האם קבלה עצמית משמעותה - ויתור יתר?

[Blue Potion]

ממש אהבתי את אאוטלוק בצבא

אבל מודה, אף פעם לא השתמשתי בו לבניית לו"זים...
אני כן מציעה לך לנסות להתגבר על זה... להפוך את זה למשהו קיומי.. חח... שעה ראשונה בכל לו"ז כתוב לי "להכין לו"ז"...

זה פשוט נשמע שאתה לא הכי מאורגן על עצמך, אם וכאילו נכנסת לתקופה כזו שאתה לא מפסיק לוותר לעצמך... "יאלה... כולה עבודה, בוא נלך לבהלבלה-"
אם הפתרון של הלו"ז לא נוח לך, תמצא שיטת עבודה אחרת... אל תיקח את הלימודים יותר מידי קשה, אבל תשים לב שלזרוק יותר מידי *** לא יתנקם בך בסופו של דבר...

 

[why worry]

יש הבדל בין take it easy

לבין... dont take it at all... חח

תנסה לשלב בין הדברים, להיות יותר מאורגן... כמו שהציעו לך...
והכי חשוב, אףףף פעם, לא משנה מה, אל תוותר על עצמך...
פיזיקה זה אחד המאתגרים... איזה שנה אתה?

 

[ריבוע עגול]

סוף של שנה שניה, ממש אמצע

 

[EdisonGirl]

כנ"ל

 

[Purple Mushroom]

לא חייב להיות מוצלח.

אם אתה סטודנט, כנראה אולי, אולי כנראה שאין ברירה.

לי יש בעיות שונות. אבל זה קשור בסדרי עדיפויות, לוחות זמנים, וסדר יום, ותיעדוף.

כשאני הייתי סטודנט, בלילה,\בערב, תמיד נמנעתי ללמוד ולעבוד במקביל. וכאשר עבדתי, והיה פרק זמן, שניסיתי גם לסיים את התואר, תוך כדי עבודה, קרסתי,
ובסוף היו לי תקופות שלא עבדתי ולא למדתי. (והייתי באשפוז יום). אצלי אבל זה אחרת, ואני לא דוגמא נורמטיבית.

אם אתה סטודנט, אז צריך לתרגל לוחות זמנים, כדי שתמשיך להיות סטודנט, עד סוף התואר. ואז עבודה, למצוא עבודה.

לאחרונה , בהקשר של לוחות זמנים. תוך כדי צפיה בקליפ של פו פייטרס,
עלתה בי תהיה כללית: איך באמת אנשים מצליחים לשמור על קריירה, (נניח, כוכב רוק,אבל כללי: כל קריירה\עבודה) וגם לשמור על חיי זוגיות, וגידול ילדים.
נראה לי כעת מאוד מאתגר. אבל המון אנשים בעולם עושים את זה, וגם אני שואף לזה.

אז יחסית לחיי סטודנט, (מניח שרווק, עם זוגיות? או בלי?),
האתגר הזה הוא הרבה יותר קשה.
צריך להיכנס לפרופורציות

" =]

 

[מלכת הקרח הפולניה]

אני מעבירה מישהו אחר תהליך שכזה

בן הזוג שלי מאוד מתוסכל מהעבודה הנוכחית, אבל כרגע אין אחרת.
זה גורם לו להסתובב עם פרצוף חמוץ, ולהרגיש שהוא חסר ערך וטיפש ושהוא ייתקע בעבודה הזו לנצח.
נגיד והוא צודק, וזו תהיה העבודה שלו עד סוף החיים. אז מה? עד סוף החיים הוא יסתובב עם פרצוף חמוץ?
ורב הסיכויים שהוא ימצא עבודה טובה יותר, אז בינתיים חשוב לשמור על אופטימיות, כי זה יזמין דברים טובים, וחשוב לשמור על סבלנות. לדברים לוקח זמן.
גם כשיהיו לו ילדים: הם לא רובוטים, ולא באים עם הוראות הפעלה, ועד שדברים נטמעים בהם- לוקח זמן. זה לא אומר שצריך לוותר. אלה החיים.

