הבעייה היא שהיסטוריה משותפת מוגדרת
בדיעבד, בדיוק כמו שאר המאפיינים. אם קבוצה מסוימת רואה עצמה כקבוצה, גם ההשקפה ההיסטורית תשתנה. הרי אותם מאורעות היסטוריים אפשר לספר מכמה זוויות (אני לא גולש כאן לפוסט-מודרניזם השנוא עליי. אם להתעלם מחריגים כמו היהודים והצוענים, הסיפור מתמצה ברוב המקרים בהגדרת הטריטוריה, שבה ממוקד המבט ההיסטורי. אפשר למשל לספר את סיפורה ההיסטורי של בוואריה או של פרובנס. השאלה אם הבווארים יראו בסיפור זה את הסיפור המשמעותי יותר עבורם, או בהיסטוריה של גרמניה ושל הגרמנים). לאחר פירוק צ'כוסלובקיה היה במוראביה רוב, שבינתיים נעלם, של אנשים שהגדירו את זהותם כ"מוראבית". האם יש עם מוראבי? לא ברור. היסטוריה נפרדת (אם כי כרוכה בהיסטוריה של ארצות אחרות) יש להם, כמו להרבה אזורים באירופה. האם האוסטרים הם יותר עם מאשר הבווארים, למשל? אתה אומר שלעם היהודי יש היסטוריה של האלף הראשון לפנה"ס, מה שחשוב זה לא עצם העובדה שהיה עם בשם עם ישראל שחי כאן באלף הראשון לפנה"ס, אלא העובדה שחיבור היסטורי לעם זה מתקיימת (לפחות התקיימה) בתודעת הקבוצה שנקראת העם היהודי, לאורך השנים. לשם הבהרת הנקודה - איש לא יכחיש את קיומם של הפניקים, אך הניסיון לבסס את קיומו של עם לבנוני על בסיס היסטוריה קדומה זו (בדומה לאידאולוגיה הכנענית) כשל, כי לא היתה לו אחיזה בתודעה הלבנונית. לפני פירוק יוגוסלביה ראו רבים מאזרחיה את עצמם כיוגוסלבים, שיעור נישואי התערובת היה עצום, ובאיזורים רחבים (סרייבו למשל) לא היתה הפרדה גאוגרפית ברורה, בני עמים שונים (בהגדרות הנוכחיות) למדו ביחד, עבדו ביחד. מבחינה לשונית הפער זניח כמו הפער בין אזורים באנגליה. האם זה מראה שהעם היוגוסלבי היה פיקציה? לא בהכרח, לדעתי. אני חושב שההגדרות הן אלסטיות במידה רבה. יצא קצת מבולבל - אקווה שהכוונה הכללית הובנה.
