חיים בלי כסף נראים כך: (אותי זה לא משמח)
כסף לא מספיק בשביל להיות מאושרים, אבל בלי כסף במקום להיות עם אנשים שאני אוהבת או לעסוק בדברים שמסבים לי אושר, אבזבז את רוב הזמן שלי על דברים שגורים לי להרגיש משהו בין חוסר הנאה לסבל ואז אהיה לא מאושרת.
היות ואתה גר אצל ההורים ולכן כנראה לא יודע מה זה לחיות בעוני יחסי כשאת כל הוצאותיך אתה מממן לבד מעבודה בשכר מינימום. בלי שההורים "יעזרו" לך בשכר דירה, פלאפון וכו', בלי שיעבירו לך כמה מאות בחודש ובלי שיפתחו חיסכון בשבילך, בלי שיקנו לך רהיטים, או יכינו לך כביסה או אוכל - כ-ל-ו-ם, זה רק אתה ושכר המינימום שלך.
אז אתה גר בעיר בפריפריה, באיזור לא הכי סימפטי, קונה גז מדמיע ומשתדל להתרחק מחבורות ערסים בערב.
היות ואתה תקוע בעיר בפריפריה, כדי ללכת לסופר אתה מחכה חצי שעה לאוטובוס. הגעת, אתה מחשב איזה מוצרים הכי זולים לפי יחידת מידה, לא קונה משקאות קלים, לא קונה חטיפים, לא קונה ירקות קפואים - וכן הלאה, כי יקר לך. סיימת, אתה בודק אם יש לך מספיק כסף לכסות את הקנייה ומנסה למצוא אנשים לחלוק איתם מונית, לא מצאת, מחכה חצי שעה לאוטובוס, האוכל מתחמם אבל זה מה יש.
היית קונה במכולת - אבל מלבד מוצרים בפיקוח אין לך כסף לזה.
יש לך סידורים, אתה צריך לקחת יום חופש מהעבודה בשבילם, אבל אתה חייב את הכסף בשביל אהם... לחיות. אז אתה מראש דואג לרכז לך את כל הסידורים ביום אחד של כייף באוטובוסים כלומר - לחכות בין 15 ל-60 דקות בתחנות בין כל קו (פריפריה, תחבורה ציבורית זוועה).
אין לך כסף למכונת כביסה, אתה כל פעם נסחב עם כל הכביסה למכבסה, מחכה שהכביסה תתכבס, משעמם משהו פחד. היית מעביר את הזמן בגלישה בסמרטפון - אבל רגע - היות ואתה צריך קורת גג, מים וחשמל - לא נותר לך כסף לקנות כאלה מותרות! (ובניגוד לדעה היותר מדי רווחת - סמרטפון זה חתיכת מותרות).
אתה חולה, משהו רציני, אין לך כסף לרפואה פרטית ולא לתרופות מחוץ לסל הבריאות, אז אתה חולה יותר, מאובחן פחות, לא נעים (מניסיון, בהכללה גורפת - כל הרופאים הפרטיים אליהם הלכתי בחיי העניקו טיפול טוב יותר מאשר רופאים מקופ"ח).
אתה חולה, לא רציני, סתם שפעת, אבל נגמר לך האקמול בבית, נוסע עם חום וטישו באוטובוסים, קונה אקמול וחוזר באוטובוסים. אין כסף למונית, גם ככה אתה מפסיק ימי עבודה.
חברים שלך יוצאים לפאב - לך אין כסף לפאב! אתה בא ומזמין מים מהברז או... נשאר בבית.
וכן הלאה והלאה.
כשאין לך כסף ואתה לא חי עם אמא ואבא, את רוב הזמן שלך אתה מבלה בעבודה, נסיעות באוטובוסים, המתנה בתחנות, בישול (לבשל מוצרי יסוד יותר זול מלקנות מוכן, קפוא, מנות חמות וכולי), שטיפת כלים (בישלת), המתנה במכבסה ושאר דברים שגוזלים את רוב זמנך ואז נותר לך מעט מדי זמן לדברים שמסבים לך אושר.
כסף לא מספיק בשביל להיות מאושרים, אבל בלי כסף במקום להיות עם אנשים שאני אוהבת או לעסוק בדברים שמסבים לי אושר, אבזבז את רוב הזמן שלי על דברים שגורים לי להרגיש משהו בין חוסר הנאה לסבל ואז אהיה לא מאושרת.
היות ואתה גר אצל ההורים ולכן כנראה לא יודע מה זה לחיות בעוני יחסי כשאת כל הוצאותיך אתה מממן לבד מעבודה בשכר מינימום. בלי שההורים "יעזרו" לך בשכר דירה, פלאפון וכו', בלי שיעבירו לך כמה מאות בחודש ובלי שיפתחו חיסכון בשבילך, בלי שיקנו לך רהיטים, או יכינו לך כביסה או אוכל - כ-ל-ו-ם, זה רק אתה ושכר המינימום שלך.
היית קונה במכולת - אבל מלבד מוצרים בפיקוח אין לך כסף לזה.
וכן הלאה והלאה.
כשאין לך כסף ואתה לא חי עם אמא ואבא, את רוב הזמן שלך אתה מבלה בעבודה, נסיעות באוטובוסים, המתנה בתחנות, בישול (לבשל מוצרי יסוד יותר זול מלקנות מוכן, קפוא, מנות חמות וכולי), שטיפת כלים (בישלת), המתנה במכבסה ושאר דברים שגוזלים את רוב זמנך ואז נותר לך מעט מדי זמן לדברים שמסבים לך אושר.