הוא טוען שבגישה כמו שלי, שבה משלימים עם המצב כרגע, בעצם שואפים לבינוניות (כמו שאתה טוען לגבי עצמך). אני חושבת שזה פשוט גורם לך לא להתמוטט מתשישות. אני חושבת שאפשר להיות לא מרירים בלי לשאוף לבינוניות.
אני גם טוענת, שהרדיפה אחרי כסף, ואחרי מעמד, והרמון הזה לעוד ועוד, ללא קשר למה שכבר יש לך- זו גישה לא בריאה, ואפילו דוחה בעיניי. אני לא מתכוונת לרדוף אחרי אף אחד ואחרי שום דבר, אם זה מונע ממני להנות מהחיים.
אני גם חושבת שהערך החינוכי של זה הוא נורא ואיום, והילדים קולטים גרידיות כדבר לגיטימי, וההורה אפילו לא נמצא בבית כדי לתת להם גבולות ופרופורציה בנושא. רק עובד כדי להשיג עוד ועוד.
מה יקרה אם הבן שלך יביא לך תעודה בינונית הבייתה? (75-85). האם תרד עליו שהוא לא יוצלח?
מי שביקורתי כלפי עצמו סופו שיהיה ביקורתי כלפי אחרים, כולל בני המשפחה שלו. וזה נורא בעיניי.

בלימודים הבנתי שיש לי קצה גבול יכולת. הבנתי שהמקצועות של השינון יכולים למוטט אותי, ושעדיין אני לא אזכור את כל החומר. אז הסתפקתי ב-75-80 במקוצועות האלה. בסופו של דבר סיימתי עם ממוצע בסדר גמור, שמאפשר לי להמשיך ולהתקדם.
אני התחלתי לעבוד על הפרפקציוניזם שלי כבר בתיכון ובצבא, אז בתור סטודנטית זה לא הרג אותי.
אל תפגע לעצמך בבריאות ובשלוות הנפש. תזכור שכל החיים עוד לפניך, ושעוד נקודה בממוצע לא שווה מחסור בשעות שינה.

 

[ריבוע עגול]

זו תגובה שממש רציתי לקבל פה

גם אני הגעתי למסקנה שבקורסים מסוימים לא איכפת לי לקבל ציון באזור ה-80 פשוט כי הם מעניינים אותי פחות והם מייצגים תחום שאני לא רוצה להגיע אליו בעתיד. ולעומתם קורסים אחרים שמאוד חשוב לי להשקיע בהם ואפילו לגשת פעם נוספת במקרה של ציון עובר אבל לא מספק.
ובאמת, הדבר שבן זוגך אמר לך - שזו גישה של שאיפה לבינוניות - זו דוגמא לביקורת שאני עשוי לקבל, ושאני מאוד מפחד שתערער אותי.
אני מצדיע לך על העמידה האיתנה מול הביקורת הזו והאסרטיביות בתשובה מולו.
זה שיא הפחד עבורי. אני כל כך רוצה לאמץ את הגישה שלך. אבל כל הזמן מקננת לי בראש המחשבה שאולי אני טועה, וכן צריך לתת ל"מטרות הנעלות" לדרוס את כל הצרכים הקטנים. אולי יום יבוא, אסתכל אחורה על השנים ואחשוב שיכולתי להשיג יותר, ואז תכה בי החרטה.

 

[מלכת הקרח הפולניה]

אני אחדד משהו בתשובה שלי

אני ממש לא שואפת לבינוניות, ובכל מקום שבו אני נמצאת אני נותנת את המקסימום שלי. אבל עם הזמן "לא נעים" הפך ל"יש לי גבולות, וזה טבעי. בדיוק כמו שלסביבה יש גבולות". זה שאחרים היו תלויים בדברים שעשיתי זה נחמד, אבל בסופו של דבר זו בעיה שלהם. אני לא יכולה לעשות את העבודה לכולם.

כנ"ל לגבי הקורסים המסויימים בלימודים- "תפסת מרובה- לא תפסת". אם תתמוטט, אז לא יהיה לך כלום. אם תשים את הגבול- יהיה לך משהו. אפילו את הרב.

אני מאמינה שצריך המון המון סבלנות. מבחינתי, סבלנות היא מילת המפתח להצלחה ולאושר.
לא לתת לשאיפות ולתחרות לשתק אותך או לדכא אותך.
ולדעת שכל החיים לפניך, ואם אתה חרוץ- אתה תתקדם בחיים. ואני כבר מבינה שיש לך חריצות. אבל אף פעם אל תשכח במסע החיים לעצור ולהנות מהנוף. כי אם תשיג המון ולא תספיק להנות מזה- לא הרווחת כלום.

 

[ילדת פלא בהכחשה]

 

[turangaleela]

כאן מילת המפתח היא איזון

אני משתדלת מצד אחד להכיר את החולשות שלי ולנסות לשפר אותן, ומצד שני לסלוח לעצמי על טעויות ועל הדברים שבי שאני יודעת שאינם ברי שינוי.

זה איזון דק כזה שבין השלמה עם מי שאני ובו זמנית נסיונות שיפור וצמיחה בעצמי.