. כל עוד זה מתרחש במשפחות שאין בהם קרע, הדברים קלים (גם אצלנו היה כך, כעת כשהיחסים יותר טובים). במשפחות עם קרע, זה משמש דלק, וכדאי לך לכבות את האש לפני שהיא תתפשט.
 

horeget

New member
"האמא ממש לא מסוגלת"

1. תראי מה קרה כאן. התגובה שלך שקולה, אובייקטיבית, מנסיון אישי, מתייחסת גם אלי וגם אל האמא ולכן מה שכתבת לגבי העמדה שלי כמתנשאת מקובלת עלי. אני גם חושבת שבגלל המקום הזה של "היא לא מסוגלת" בגלל זה היא מרגישה מאויימת. מבטיחה שאפסיק עם זה. לא אנסה להפסיק אלא אפסיק. זה אומר שאצטרך להיות "המבוגר האחראי" אבל חייבים להבין כדי להיות כזו אני צריכה לשים לפני בכל רגע נתון את הילדה. עד כה עשיתי את זה אבל נאמר לי שזה יותר מדי ... זה מה שהזוי מבחינתי.

2. מה שכתבת על הילדה יכול מאוד להיות נכון כל הסימנים מצביעים לשם. ראיתי שמישהי כתבה כאן באחד השירשורים שקשה לה לאהוב את הילדים של בעלה כאשר הם הם מתנהגים בצורה לא ראויה בעוד שהורה ביולוגי מקבל את הילד שלן בכל מצב ומספיק שיראה את הילד לו מחייך יעבור לו הכעס... ושהיא כאם לא ביולוגית חווה קשיים לעשות את זה והיא טומנת את זה בעובדה שהם לא יצאו מרחמה. אני אולי צעירה ונשאבתי למערבולת הזו הכל כורחי (לפעמים אני שואלת את עצמי שאם הייתי יודעת מי האמא ומה הבעיות האם הייתי מתחתנת בכל זאת... יש ימים שבא לי לקום ופשוט לברוח) אבל גם אני חווה את הרגש הזה, כמו של הורה ביולוגי - אני לא מצליחה לכעוס עליה, ליבי יוצא אליה גם כשברור שהיא "סוכנת כפולה", כשהיא בוכה יורדות לי דמעות וכשהיא מקבלת ציון טוב אני מתרגשת ברמות כי אני יודעת כמה היא עובדת קשה זה לא בא לה בקלות. זה נשמע הזוי וגם אולי מעצבן מוות לביולוגיות אבל בהן צידקי אני אומרת. כשאני והיא לבד והיא אומרת לי משהו אני מייד מציעה פתרון בשטף של השיחה זה בא לי כל כך טבעי ואני צריכה ללמוד לעצור ולהתחשב ברגשות של האמא - זה טכני ולא טבעי אבל כנראה שזה נחוץ, למרות שאני מסכימה אתך - הבית שלנו זה הבית שלנו אבל זה באמת יצא משליטה כבר.

אני מודה לך מאוד. עזרת לי.
 
לפי דברייך הילדה מאוד מוזנחת אצל אמא שלה וצריך אולי לבדוק

את עניין המגורים שלה
 

horeget

New member
עובדת סוציאלית

יש עובדת סוציאלת ברקע, אמנם היא לא עשתה ביקור בבתים אבל היא בהחלט קיבלה מושג על הכל. לשמחתנו מדובר בעובדת סוציאלית מעולה ויסודית ולעניות דעתי ממש הצילה את הילדה ואותנו. אני סומכת עליה שאם היא היתה רק חוששת לביטחונה של הילדה כשהיא אצל האמא, כבר היו נעשות פעולות. לא אפרט כאן מה נאמר והוצע לנו אבל היו הצעות שכרגע לא ממומשות גם מתוך רצון לסדר בדרכי שלום וגם מתוך היכרות עם האמא שמרגישה גם כך מאויימת ותגובותיה קיצוניות.
לקחת ילדה מאמא זה מעשה קיצוני ובמקרה הזה ממש מיותר ולא מתאים. מה שכן, צריך לעשות שינויים באורח החיים של הילדה בזה אין ספק בכלל.
 
למעלה