ריבוע עגול
New member
האם קבלה עצמית משמעותה - ויתור יתר?
היי
בזמן האחרון אני עובר תהליך של קבלה עצמית, מקשיב יותר לצרכים של הגוף שלי; סולח ומחבק את עצמי על מחשבות שבעבר הגדרתי כ"רעות" ועל רצונות שבעבר נראו כמכשולים מעכבים.
אבל... נראה שכנגזרת מהתהליך הזה אני הופך לבנאדם פחות "מצליח" מבחוץ. כי אני פחות יכול לתת מעצמי לדברים חיצוניים וכבר לא דורס צרכים בסיסיים כדי להשיג מטרה X.
אני אתן דוגמא. אם בעבר יכולתי לא לישון לילה שלם רק כדי לסיים מטלה שנדרשתי לבצע, היום אין מצב כזב, אני לא אסיים מטלה ולא אגיש אותה בזמן ורק בשביל לישון לילה כהלכה.
אני כבר לא גוער בעצמי על כך וחש הרבה פחות תסכול מבעבר כשזה קורה, נותן לעצמי גיבוי מלא.
התוצאה של כל זה בתקופה האחרונה היא מן הסתם ירידה בלימודים (אני סטודנט).
יש פה עוד מישהו או מישהי שעברו את התהליך הזה, ואולי הצליחו למצוא את האיזון המתאים בין ההצלחה החיצונית לשלווה הפנימית כך ששתיהן תוכלנה להתקיים?
היי
בזמן האחרון אני עובר תהליך של קבלה עצמית, מקשיב יותר לצרכים של הגוף שלי; סולח ומחבק את עצמי על מחשבות שבעבר הגדרתי כ"רעות" ועל רצונות שבעבר נראו כמכשולים מעכבים.
אבל... נראה שכנגזרת מהתהליך הזה אני הופך לבנאדם פחות "מצליח" מבחוץ. כי אני פחות יכול לתת מעצמי לדברים חיצוניים וכבר לא דורס צרכים בסיסיים כדי להשיג מטרה X.
אני אתן דוגמא. אם בעבר יכולתי לא לישון לילה שלם רק כדי לסיים מטלה שנדרשתי לבצע, היום אין מצב כזב, אני לא אסיים מטלה ולא אגיש אותה בזמן ורק בשביל לישון לילה כהלכה.
אני כבר לא גוער בעצמי על כך וחש הרבה פחות תסכול מבעבר כשזה קורה, נותן לעצמי גיבוי מלא.
התוצאה של כל זה בתקופה האחרונה היא מן הסתם ירידה בלימודים (אני סטודנט).
יש פה עוד מישהו או מישהי שעברו את התהליך הזה, ואולי הצליחו למצוא את האיזון המתאים בין ההצלחה החיצונית לשלווה הפנימית כך ששתיהן תוכלנה להתקיים?