מי מדבר על ראשי מדינות?
ומי מדבר על פוליטיקה? אני מדבר על תהליכים חברתייים. בדוק את מקומן של דמויות מההיסטוריה של המאה האחרונה בקרב ערבים במדינות שונות במזרח התיכון (וישראל היא במזח התיכון) ותגלה מהם מוקדי ההזדהות הפוליטית-חברתית של אותם אנשים. מוקדים אלה הם שמגדירים עם - בעיניו ובעיניים חיצוניות. האמירה "החברה היא מוסלמית ופועלת לפי המנטליות הערבית והמוסלמים כפי שכבר הייתה 1300 שנים" נשמעת כאילו נאמרה על ידי ראשוני המזרחנים, לפני מאה וחמישים ומאתיים שנה, והיא פשוט לא נכונה. [אחת הבעיות העיקריות של הספר האחרון שיצא בעברית של ברנרד לואיס הוא דבקות בראייה המונוליטית הזו שמתה כבר מזמן.] באותה מידה אתה יכול לטעון שאין עם "מצרי" אין עם "סורי" ואין עם "עיראקי". נאצר ניסה לעשות את זה בשנות ה-50 והמציאות טפחה על פניו. ראה מה קרה לקע"ם. זה שימור של תפיסות פאן-ערביות שלא קיימות יותר בעולם הערבי, ומשום מה שרדו מחוץ לו. כן, יש בסיס משותף, אבל מאותו בסיס צמחו ענפים שונים.
ומי מדבר על פוליטיקה? אני מדבר על תהליכים חברתייים. בדוק את מקומן של דמויות מההיסטוריה של המאה האחרונה בקרב ערבים במדינות שונות במזרח התיכון (וישראל היא במזח התיכון) ותגלה מהם מוקדי ההזדהות הפוליטית-חברתית של אותם אנשים. מוקדים אלה הם שמגדירים עם - בעיניו ובעיניים חיצוניות. האמירה "החברה היא מוסלמית ופועלת לפי המנטליות הערבית והמוסלמים כפי שכבר הייתה 1300 שנים" נשמעת כאילו נאמרה על ידי ראשוני המזרחנים, לפני מאה וחמישים ומאתיים שנה, והיא פשוט לא נכונה. [אחת הבעיות העיקריות של הספר האחרון שיצא בעברית של ברנרד לואיס הוא דבקות בראייה המונוליטית הזו שמתה כבר מזמן.] באותה מידה אתה יכול לטעון שאין עם "מצרי" אין עם "סורי" ואין עם "עיראקי". נאצר ניסה לעשות את זה בשנות ה-50 והמציאות טפחה על פניו. ראה מה קרה לקע"ם. זה שימור של תפיסות פאן-ערביות שלא קיימות יותר בעולם הערבי, ומשום מה שרדו מחוץ לו. כן, יש בסיס משותף, אבל מאותו בסיס צמחו ענפים שונים.